פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן נא
ב"ה אונגוואר ה' ויגש עת"ר לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב להרבני המופלג זית רענן בר אבהן מו"ה דניאל פוכם נ"י במדיעש יע"א.
יקרתו מן ו' חנוכה הגיעני ואען תודה על ברכתו ברכת מז"ט להתקשרות בתי הצעירה תחי', ועל ח"ת שמדמה מעלתו נ"י מש"כ הטור בסי' תרע"ג דמוכח מדבריו דאם כבתה זקוק לה לא חיישינן לשמא ידלקנו בשבת לההיא דשמא יעבירנו ולתלות בפלוגתא רבה ור"י ריש מגלה לפמ"ש הטו"א דלר"י בדרבנן אין לגזור, לדעתי אין הדמיון עולה יפה, דדברי הטור למאן דס"ל כבתה זקוק לה לחוש לשמא ידליקנו בשבת, היא חשש בעלמא. ודי החששא לאסור השמנים ופתילות שאין מדליקין בסבת, כמו דחוששין באם מותר להשתמש לאורה לשמא יטה, אבל אין חשש זה די לעקור המצוה דנר חנוכה ובחשש שמא יעבירנו עוקרין המצוה משום דשכיח טובא להעביר ד"א משום טרדה דמצוה ובהילות לקיים חיוב מצותו. ובהילות שייכא רק היכי דיש עליו חיוב מצוה המותרת לעשותה בשבת ועיין בפסחים ע"ב, אבל בנ"ח מיד בתחלת שבת ליכא עליו מצוה בהדליק דאסור להדליק בשבת ואין כאן בהילות, ואי משום החיוב מצוה בליל אחר שבת היא מצוה אחרת, ועוד דשם הקשה רש"י למה לא נחוש לשמא יוציאנו ותי' בתוס' דבהוצאה מרה"י לרה"ר הוי היכר. וא"כ בכל התחלת מלאכה הוי היכר, ורק בהעברת ד"א דאין חיוב הבערה בפחות מד"א ע"כ חיישינן שמא יעבור יותר ואין לדמות החשש שמא יעבירנו להכא. ואף דמצינו החשש שמא יעבירנו במקום שאין בהילות קיום חיוב מצוה כמו בטבילת כלים כבר תי' הטו"א שם. הדוש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.