אור ברסלב
פקודת אלעזר סימן קנד

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן קנד

סימן קנג

ב"ה אונגוואר עש"ק תצוה תרנ"ד לפ"ק.

שוכ"ט וי"ר לתלמידי הרבני המופלג חריף ובקי זית רענן כש"ת מו"ה בצלאל גראסמאן נ"י בטארנא (כעת הגאבדק"ק טשאבע) יע"א.

(א) מכתבך היקר מן יום ג' הגיעני וראיתי דבריך היקרים בקושיות נאות לחדודי אף כי תירוצם ברור, (א) לפמ"ד גיטין נ"ה העיד ריב"ג על חרשת שהשיאה אביה שמתגרשת בגט ובדף פ"ה אמרינן תניתוה קטנה מתגרשת וכו' לאו משום דאתי' לכלל הוי' ועיין פרש"י שם, ובחרשת לאו ודאי אתיא לכלל הוי' ואי נימא דזה מקרי אתי' לכלל הוי' כיון דאפשר דתתרפא. כן נאמר בבעל אחותך דאמרי דאתרמי דמתה וא"כ נפשט האיבעי' דחוץ מבעל אחותך מההיא דחרשת, כן ענין קושיתו, אבל עיין ברשב"א שם מביא שיטת ר"ח דלא גרס תניתוה, אבל קושיתך אליבא דגרסתינו לרש"י ותוס', ולשיטתם מחלק הרשב"א שם למה בנשואי קטן נפשט האיבעיא, ובחוץ מהנולדים בתיקו. משום דבקטן הוי רק חד גדלות ובנולדים לידה וגדלות ע"ש ויש להבין דברי הרשב"א והא בנכרי ועבד ובעל אחותה הוי רק חד מי יימר הוי כעבידי, וצ"ל דהרשב"א ס"ל בחד מי יימר הוי כעבידי משא"כ בתרי מי יימר, ובנכרי ועבד בלא"ה לא עבידי דמתגיירי גם בחד מי יימר אינו בכלל הוי', וכן בבעל אחותה, אף דלגבי נכרי ועבד מקרי עבידי דמתה, מ"מ הוי בכלל ספק דלא אפשטא משום דלא דמי לנשואי קטן. דבקטן הוי רק חד ספק אי אתיא לכלל הוי' היינו שיגדל, משא"כ בבעל אחותה הוי תרי מי יימר, שמא תמות היא קודם לאחותה ושמא ימות הבעל קודם לאחותה ובחרשת דהוי רק חד מי יימר דתתרפא הי' בכלל דאתי' לידי הוי'.

(ב) על התוס' קדושין ס"ו דביכול לברר ע"א נאמן אף במכחישו, וכן להלכה ביו"ד סי' קכ"ז ובש"ך שם ומקור הדין מהא דאמר אביי שלח ואחוי, ורבא לא ס"ל כן ואנן קיי"ל כרבא הנה חילוק פשוט בין נאמנות העד לאסור או להתיר, ובין נאמנות לחייב ולברורי, באיסורא רובא עדיף מע"א ומ"מ באיכא לברורי מבררינן, עוד סברא להאמין יותר להעד אם אומר לברר דעיין בש"ך ריש סי' קכ"ז הטעם דאין ע"א נאמן לאסור משום דהוי כמו דבר שבממון דמפסידו ע"ש ובאומר לברר ממנ"פ אם מבורר שאסור לא הפסידו ואם יבורר שהוא מותר ודאי לא הפסידו והעדתו רק לאיסור ולא לממון וע"כ נאמן. והנה בבע"ד מכחישו כמו בבעל מום, לגבי העד הוי שכח ואחוי ואפשר בבירור, ולגבי הבע"ד אם אינו רוצה לברר תרי אינו עומד להתברר אם נאמין את הבע"ד, וא"כ לגבי הבע"ד ליכא לברורי, [ובזה נסתר מה שרצית לתרץ]. ודבר ברור דבאיסורא רבא ואביי שוים, רק בדבר שבערוה פליגי כדאי' שם וכמ"ש בדבר שאפשר לברר, לענין חיוב לברר הוי רק איסור בלבד ולא שום חשש הפסד ממון א"כ אין נ"מ בין שתיקה להכחשה וע"כ דגם רבא ס"ל כן כאביי רק רבא אמר מנא אמינא לי' וכו' דס"ל דבענין זה לברר לא הוי בגדר הכחשה אף במכחישו כמ"ש וא"כ בבן גרושה וחליצה ג"כ איירי בליכא מכחיש ואפילו הכי בעי' ב' ואביי ס"ל אף דהכחשה אין לו דין דהכחשה, מ"מ מיירי במכחישו. וגם בבן גרושה וחליצה איירי בכה"ג.

(ג) מעלתו נ"י מדמה חלב שחיטה דרבנן לחלב קיבה ולדידי יש חילוק רב ביניהם דעיין בטו"ז סי' ק"י ס"ג הביא האו"ה, ואין להקשות והא קיימ"ל סד"ר לקולא ול"ל ב' ספיקות כבר תי' האו"ה כיון שכאן יש איסור דאו' אלא שהותר מכח ביטול ברוב וחכמים אסרוהו וחשבוהו וכו' עיי"ש והכוונה כיון דהמעורב איסור דאורייתא ורק הביטול מתירו וכיון דחכמים אמרו דליכא משום ביטול הוי על מקומו הראשון כאיסור דאורייתא וכן הכא חלב קיבה הוא חלב גמור מדאו' רק משום דנעשה פירשא ונפקע מחלב, וכיון דחכמים אסרוהו השוו אותו לחלב, ולא לפירשא, ממילא עליו דין חמור כדאו' משא"כ חלב שחיטה דמעולם לא בא לידי שום איסור דאו' ובזה ימצא מתו' איזהו דברים במכתבו. הדו"ש אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה