פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קה
ב"ה אונגוואר אור כיום עש"ק ראה תרמ"ז לפ"ק.
נשאלתי בענין מקוה שבאו המים בזה האופן. סמוך לה באר אצל הנהר שאינו מכזב מימיו לעולם וכאשר ידכלו ממנו המים יבואו מים אחרים תחתיהם ותחתית הבאר גבוה ממי הנהר בעת נגוב הנהר, ובבאר אין בו שיעור מ' סאה וע"כ הושם למעלה גיגית גדולה ישאבו מהבאר ההוא ע"י גלגל הנקרא "פומפא" להגיגית וכאשר יתרבה שם מים ירדו מימיו מהגיגית לבאר ומשם ילכו להמקוה מ' סאה, מה דין המקוה.
תשובה. בראשונה יש לעיין אם מי הבאר הסמוך לנהר נקרא מעין לפמ"ד בתוספתא הובא בר"ש מקואות פ"א מ"ו דנקרא מי תמצית והובא ג"כ במהרי"ט סי' י"ח, ובנידן דידן נראה כיון דגבוה תחתית הבאר מהנהר, ואינו מכזב מימיו לעולם ובכל עת שדולין ממנו יבואו מים אחרים תחתיהם הוא מעין – אבל יש לעיין לדעת המרדכי והגהת אשר"י הובא ביו"ד סי' ר"א סק"מ דבמעיין כ"ש שריבה עליו מים שאובים אינו מטהר אלא כלים דסגי בכ"ש, אבל לאדם דבעינן מ' סאה בעינן מים מ' סאה ובנידן דידן כיון ששאובין מהבאר לגיגית אפשר, ונראה כודאי דלא ישארו רק פחות מכ"א סאים ואח"כ אם חוזרים המים מהגיגית להבאר הוי מעין כ"ש בריבוי מים שאובין דלכתחלה אין להתיר כדאי' ברמ"א שם. גם יש לעיין לדעת הר"י הובא בש"ך ס"ק ט"ו דבהשליכו מים שאובין למעיין כ"ש והלכו למקוה חסר דיש אוסרים, ועיין בנוב"י מה"ת סי' קמ"א דמסיק להתיר, והכא ממש דין הנ"ל, באיזה אופן יש למצוא דרך להתיר המקוה לכתחלה לדעת אלה המחמירים והנה אם השאיבה ע"י גלגל "פומפא" מותרת, עיין בתשו' זכרון יוסף סי' י"ג דמתיר אכן בס' גדולי טהרה מחמיר משום דהוייתן ע"י תפיסת אדם ולא בידי שמים ע"ש ואם היינו מתירין כתשו' זכרון יוסף הי' אפשר לנקוב הגיגית בשוליים לדעת הש"ך כשפופרת הנוד ולדעת הגאון ר"ע איגר בנקיבה כעדשה ולסתום בגפת או בסיד לבד עיין בפתחי תשובה, והנה אם הי' בהבאר תמיד כ"א סאים דבר פשוט דלא גרע מההיא דינא שהובא בס"ק מ"ד בהי' בגג כ"א סאים מי גשמים ונתנו לתוכו י"ו שאובים דפסול דאם פתחו הצינור והמשיכו כדין המשכה ג"ט על קרקע ראוי לבלוע דכשר, אכן הספק שלנו דלא נשאר במעין אלא פחות מכ' סאים.
והנה במי מקוה איתא בתמורה י"ב אין מים שאובים פוסלים אלא לפי חשבון, ובמסקנת הגמ' ופוסקים דברבייה והמשפה בקדם מים כשרים דכשר, ועיין ברש"י שם דזה דין דמתני', ונראה מהלשון אין מים שאובין פוסלין וכו' דהעיקר אם אם יש בכח השאובין לפסול או לא, וכנראה מדינא גם במחצה על מחצה כשר רק משום דחיישינן דלמא מים הכשרים המיעוט, ולט"ז לא צריכים להכשר רבייה רק דלא יהיו נפסלין המים הכשרים, ולא יהי' בטילים ברוב מים שאובין ומדויק לשון המתני' אין מים שאובין פוסלין וכו' כיון דיש לחוש לביטול הכשרים ברוב שאובין, אבל היכי דאיכא רבייה אף דאין צריכים לרוב כשרים שיהי' השאובין בטילין, מ"מ בעינן רבייה דליהוי ודאי אינו בטל בשאובין וכיון דלא נפסלו הכשרים ממילא מתיר ההמשכה במים כשרים ושאובים יחד ולפ"ז במעיין אף דהוי כ"ש ולאדם צריך מעין מ' סאה לדעת המרדכי והגה"א וכנראה ג"כ מהרא"ש נדה מ"מ כיון דמטהר בכ"ש לכלים לא בטל ממנו שם מעין לעולם ע"י ריבוי השאובין דמטהר עכ"פ כלים. וכיון דלא בטל ממנו שם מעין לעולם ע"י ריבוי השאובין דמטהר עכ"פ כלים, וכיון דלא בטל ממנו שם מעין, ההמשכה לכשרים ושאובין יחד, מהני ההמשכה, ועיין בש"ך ס"ק ק"ב דמתיר במעין כ"ש וברוב שאובין בהמשכה ע"ש. אבל מה שיש לדון הוא דשאני דינא דהש"ך דאיירי בנובע בחריצים מי מעין עם רוב שאובין, וע"כ דשם במקום הנביעה כא נעקר ממנו שום מעין, משא"כ הכא, כיון דנמשך חוץ למקומו, ובחוץ למקומו אין שם מעין עליו, ונאמר דשם חוץ למקומו יהי' מים הבאים ממעין בטילין ברוב שאובין וגם לדעת היש אוסרים שלמד הש"ך מר"י כיון דהלכו למקוה חסר פוסלין, א"כ מה אהני לן ההמשכה ג"ט ע"ג קרקע ראוי לבלוע.
