אור ברסלב
פקודת אלעזר סימן סה

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן סה

סימן סד

ב"ה אונגוואר א' חקת תרמ"ז לפ"ק.

שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרבני המופלג חו"ב בר אוריין ובר אבהן מחו' כש"ת מו"ה יחזקאל בנעט נ"י במאלטשווא יע"א (הוא הגאון המנוח דס' וואראהל)

(א) על קו' מעלתו נ"י מחולין מ"א באומר לשם חטאתי דמשמע דלא משכחת שיהי' חטאת אם לא בחיוב מקודם, מרש"י נדרים ו' שכ' דאם אמר הרי עלי חטאת אע"ג דאינו מחויב דבריו קיימין א"כ אמאי לא אשמועינן רבותא דיכול להתפיסו בחטאת אף דאינו מחויב מקודם. הישוב בפשוט. שם בנדרים הנ"מ שיהיו דבריו קיימין ובזה די דין ההתפסה שיחול עליו איסור, וברור אם אמר הרי עלי כחטאת אסור עליו. וכן באמר הרי עלי חטאת אמרי' כוונתו להתפיסו, והאיסור אינו אלא עליו כיון דאמר הרי עלי, אבל בחולין דנין על השחיטה אי פסולה וע"ז צריך שתהי' הבהמה בעצם חטאת צריך שיהי' עליו חיוב מקודם כיון שאינה באה בנדבה. ובא מה שהקשה על הפר"ח שהביא ראיה להטו"ז בסי' ה' דלא בעי' למ"ד והר"ז חטאתי סגי מקינון דאיירי בעולה ושלמים וא"צ למ"ד, והא לא דמי זל"ז, דלרש"י וכן מבואר בגמ' בעולה דבאה בנדבה א"צ לדייק בלשון כמו בחטאת ואשם, הנה דברי הפר"ח נכונים. דודאי על חלות עצמן הקרבן שם יש חילוק בין עולה ושלמים דבאו בנדבה דבריו קיימין. משא"כ בחטאת ואשם, אבל בענין ההתפסה בזה אין חילוק, אי בלא למ"ד לא מקרי התפסה, עיקר נדרו לא חייל וע"כ דמקרי התפסה, ודבר פשוט אף במחויב חטאת צריך התפסה שתהי' בהמה זו לחובתו, וכן בנדבה צריך לתפוס נדבתו בקרבן, ואם מצינו דסגי בלא למ"ד השלמים ע"כ א' מב' פנים או דהוי התפסה בלא למ"ד. או דלא בעינן התפסה וא"כ חין חילוק בין חטאת לשלמים.

(ג) מה שהביא דר"מ ס"ל אדם אוסר שאינו שלו מגמ' יבמות פ"ג והקשה מזה על דברי אזמו"ר הגאון בעהמח"ס שער"ת ח"ב כלל ד' כ"ד, עיין בר"ש כלאים פ"ז מ"ד תביא טעם פלוגתתם מירושלמי, ואין סתירה לומר דלר"מ אין אדם אוסר וכו' מע"ז. ואוסר בכל איסור עש"ה, (ד) מה שרצה לתרץ דבאי"ל שותפות בגויה ואסר חלקו, נאסר חלק חבירו מצד בליעת הכלי מחלקו, לפי דבריו האלה ודאי לא הוי אלא מערב, וגם בנאסר מצד כבישה אינו מוכרח דמחויב לשלם דדמי להגרמא ועיין תוס' ב"ק ק' בד"ה שאני התם, וזולת זה איננו יודע מה הרויח בזה ממנ"פ אי אין ברירה בלא"ה יש תערובת יי"נ, ואי יש ברירה גם בבלוע נאמר מה שנבלע בחלק חבירו של חבירו הוא. (ה) מ"ש לדמות דברי התוס' שבת נ"ח לענין טומאה דעולה ע"י שינוי מעשה מטומאה וכתבו דאיסור הנאה חשיב כשינוי מעשה לענין קנין ובאי"ל שותפות בגוי' ואסר חלקו וחלק חבירו נאסר מכח תערובת הוי שינוי דנאסר בהנאה ונעשה שלו, ועי"כ נאסר מצד מנסך בעצמו בלעדי איסור מתערובת לדעתי אין לדמותו לקנין, דעיין שם הא דשינוי מעלה מטומאה. וכי שינוי כתיב. אלא דמצינו דשבירה מעלה ושינוי חשיב כשבירה ע"ש וכן באיסור הנאה אין לך שבירה גדולה מזו כמ"ש התוס' ואין זה ענין להיות חשיב שינוי לקנות בכך, ואם ירצה מעלתו נ"י אף דיעלה על דעתו לדמות שינוי לענין הכשר מטומאה, לשינוי לענין קנין, י"ל תא דמקרי שינוי הוא, כעין סברת התוס' ב"ק ק"י ע"ב דהיכי דניכר הכלאים חשיב היזק ניכר ע"ש וכן לענין השינוי, כיון דכפה נעשי' לספר תספר מוכיח איסור הכפה ניכר שינוי בהכפה דידעינן דנאסרה, אבל במנסך או בשוחט לע"ז. אין כוונתו האוסרת ניכרת זה אינו בגדר שינוי.

(ו) מ"ש מעלתו נ"י מתוס' חולין מ"א דבקושיתם ס"ל דכלי אחז להדיוט אסור וכן פי' הגמ' ע"ז כ"ד ע"ש דלמא משו"ה הצריך גניזה כדאי' בגמ' ע"ז נ"ב דלאו אורח ארעא לאשתמושי וכו' ולא משום דנאסר להדיוט, הנה לפי תי' התוס' אתי הגמ' כפשוטה דאף דלא נאסר אלא לגבוה מ"מ כיון דבשימוש לחוד נאסר לגבוה במעשה רבה נאסר להדיוט, וע"כ כוונתו לפי קו' התוס' דלא נחתי עדיין לסברא זו, ובס"ד י"ל דהתוס' ס"ל מצד הסברא כיון דאהני מעשיו לענין גבוה מהני גם להדיוט, וגם אם נפרש דהגניזה משום דלאו אורח ארעא וכו' מ"מ מוכח דלהקדש אהני מעשיו. יותר אין אתי כעת ומרוב הטרדה אקצר הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה