פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קלט
ב"ה אונגוואר ה' חקת תרנ"א לפ"ק.
שוכט"ס וישע רב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי בנש"ק כש"ת מו"ה אשר שמואל פאנעטה נ"י אב"ד בהידאלמאש יע"א.
אחדש"ה בדבר השאלה שבאה לפני מעכ"ת נ"י, בחור אחד לקח טבעת מנערה אחת ואחיו תפס את ידה, ואמר לה הרי את וכו', היא אמרה שלא שמעה, והעדים אמרו שלא ראו שום טבעת ביד הבחור ולא הנתינת הטבעת לידה משום חשכת הלילה אבל שמעה רק מבחור אחר. ששאל אותו המקדש בעד הפסוק, ושמעה מהבחור האחר הפסוק היינו האמק"ל וכו' אבל לא שמעה מהמקדש מה דינה ומעכ"ת נ"י דרש דרש היטב וירד לעומקה של הלכה. ראה מה שיוכל לראות, עכ"ז אדון על דבריו ועל גוף הענין לפי קט שכלי וחוות דעי.
(א) מה שהחליט מע"כ נ"י באמרה לא שמעה תהא נאמנת כדאי' בשו"ע אהע"ז סי' כ"ז ובלבד שהיא תבין וכו' וכמ"ש הנוב"י מה"ק סי' נ"ט ומה"ב סי' ע"ה וטעמו משום דאי"ל חזקת פנויה עיין באמרי א"ש סי' ל"ח השיג על הנוב"י בזה והביא בשם הרמב"ן דאף דלא אתחזק איסורא בעינן בדבר שבערוה שנים, וכללא כייל היכי דהוי ספק בלי העדים מקרי דבר שבערוה ובעי' ב' ע"ש, ומלבד זה יש חילוק רב בין אמרה שלא הבינה י"ל כמ"ש הח"מ אבל באומרת לא שמעה אי' בשו"ע אהע"ז סי' מ"ב בהג"ה ס"ד באומרת לא שמעה נאמנת במגו ע"ש נראה דבלאו מגו אינה נאמנת, והטעם דבהבנה יש דאינן מבינות, אבל בשמיעה מה חילוק בין איש לאשה, ובין אדם אחד לחבירו ודבר רחוק לומר שלא שמעה, בפרט כאן דמבחור האחר שמעה ומהמקדש שעמד בצדה לא שמעה, והעדים העידו שהם שמעו, ואין לומר דאי"ל מגו דיכולה לומר דאמרה דידי שקלי, דהוי מגו במקום עדים דכמו שהיא שמעה כך היו לעדים לשמוע, וע"כ דהוי עדים דלא אמרה דידי שקלי, וב) מ"ש מעכ"ת נ"י כיון דהוי טבעת שלה, בלא שדיך בשתקה אמרי' דדידה שקלה, הנה לפי העתקת דברים לפני ב"ד אמרה שקבל הטבעת בשחוק למשכון, יש כאן ב' גוני או דחייבת לו והטבעת משכון לחוב. הדין מבואר בסי' כ"ח סי"א ועיין בב"ש דלדעת הרא"ש והטור וכדמשמע מהשו"ע אף דלא אמר בהנאת מחילה אף דמקדש סתם מהני ע"ש. או דאינה חייבת לו אלא דהמשכון הוא על ענין השחוק, גם בזה צ"ע ממה דאי' בסעיף א' בהג"ה במקדש אחר יאוש ועיין בב"ש ובבית מאיר שם היכי דהוי לי' בי' זכות, לא אמרי' דדידה שקלה, וכן יש לדון ע"ז כיון דבדין או עכ"פ לפי דעתם הי' יכול לעכב הטבעת מצד המשכון שהשכינה אצלו.
