פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן סא
ב"ה אוהעל א' דר"ח אייר ט"ו למב"י תרו"ם לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד מחו' הרב הגאון המפורסם ידינ"פ כש"ת מו"ה גרשון סג"ל ראזענבוים נ"י אבדק"ק טאליא יע"א.
נועם אמרותיו מן יום א' אתמול הגיעני בענין עגל הנמצא במקולין כשר תלויה לקצוב ממנו וגם הבעל העגל לקח ממנו איזה ליטרות והשחיטה היתה בשיפוי כובע שהוא מוגרמת מדינא, וכאשר נשאל ע"ז השוחט ר' משה פישער נ"י מתחלתו השיב שאי אפשר שיהי' מהנשחטים ממנו יען החמשה ששחט בלילה נתחלקו להידועים שמנה, וזה נתברר שאינו כדבריו ושוב אמר שאי אפשר בענין אחר אלא שנתחלף ע"י הנכרי משרת הקצב, ואין למצוא טעם למה נתלה שהחליף, ועתה תסוב השאלה על השוחט בעצמו, אם נחזיק שיצא נבילה מתח"י, במזיד או בשוגג. ונוסף ע"ז נאמר שבדק השוחט בנר מקום שחיטת העגלים דיש לחשוש למזיד, וגם בשוגג מבואר ביו"ד סי' קי"ט דאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי ואף דהש"ך הביא היכי דמוחזק לירא שמים שאני, היטב ראה מעכ"ת נ"י והביא תשו' ב"א דהש"ך מיירי בירא וחרד והשוחט המדובר הוא רק כסתם אנשים דלא אתרע חזקתייהו, והנה מעכ"ת נ"י רוצה לדמותו להוחזק כפרן בממון, וכן הכא הוחזק כפרן במה שאמר שנתחלקו להידועים, ולע"ד לא דמי מב' טעמים חדא דבטענת לא לויתי ע"כ דנודע שקרו בהנוגע לממון דנודע דלוה, משא"כ הכא אף דלא נתחלקו להידועים אינו הוכחה דהוא שחטו דלמא מעלמא אתי וכמו שטען אח"כ, ואם נודע שקרו במה שאמר שעגל אחד ניתן לפלוני. אין משקרו הכרח שאותו עגל הנמצה שחט הוא, וא"כ אין שקרו נוגע לעגל זה הנמצא, ב') בהוחזק כפרן בממון די באמרינו שלא נאמין לו אבל הכא אף דלא נאמין לדבריו אין לנו לפסלו אלא בידיעה מבוררת שיצאת טריפה מתח"י, ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לא שייך הכא דודאי לא הי' דעתו לזה וגם מדבריו אין הוכחה רק ההתנצלות אם אמת ואם שקר. ועל גוף הדבר אני תמה דע"כ צריכים להיות העגלים מעת השחיטה עד הבישול תחת השגחת ישראל משום העלמת עין, וע"כ דיש בנמצא ישראל אחד שאמר בו השוחט דכשר הוא וא"כ הוא צריך לידע אם זה העגל שאמר עליו כשר הוא, ואם סומכין בקהלתו על סימנים שמסמן השוחט אשר לא אאמין ככה, א"כ הסימנים יוכיחו. ואם שתי אלה לתנייהו ע"כ הראשון להעביר הקצב ישראל, או בקצב נכרי הנאמן בצדו.
וישמע נא מחו' ידידי מעכ"ת נ"י עצתי יגזור על השוחט הנ"ל שלא ישחוט עד זמן מה שמונה או ד' ימים והקצב ישראל אצלו הי' תלוי לקצוב יעבירו מיד עד יברר שאין עליו אשמה, ועי"ז לפי דעתי יבורר אם על השוחט אשמה או לאו, ועד זמן ההוא יאמר מעכ"ת נ"י לאקרו"ט שאין רצונו לפסוק יען בוחר הוא במדות מתינות כמו שאמרו ז"ל הוי מתונים בדין. ואף כי גם דעתי נוטה לדעת מעכ"ת נ"י כי קשה לתלות בחילוף הנכרי, טיבה הבירור להסר שיחה מפי הבריות, גם דעתי בעניינים כאלה אף אם מדינא אין לנו להעבירו מ"מ השכל יגזור כי אין להאשים אנשים יראים אם לבם נוקפם לאכול משחיטתו ואם כך הוא, הדעת נוטה כי מתחלת קבלת השוחט לא על דעת ככה קבלו הקהלה עליהם אותו ואם פשיעתו גרמה ככה בודאי אין חיוב על הקהלה להחזיקו להלאה ואין זה בגדר העברה, ואם אולי ישתנה איזה דבר בענין זה ויודיעני מעכ"ת נ"י הנני מוכן לו בכל עת. ידידו הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.