פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קיד
שוכ"ט וישע רב לכבוד הרבני החריף ובקי זית רענן כש"ת מו"ה יודא ארי' וויינבערגער נ"י בריטשע יע"א.
יקרתו מן ג' לך עתה הגיעני. ועל שאלתו אם חכם קבוע דירתו בכפר אי יכול להורות באו"ה בגליל שקבלו עליהם כבר רב, במקום שאינו מקפח שכר. וגם יש הכרח מחמת טרחת הדרך ובפרט בערבי שבתות שא"א להגיע למקום הרב.
הנה הדין מבואר כמ"ש ג"כ מעלתו נ"י ביו"ד סי' רמ"ה דיכול לנהוג א"ע בכה"ג ברבנות ולמי שיש לו התרות הוראה מגאונים ותורתו אומנתו נכלל בשם החכם לענין זה, ומה שהביא בשם תשו' דברי ריבות דאין הציבור יכולים למנות אחר לסייע בהדיה, ופי' מעלתו נ"י בדבריו, פירושו אינו עולה כהוגן ולא עיין בדברי ריבות עצמו רק מה שהובא ממנו. וע"כ עלתה לו ככה, אבל התשו' דברי ריבות איירי בסיוע לסייע תחתיו לעצמו. אבל אינו ענין לכאן דדברי הריבות איירי למנות תחתיו, אבל בכה"ג להורות במקום שאינו שם הרב ואי אפשר להגיע שם. או דאיכא טירחא יתירה אינו סייעו תחתיו, אך במדינותינו לא נהיגי בכך מב' טעמים א' משום כבודו של הרב, דאף דמדינא רשאי, אבל ג"כ החכם רשאי לכבד את הרב יותר מדאי. והנה בגוני דא"א או בטירחא ל"ש טעם זה, ב' משום דחיוב השגחה על הרב שלא יורה מי שלא הגיע להוראה, או מי שאינו ראוי לכך מצד דרכו ותהלוכיו. וע"כ על הרב לדעת מי הוא אשר יורה, והן משום נועם זה אם הרב יודע שהחכם ההוא ראוי להורות אין ברשות הרב למנוע מהחכם וכמ"ש ביו"ד רמ"ה, – ואשר שאל על הכלים שאסר הרב משום הוראת החכם, דבר זה אין לו שחר. דשאני בשוחט שלא ברשות החכם דאם נאסר השחיטה, האיסור על השחיטה, אבל בהוראה דל הוראת החכם. אם כדין הורה והיתר, מותר מצד עצמו בלי הוראתו. כתבתי דעתי למען האמת, ולמען השלום וישתדל החכם ההוא להשוות דעתו עם דעת הרב בדבר הזה, למען לא יהי' נעשה עי"ז מחלוקה וקטטה. וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ועשה וד' יברך את עמו בשלום. הדוש"ת אוהבו אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.