אור ברסלב
פקודת אלעזר סימן מט

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן מט

סימן מח

ב"ה אונגוואר ד' וארא חי ששון לפ"ק.

שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרב הגאון טוביינא דחכימי כש"ת מו"ה יצחק ווייס נ"י אב"ד בקאדלבורג יע"א (כעת מו"צ בווערבויא).

על הרהורי דמעכ"ת נ"י הטובים. הנני להשיב א') על ספיקתו באם לא הי' מנין בבהכנ"ס בליל א' דחנוכה דמדליק בלי ברכה כמובא בשע"ת סי' תרע"א דבלא עדה ידליק בלא ברכה, האם בליל ב' צ"ל שהחיינו ודעת מעכ"ת נ"י נוטה שיברך שהחיינו, משום דמהראשונים מפרשים דמש"ה הנס בח' ימים משום הנצחון הגאולה וגם נס דשמן. א"כ צריך לברך בליל א' וגם בליל ב' בכל א' לפי נסו, וא"כ אין חשש אם יטעו ויברכו גם בביתם בליל ב', ולדידי נראה אף דהוי לפי דעתם התקנה משום אפה הב' נסים דע"י שניהם הוי הנס ח' ימים מ"מ תקנה אחת ומצוה אחת מדרבנן וכן איתא בגמ' סבת דף כ"א ע"ב מאי חנוכה יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום י"ט וכו' א"כ מצוה אחת היא ושהחיינו בהתחלת המצוה, ומ"ש מרא"ם כל הסמ"ג דהקשה למה לא תיקנו מספיקא דיומא ט' ימי חנוכה ע"ש שתי' קו' זו, ועכ"פ ליכא אלא ח' ימי חנוכה, וגם לדידי יש לתרץ קו' זו דהדלקת נרות הוא שיהי' ניכר פרסום הנס. ולרוב ראשונים הכל בשביל נס דשמן שהי' לח' ימים. [וגם לדעת ראשונים בשביל ב' נסים ביחד הוי ח' ימים] ואם ידלקו ט' ימים לא ניכר הנס ולכך א"א לעשות ספיקא דיומא, ומה שהביא מטור או"ח סי' תל"ב לפי פי' הב"י משום דהוי רשות ומאן דבעיא מברך ע"ש בב"י דהקשה ע"ז, וזו"ז נראה לחלק דאף לפי פי' הב"י דהטור מיקל לברך על ביעור חמץ שהחיינו משום דהוי רשות, היינו בתחלת החיוב הוי רשות אם רוצה לברך או לא אבל על הדבר שמברכים שהחיינו אף דהוי רשות לא גרע ממנהגא דאנן מברכין עליהם. כ"ש דהשהחיינו בעצמו לנו מנהגא לברך הוי משום זה כחובה אף דיש ספק יש להקל שלא לברך משום דהוי רשות מ"מ בודאי מצד מנהגא הוי כחוב.

ועתה על גוף הנדון אם יש לברך בבהכנ"ס בליל ב' אם לא בירך בליל א' משום דלא הוי מנין דמדליקין, הנה לטעם הא' דמברכים משום האורחים, א"כ בליל ב' מסתמא האורחין קיימו מצות כר חנוכה בליל א' דלמה נחזיקם שלא קיימו א"כ בודאי אין לברך שהחיינו, ואף לטעם הב' הובא בב"י בשם הריב"ש, משום דאנו מדליקין בפנים והוי פרסום הנס יותר בבהכנ"ס, אפשר לומר דיברך שהחיינו. גם לטעם זה אין לברך דברכת שהחיינו רק בהתחלת המצוה, וכיון דעשה המצוה מצד מנהגא שהדליקו בבהכנ"ס בלא ברכה, מ"מ התחלת המצוה כבר נעשית ואין לברך תו שהחיינו, ושאני באם הדליק בליל א' בלי ברכת שהחיינו דמברך בליל ב' כדאי' בשו"ע סי' תרע"ו דשם חל עליו החיוב לברך שהחיינו וכמ"ש אף דהוי רשות לדידן מצד דמברכים בכל פעם שהחיינו הוי כחוב דלא גרע ממנהגא, וכיון דחל עליו החיוב לברך כל זמן המצוה יוכל לברך כמו דאיתא באו"ח סי' תל"ב לענין ברכה דעל ביעור חמץ דמברך כ"ז שלא סיים והוי עובר לעשייתן ע"ש וכן הוא לענין ברכת שהחיינו, דכל ח' חנוכה מצוה אחת אבל בבהכנ"ס דבלא עדה אין חיוב ברכת שהחיינו כלל, כיון דדינא דמדליק בלא ברכות וחיוב שהחיינו רק בהתחלת מעשה המצוה והמצוה בליל א' כבר נעשית ההתחלה.

(ב) אם בב' פסחים דמדליק באחד משום חשדא אי מותר להשתמש לנגדה מ"ש מעכ"ת נ"י לאסור לרש"ל וטו"ז דאף הנשאר דלוק אחר חצי שעה אסור להשתמש בה משום הרואה כ"ב יש לאסור בזה נכונים דבריו, אבל הראיה מכר חנוכה מבהכנ"ס דאוסר הב"י להשתמש לא דמי לזה. דלטעם הא' דמשום האורחין. א"כ הוי כשאר נר חנוכה, דהדליק להוציאם, ולטעם השני דמשום פרסום הנס יותר, ג"כ הוקצה לפרסום הנס דהוי חלק גדול ממצות נ"ח, אבל מטעם אחר יש לדמותו לנ"ח בבהכנ"ס, דאף דהוי רק משום חשדא מ"מ חשד זה הוא שלא הדליק ולא פרסם הנס. א"כ חשדא משוי ל"ה לחיוב לפרסום הנס והוי ג"כ הוקצה למצותו כמו נר בהכנ"ס ג') ומה שהער אם אשה יש לה בית בב' פתחים אי שייך אצלה משום חשדא כיון דאמרו אף הן היו באותו הנס, והבנתי כוונתו משום דאפשר דקיל לגבייהו, וא"כ כוונתו אין זה ספק, כי לכאורה למה רק בהן היו באותו הנס חייבות בכל מצוה דדרבנן למה אינן חייבות, וע"כ הטעם משום דהוי מצוה דהזמן גרמא, אבל י"ל דאף בדאורייתא בהז"ג אינן חייבות בדרבנן גם בזמן גרמא הי' לנו לחייבם, דדרבנן הוי דאו' מצד לא תסור. ולא תסור לאו והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, אבל ז"א דרבנן לא ציווי ולא תיקנו רק כעין דאו' דבז"ג לא הי' מחייבן, אבל אם הן היו באותו הנס גם לנשים תיקנו ואיכא לאו דלא תסור ובזה השוו הכתוב אשה לאיש, וא"כ לא קיל לגבי הנשים מבאנשים.

(ד) מה שתמה על המהרי"ל הובא במג"א סי' קל"א דבני עסטרייך אינם אוכלים קטניות בימים שאין נופלין על פניהם דדמי לאבילות המתגלגל, ובגמ' סנהדרין דף ע"א דעולה עמהם מת דגן מקטניות לסעודת העיבור והיינו בליל ר"ח. ולדידי לק"מ. דבאמת גם שם הביאו קטניות משום דהוי דבר המתגלגל ומראה בזה לגלגל הלבנה שהיתה חסירה והולכת עד שלא נראתה כלל ועתה חוזרת לראש לתאר ותוסף אור וגלגול זה היא לטובה ולשמחה, וידוע שישראל נמשלו ללבנה, משוי"ה דעד ט"ו דורות בימי שלמה היו מוסיפין כח עד שהיו ממשלתם במילואה כמו בלבנה בליל ט"ו וכו' ואח"כ הלוך וחסור וכו', ובחזרת אורה גם לנו סימן טוב דאור חדש על ציון תאיר, וכן אמרינן בקידוש לבנה סימן טוב וכו', וא"כ בליל ר"ח הדבר המתגלגל לנו לאות טובה ולשמחה וכ"ז בליל ר"ח. אבל בשאר ימים הוא דבר המתגלגל מורה על גלגול החוזר בעולם והוי מאכל אבילים דאין אוכלים בימים שאין נופלין ע"פ קטניות דבר המתגלגל מאכל אבילים, וגם יום ר"ח בכלל ורק בליל ר"ח אוכלים קטניות בסעודת העיבור. ה') ומה שתמה על הרמב"ם פ"א מעבדים דכ' וז"ל כל ע"ע אסור לעבוד בו בפרך ולא הזכיר מלאכת אשה לאיש וכן להיפך דהוי בפרך כדאי' בגמ' סוטה על ויעבידו מצרים וכו' בפרך, הנה האיסור לעבוד עם ע"ע מלאכת אשה לאיש וכן להיפך נשמע מכללא בה"ז דכ' אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אומנות שהי' בה. הוא שעושה כשהי' עושה מקודם ע"ש ומלאכת אשה לאיש לא הי' עושה מקודם. אך הי' מקום לתמיהתו למה זכר זאת בלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד ולא הזכיר בהלכה קודם לזה האיסור לעבוד בפרך, גם בזה אין תמיהה דלא תעבוד בו עבודת עבד הוא שלא להעבידו בדברים שהם מיוחדים לעבדים, וא"כ מלאכת אשה לאיש אסור בעצמה, אבל האיסור לעבוד בפרך הוי במלאכה שמותר להעבידו רק בשאין לה קצבה, או שאין צריך למלאכה זו וא"כ מלאכת אשה לאיש אסורה ביותר. והוי איסור חמור מעבודת הפרך, ולכך הזכירו הרמב"ם בכללא בלאו דלא תעבוד בו ע"ע, וכל זה לנו דאסור להעביד ע"ע במלאכה שהם מיוחדים לעבדים אבל למצרים הם עשו אותנו עבדים גמורים, א"כ פשוט דמשום עבודת עבד אין להזכיר עוד בתורה אבל מלאכת אשה לאיש, אף אם בעיני מצרים הותר להם לעבוד בישראל עבודת עבד אבל מלאכת אשה לאיש גם בכלל בפרך ולכך דרשו מלאכת אשה לאיש זו בפרך, ואל יתמה מעכ"ת נ"י על איחור תשובתי כי הרבה עכובים ומניעות לא טובים כי בעוה"ר החולשה והיסורי הגוף וגם זו' תחי' היתה בחולי סכנה גדולה וב"ה נרפאה, וגם אלה הדברים נכתב מיסורי ראשי אבל לא רציתי לאחר יותר. דהדש"ת אוהבו החפץ בהצלחתו אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה