פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן עו
ב"ה איהעל עש"ק כי תשא תרו"ם לפ"ק.
שוכ"ט לכבוד הרבני המופלג ירא ד' כ"ש מו"ה דניאל נ"י שו"ב במ' ראפף יע"א.
(א) מה שתמה על מנהגי ההיתר בשליל מבלי ניקר חוטי הדם כיון דקיי"ל בסי' ס"ו] דמו אסור, וכן בהיתר הגיד תמה כמ"ש הפנ"י פסחים הובא בפמ"ג אם אמרינן אין בגידין בנ"ט איננו בכלל כל בבהמה תאכלו. הנה מע"כ נ"י לא עיין יפה, הפנ"י דיבר לשיטת הרי"ף, ואנן קיי"ל דגיד אינו נוהג בשליל, ונהפוך הוא לדברי הפנ"י יש למצוא טעם למנהג ההיתר מבלי ניקר חוטי הדם, דכך סברת הפנ"י דמכל בבהמה תאכלו גמרינן היתר רק למאכל ולא למשקה. אף דשתיה בכלל אכילה זה במשקה לחוד, אבל לא במשקה מתוך האוכל ע"ש ולפיכך דמו אסור כך טעמו, ולפ"ז בדם היוצא מאיליו שם משקה עליו ואינו בכלל כל בבהמה תאכלו, אבל דניחוש שמא נשאר באלה החוטין מקצת דם י"ל דחשיב כאוכל דבטל לגבי הבשר, והוי בכלל כל בבהמה תאכלו ואף דשם דם עליו מ"מ מותר (ב) ומה ששאל אותי בדבר הסאדא הנה חקרתי על מהותו ומצאתי כי אינם נותנים בו סאדא, רק עפר מאבן הנטחן נקרא דאלאמימשטיין, וע"כ לא אמרתי בו לא איסור ולא היתר. אכן מה שנעשה מסאדא ידוע שהוא מבושל ויש להחמיר בו יותר, כדין המבושלים'. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מהר"ר ירמי' זללה"ה