פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קטז
לרב אחד.
בין כסא לעשור הגיע לידי מכתבו היקר ולא הי' בידי להשיב ב"ע וגם עתה רק בקושי כי בעוה"ר זוגתי תי' חולי ל"ע הי"ת ישלח לה רפואה שלימה בקרוב, וגם ידעתי כי אין זה נחוץ להשיב כי ברור לי שאין לקבל לגייר אלה הנולדים מן הנכריות בנשואי "ציווילעהע" כי הוי סיוע לדבר עבירה ויראה בעיני הפושעים האלה כהיתר הרצועה, אם מקבלים בניהם לגירות וזה מניעה לקבל ויעשו כמזימתם וכן פה יש אחד שהוא מתנהג ביהודות וגם אמר תהלים בכל יום, ונשא נכריח ויש לה ממנו בן, ורצה לגיירו ולא קבלתיו, ועזרא הסופר אמר שיבדלו מנשים נכריות ומנולד להם מהם, וכן הוציאו הנשים נכריות והנולדים מהם ובתוך הנשים נכריות נזכרו העמוני ומואבי ובטוח שבין הנולדים גם בנות, וההלכה עמוני ולא עמונית ומואבי ולא מואבית, ולא נמצא שנתגיירה אחת מהן, ועיין באבן עזרא בד"ה בעצת.
ומה שהעיר מעכ"ת נ"י דולד נכרית כמותה וא"כ אין אביהן עמהם, א' כי הב"ד ג"כ יכולים לזכות לו, ועוד כתב הרשב"א ועוד כתב הרשב"א הובא בשט"מ דאם בא האם דנגררים אחריה כמו אחר האב, וא"כ בגרירות וכן הסברא אצל האב אעפ"י דאינו אב מן הדין מ"מ נגררים אחריו – ומה שנסתפק אם צריך טבילה בגמ' איתא גר קטן מטבילין וכתבו הראשונים למה לא אמרו מלין ותי' דטבילה באחרונה וע"כ נקטו הגמר, ומה שנסתפק כיון דאין שעורי' לגוי מתי נקרא גדול, התוס' כתבו לענין זכיה כיון דבא להתגייר דינו כמו ישראל קטן ע"ש ובריטב"א הובא בסמ"ק דגירותו וזכיותיו באין כאחת כמו גטו וידו באין כאחת ע"ש וא"כ כשנעשה י"ג ויום אחד ובא להתגייר גדולותו וגירותו באין כאחת ומה שנסתפק אם טוב שלא יטבילוהו משום דיכול למחות בגדלותו ויהי' עוקר בשביתת שבת וגם על האב יש לחקור אם יעורר אותו לשבות עיין בריטב"א דהקשה דאם ימחה בגדלותו יהי' עובר למפרע ותי' כיון דמתנהג בקטנותו ביהודות אין לחוש דמלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו ואין לחוש ועכ"ז יש מקום לדברי מעכ"ת נ"י כיון דהאב נשא נכרית ודאי פושע הוא ואינו מתנהג ביהודות בזה יש לחוש שמא ימחה ולפ"ז יש עוד טעם שלא לקבל אותם לגייר וע"כ לדעתי הקטנים אין לקבל לגיירם. והבן י"ד שנים אם בא מעצמו לגייר אין לדחותו דכיון דגדול הוא יש לו דין כשאר הבאים להתגייר ומ"ש בש"ע ה' גרים שאין מלין בשבת משמע דבחול מלין אין ראיה דבש דשם כתב הדין לענין שבת. הדוש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.