ולע"ד יש להתיר אף לדעת אלה המחמירים, חדא דאנן לא בעינן שיהי' במקום המשכה שם מעין עליו, רק שם כשרות, רצוני לומר שימשכו מים כשרים עם מים שאובין יחד ובמקום המעין ליכא ביטול כמ"ש ומיד בתחלת ההמשכה כבר איכא ההיתר המשכה ואין כאן זמן לחול עליו פיסול, וכמ"ש אין אנו צריכים דיכשירו השאובים רק דהשאובים לא יפסלו המי כשרים, והר"י איירי בליכא המשכה ג"ט. או דאיירי במעיין נובע כמ"ש לקמן, גם י"ל היכי דהמעין במקומו עומד ואינו נובע עדיף מנובע, דבנהר הנובע מי המעין הולך במקומו והנוטפים אשר רבו כיון דמזחיל הנהר אינו מתערב יפה מי הנוטף עם המעין, אבל אם עומד במקומו מתערב כמו דאמרינן בכ"ד בלח דנתערב בשוה והר"י איירי במעין הנובע דחיישינן דהלכו המים שאובין לבד למקוה חסר שם יש פוסלין, אבל במעין עומד במקומו כיון דודאי גם מי מעין הולכות עם השאובין ע"י המשכה וכמ"ש לא שייך ביטול, דבמקומו אין ביטול משום שם מעין שעליו, ומיד בתחלת המשכה נתכשרו שניהם. גם היש פוסלין מכשירין, גם י"ל לדעת המרדכי דבנולד בתחלת התערובות ל"ש ביטול, א"כ הכא במקום המעין בודאי לא בטלו מי מעין כמ"ש וכאשר מוכח ג"כ מהש"ך שהבאתי וכאשר נעשית ההמשכה בא מתחלה בתערובת ולא בטילי וימשכו מים כשר עם מים שאובין יחדיו דכשר, גם י"ל דבנידן דידן עדיף, כיון דבמקומו אין שם מעיין בטל. ואף דלא סגי לדעת המחמירים לטבילת אדם דבעינן מ' סאה מעין, מ"מ לכלים נשאר דין מעיין ובהמשכה מהבאר למקות, כל עוד המים בהמשכה מחובר למעיין שבבאר החיבור מהני דליהוי שם מעין עליו לטבילת כלים, ואף דנאמר דשם במקום ההמשכה מצד עצמו ליכא עליו שם מעיין משום דהוי חוץ למקומו. מ"מ ע"י החיבור הבאר גם במקום המשכה שם מעיין עליו, וא"כ מים כשרים ע"כ איכא וההמשכה לשניהם יחדיו ובכה"ג כמ"ש שפיר דמי, ואף דהמעיל צדקה מחמיר בהחיבור למעין חוץ למקום נביעתו היינו רק לענין לטהר בזוחלין אבל לענין לטהר בכ"ש מהני החיבור גם לדעתו. ע"כ נלע"ד דיעשו מהבאר המשכה ג"ט בקרקע הראוי לבלוע, ובכה"ג גם לכתחלה מותר. שוב ראיתי בסי' זכרון יוסף סי' י"ג וז"ל לע"ד השאלה השניה האם מותר למלאות מקוה נובע ממעיין שנתמעטו מימיו לפחות מעשרים וא' סאה בכתף מפני שאינן יכולין להביא לו מים ע"י סילונות מפאת תגבורת הגליד והקור, הדין פשוט דאסור דהרי רוב הפוסקים כתבו דגם מעין שלא נשארו בו רוב שיעור מקוה לא נתכשר ע"י מילוי בכתף כי אם ברבייה ובהמשכה וכו' ע"ש ומזה דדעתו דגם במעין בעינן רבייה אצל המשכה, וע"ז סיים כאשר נתבאר בטוש"ע וב"י בס"ק מ' וכל המעיין לא ימצא שם דבר מרבייה והמשכה, ופשוט דלא דק בזה בלשונו ולא נחית הגאון ז"ל לעיין כל דין זה ואגב שיטפיה כתב כך. ע"כ אנכי לפי קט שכלי בדעתי עומד להתיר לכתחלה ע"י המשכה ג"ט בקרקע הראוי לבלוע – ועיין בר"ן שבועות ראיה לדברי דלא בעי' רוב כשרים לבטל השאובין בהמשכה, רק דלא ליהוי רוב מהשאובין שיבטלו הכשרים שכ' וז"ל אלא רוב המקוה בעינן וכו' דקסבר ר"י דשאובין שהמשיכו כולה או רובה פסולה ע"ש. הרי דבעי' לפסול כולה או רובא וא"כ סתרו דברי הר"ן אהדדי אע"כ דס"ל דלא בעינן מכשרים רק משום דאי אפשר לצמצם אבל לפסול בעינן כולה או רובא. הדוש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.