(ג) מ"ש מעכ"ת נ"י מסי' מ"ב שהביא הב"ש פלוגתת המרדכי והרשב"א, עיין בבית מאיר דגם להרשב"א היכי דקרוב לודאי דוקא. ובזה נסתר דעת הב"ש לפסוק כהמרדכי אבל לדעתי אין להשוות נידן דידן לדינא של הרשב"א שם, דתשו' הרשב"א איירי באמר לעדים שיקדש באתרוג. והעדים ראו האתרוג בידה, ע"ז שפיר אמר דאינה הוכחה קרוב לודאי, דשמא במתנה נתן לה אבל הכא שמעו העדים שאמר לה הרי את מקודשת וכו' אלא שאמרו שלא ראו הנתינה, ואם איירי המעשה כאן בראו עדים מקודם זה הטבעת ביד הבחור המקדש ואחרי הקידושין ראו ביד הנערה הטבעת, יש לדמות לסברת הר"ן אליבא דהרי"ף סוף המגרש, כיון דהגט בידה ועדי החתימה ראו הגט בידה. הוי כאלו ראו המסירה, ומקרי עדי מסירה ע"ש כן הכא כיון ששמעו שאמר לה האמק"ל וכו' וראו הטבעת מקודם בידו. ואחרי כן בידה הוי כאלו ראו שמסר לידה הטבעת, ואף די"ל דמסר לה אחר שאמר האמק"ל וכו' בכגון זה י"ל דהוי הוכחה קרוב לודאי שהאמירה היתה בשעת הנתינה, ובפרט שלפי דבריה היתה הטבעת בידו למשכון, הסברא שלא נתן לשם מתנה כיון דשמעי' דאמר לה האמק"ל וכו', ויש לדמותו לדין מי שקידש דרך חור שבכותל וכו' שם סי' מ"ב בהג"ה ועיין בבית מאיר שנראה לפום ריהטא סתירה לדעת הרשב"א, דבעינן הוכחה קרוב לודאי, וכתב דגם זה קרוב לודאי שרחוק שיד אחרת קיבלה ונתנה לידה ע"ש, וכן הכא רחוק מהדעת שהנתינה לא היתה בעת הדיבור האמק"ל וכו' כיון דעל גוף הנתינה הוי עדים לדעת הר"ן שהבאתי.
וד' מה שהביא מעכ"ת נ"י להתיר ממ"ש מהרי"ט סי' קל"ח בריבה בנעוריה בית אביה דזכה ומפרנסה משלו לא הוי ספק אלא ודאי דשל אביה היא ודמי לנושאת ונותנת בתוך הבית שפ' הרא"ש דהוי של בעלה וכו', ואף דגם מהחתן קיבלה תכשיטין י"ל מדשתקה דיודעת דשל אביה היא, ואף דמודית אח"כ הוי קדושין בלא עדים וכו' ע"ש גם בזה הנידון דידן לא דמי לענין המהרי"ט, דידוע דבזמנינו רוב הבנות מרויחים ע"י מלאכות שונות, והוי בזה דמי לענין שהובא במהרי"ט דגם קיבלה סבלונות מהחתן, כ"כ הכא י"ל דהרויחה גם לעצמה ולא דמי לאשה הנושאת ונותנת דהכל של בעלה, אבל הבת אף דאביה מפרנסה כיון דהי' בוגרת, מעשה ידי' לעצמה, וכאן אין לומר כמ"ש המהרי"ט דהשתיקה מורה דלא איכפת לה כיון דיודעת שהי' של אביה ע"כ שתקה, דהא לפי דברי' היא היתה נותנת לו למשכון בשחוק, אף שאמרה שלקח שלא מדעתה מ"מ השתיקה אח"כ בשחוק נראה כהסכמה, והי' הוכחה דלא של אביה היתה הטבעת דאם היתה של אבי' האיך נותנת לו למשכון, ע"כ אין דעתי להתיר בלא ג"פ רק באם הדבר מבורר, דהעדים לא ראו הטבעת ביד המקדש כלל. והנני הדו"ש וטובתו אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.