פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן פד
ב"ה אונגוואר ג' ואתחנן תרנ"א לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק בנימין שאכטער נ"י באוי פין יע"א.
אחדש"ה. (א) הביא קו' הגאון מהר"מ טיסמניטץ ז"ל האיך נלמד רוב ממעשה קרבנות בשבת דלמא איירי בב' שעשאו מלאכה. וכן הקשה מעלתו נ"י ממתני' מנחות דף צ"ט ע"ב דהבבליים אוכלים השעיר חי כשחל יו"כ בשבת. למה לא בשלו שנים, וכעין זה הביא אאמ"ו הגאון ז"ל בס' דברי ירמי' פ"א מה' שבת הי"ד בשם היד המלך לענין מיתה בשבת עיי"ש, ולע"ד י"ל כמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל שם, בשנים שעשאו מלאכה נימא דא' שליח חבירו והביא ראיה לזה מרש"י ב"ק, והיינו ביש שליח לדבר עבירה, ותי' ע"ז דבאיסורא לא ניח"ל להיות שליח, גם בלי פירוש דברים אמרינן דאדעתא דנפשיה קעביד עש"ה, והנה בהנ"ל ל"ש כל זה, דאם לא אפשר בהקרבה, או בבישול או בדין מיתה, רק בב' שעשאו א"כ הוי המעשה מצוה ולא הוי לדבר עבירה וליכא למימר לא ניח"ל להיות שליח. דהמצוה ככה, גם אין לומר דאדעתא דנפשי' קעביד. דאם בעצמו עשאו הוי חילול שבת, וע"כ דצריך למעשה חבירו למען יהיו שנים שעשאוהו, וא"כ איכא שליחות וממילא איכא איסורא דאו' וע"כ דהתורה התירה בקרבנות גם בעשה אחד, וכן מתורץ קושייתו. וקו' היד המלך, וג"כ אין לומר כמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל דאין לחייב שנים על מעשה אחד. דהכא איכא שיעור לכל אחד ואחד, ובא מה שדימה דברי הב"מ אהע"ז סי' ה' במ"ש דבשבת ל"ש שליחות דהקפידא על העושה. ומעלתו נ"י דימה מעשה עכו"ם לזה. הנה אין הדמיון עולה יפה, בשבת הטעם כמ"ש הב"מ, דטעם איסור המלאכה משום מצות שבתון. והשביתה הוי מצוה שבגופו ול"ש שליחות, וגם כמ"ש דהמלאכה נעשית מאליה אינה תועבה מצ"ע משא"כ בדבר המאוס מצ"ע עיי"ש וזה ל"ש בעושה ע"ז, דאל"כ בכל מעשיו איך שייך שליחות. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.