פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן נו
ב"ה אונגוואר עש"ק פ' החודש תרס"ד לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד הרב המאוה"ג כש"ת מו"ה נתנאל מיללער נ"י רב במעקעעספארט יע"א.
יקרתו מן יום ד' משפטים היום הגיעני ובו נאמר כי' מע"כ נ"י הוא ש"ב מגזע אזמ"ו הגאון בעל שמן רוקח ז"ל, ואנכי אינני יודע מאיזה ענף עץ אבות יצא מזקני הגאון הנ"ל ז"ל. ובל אמונה כי כן הוא כדבריו, ועל שאלתו בענין תמוה. כי אחד החזיק את עצמו בשם אליה מיללער בא מפעסט לשם ונתקבל לשו"ב וחזן. ובבקרו את אביו שם המפורסם לירא ד', ואביו חפש באמתחתו ומצא אגרות ממיסיאנארע אשר מעידים עליו שהוא ג"כ מחברתם, וכאשר ראה אביו כן צעק רשע לך מביתי וכו' והשו"ב הנ"ל לקח המכתבים ושרפם באש, וקול הצוחה שמע אחד ששמו מנחם וראה קפיצת השו"ב מן האש, מה דינו של השו"ב הנ"ל – בראשונה אומר כי דבר תמוה וזר בעיני, איך אפשר להגיע למכשלה הזאת, הלא ביו"ד סי' א' מבואר דאין לקבל שו"ב בלי קבלה מחכם, ועל כל איש החיוב קודם המינוי לראות אם יש בידו קבלה מרב מפורסם לירא ד' אם הוא במדינתינו מהאר טאדאקסין. ואח"כ יש לברר על תהלוכותיו מעת הקבלה עד זמן בואו שם, וסופו כתחלתו, יש לראות אם יש בידו קבלה כזו. ואם לאו בלא"ה אין לאכול משחיטתו אך אם יש לו קבלה מרב מפורסם לירא ד' [ואף דביו"ד לא נאמר מפורסם אבל אם אינו מפורסם מנא ידעי באמעריקא אם הוא רב ירא ד'].
ועתה אבוא אל ענין השאלה, הדרך אשר יש לילך בה בראשונה הוא. להושיב ב"ד ולקרות את אבי השו"ב, ואת האיש מנחם בפני השו"ב ואם אחר הזמנה יסרב השו"ב מלבוא לפני הב"ד, יקבלו עדותם ויחקרו על אמיתת הדבר גם שלא בפני השו"ב, ואם כבר נעשה כזה, א"כ לפי דברי השאלה, אין לפנינו רק עדות אבי השו"ב, ועדות האיש מנחם ששמע קול הצעקה מאביו, וראה קפיצתו מן האש, ועיי' בחו"מ סי' ל"ג דאב פסול מחמת קורבא להעד על בנו אך יש לדון כיון דצעק האב במרירות לבו בעת מצא מכתבי המינים, הוי מסיח לפי תומו. כי לא הי' אז בכונתו להעד עליו לפוסלו, רק להרחיק רשע מביתו, ועיין ביו"ד סי' צ"ח בש"ך היכי דאתחזק איסורא אינו נאמן במסל"ת, וכן הכא דלכל יהודי יש חזקה שאינו מומר, וא"כ אינו נאמן במסל"ת להוציאו מחזקתו. אבל הובא שם בשם הריב"ש היכי דאיכא למיקם עלה דמלתא נאמן, והכא אפשר למיקם עלה דמלתא. דאפשר שיתגלה אחרי החקירה והדרישה. וי"ל דהוי בכלל מלתא דעבידי לגלויי ויש לעיין אם הוא בכלל ודאי עבידי לגלויי או רק אפשר דעבידי לגלויי, מ"מ מידי ספק לא יצא מחזקתו לא סגי לדחות המסל"ת והאפשר דעבידי לגלויי, אבל אך זה יש לסתור דלא מקרי זה עבידי לגלויי, כי עבידי לגלויי רק באם משקר יתגלה שקרו, והכא אם גם לא נתחבר השו"ב להמינים, באיזה דרך יתגלה שקרו, דלא ראינו אינו ראיה ונשאר רק מסל"ת לחוד.
גם י"ל כפמ"ד בסנהדרין דף ע"ב אם זרחה עליו השמש דמים לו היינו באב במחתרת דרחמי האב מרובים (עיין רש"י פ' משפטים) ונאמר דמים לו הרי דהוי חזקה גמורה, וכן הכא נאמר דהוצאת ש"ר כזה לפוסלו, וכן הפגם לו ולזרעו אחריו הוי כהורגו, הוי כחזקה נגד חזקתו, ואפשר דרק ברציחה ממש אמרינן כן. ונראה אף דאין להעבירו עפ"י הסברות האלו. אבל כל ירא ד' ימנע עצמו מלאכול משחיטתו, עדי עבור ימים רבים ויהי' ברור להם שהי' רק הוצאת דבה, גם נאמר במכתבו היקר שביזה אביו בפרהסיא, אף דיש לדונו לכף זכות כמו שארז"ל אין אדם נתפס על צערו, מ"מ עבירה גדולה עבר ועיין ביו"ד סי' ר"מ עד היכן כבוד אב ע"ש, ואיתרע חזקתו ביראת ד', ועיין בתב"ש סי' א' דצריך להדר אחר השוחט שיהי' יר"ש ועיין בס' שערי תשובה לר"י, וגם משום עבירה זו דביזה אביו בפרהסיא, יש לכל ירא שמים למנוע א"ע מלאכול משחיטתו. וכיון דע"י גרמתו בביזה אביו ימנעו לאכול משחיטתו, ביד הקהל לסלקו משחיטתו, וכן מלירד לפני התיבה, דאין זו בכלל העברה דאין פוסלין אותו, אבל דבר ברור, ואומדנא דמוכח הוא דהקהל מקבלים עלי' שו"ב וחזן שיעשה שירותו דהיינו שישחט ויכון בשר כשר לאכול לצורך הקהל, וכן חזן שיתפלל באופן שישמעו תפלתו, אבל אם ע"י גרמתו יש טעם למניעותו מאכילה משחיטתו. וכן לשמוע תפלתו. לא קיים תנאי שהתנו הקהל בקבלתו, ודינו ככל תנאי שלא נתקיים דבטל המעשה, וא"כ בכח הקהל לסלקו ממינויו גם נלע"ד מהטעמים שכתבתי אף שאין להעבירו משום זה. מ"מ החיוב על הקהל לברר הדבר כי אפשר לברורי ואף דצריך לזה זמן מה ע"כ עכ"פ יש לסלקו על ג' חדשים ובזמן זה יחקרו וידרשו ויתברר האמת ואף אם יתברר אח"כ ששקר ענה אביו, מ"מ על הבזיון שביזה אביו, יקבל עונש הזה, ויעשה תשובה ויקבל עליו דברי חבירות. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.