פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קכד
ב"ה אונגוואר א' תרומה תרס"ה לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד הרב המאוה"ג כש"ת מו"ה פנחס צבי באש נ"י רב בקהל אפאשטאק יע"א.
יקרתו בשאלתו אודות מאבד עצמו לדעת שקברוהו במקום הראוי לו, ואח"כ מתה אשתו וקברוהו בקבר מכובד ואחר שעברו עליו י"ב חודש משתדל בנם לפנות עצמות אביו ולקוברם אצל אשתו הי' אמו. ולהיות שם קבר משפחה, גם יש לספק לפי דברי הבשמים ראש. והובא בתשו' בית אפרים אם מחמת יגון וצער, לא מקרי מאבד עצמו לדעת, ולענין פינוי עצמות מקבר בזוי לקבר מכובד שרי כדאיתא ביו"ד סי' שס"ג.
תשובה. לדעתי אין לפנותו, דעיין בטור בשם הירושלמי דרק אצל אבותיו שרי, והטעם בב"י שם שערב לאדם בשעה שינוח אצל אבותיו אבל משום כבוד אחר לא, וכן איתא בש"ך שם, והטעם נ"ל דאיסור פינוי הוא משום חרדת הדין, ואצל אבותיו דערב לו שינוח שם הוי תשלומי החרדת דינו אבל משום כבוד אין להחריד המת ובמכתבו לא נאמר שרוצה בנו לקברו אצל אבותיו, וא"כ אסור לפנותו, וגם לקבור אצל אבותיו נ"ל דאסור לפנותו כדאיתא ביו"ד סי' שס"ב ומקורו בגמ' סנהדרין דף מ"ז אין קוברין רשע אצל צדיק, וכן אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וכו' ע"ש, ולמדו מויהי קוברים וכו' ויקם על רגליו ע"ש וכיון דאבותיו לא היו מאבדי עצמם לדעת, אין זה מנוחה לו לשכב בצדם וא"כ הפינוי אסור משום חרדת הדין, וגם אי עברו עליו י"ב חודש מ"מ אינו בערך אבותיו, ואם ארז"ל אין קוברין צדיק אצל חסיד מופלג כדאי' מ"ק י"ז וכ"ה הובא בב"י יו"ד סי' שס"ב בשם הרמב"ן וכן איתא שם בשו"ע מכ"ש בנידון דידן דאין להניחו אצל אבותיו, ולפ"ז גם הסניף מהבשמים ראש, אינו לאחר הקבורה, דמצד הספק דהוי מע"ל הוי חרדת הדין, בפרט שיש חילוק בין יגון וצער ליגון וצער, ועכ"פ לא הי' אדם כשר. ואפשר שאבותיו כשרים היי ממנו:
והאמנם כי קשה עלי להשיב לקהלה שאינינו מכיר אותה אבל השבתי אולי יהי' דברי נשמעים ועשיתי כרצונו. הדוש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה