פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן מו
ב"ה אונגוואר עש"ק בהעלותך תרס"ז לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד] הרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק בנימין שעכטער נ"י באויוואראש יע"א.
על יקרתו מן ב' בהעלותך אשוב, א') על מה שרצה מעלתו נ"י לתרץ קו' אאמ"ו הגאון ז"ל בס' דברי ירמי' בפ"א מהיו"ט על התוס' בשם הירושלמי דלב"ה בהחם לרגליו בעינן ראוין לשתיה, לב"ה דאי"ל מתוך ל"ל ראוין לשתיה. ותי' מעלתו נ"י בדברי הה"מ בפ"א מהיו"ט דבהוצאה והבערה המלאכה אינו בגוף האוכל נפש וע"כ בעינן ראוין לשתיה, ודבריו תמוהין דבאמת אמרינן גם בהוצאה והבערה מתוך וכו', רק דהה"מ מפרש למה הרמב"ם הזכירם בפ"ע, גם נתן טעם למה אמרינן גם בהו מתוך ע"ש, ואין ספק כי אמרינן מתוך גם גבי הבערה. ובחדא מחתא מחתינהו הוצאה והבערה, ובהוצאה מוציאין קטן וס"ת. אף דהוי צורך אחר, וכן הוא בהבערה וקו' אאמ"ו הגאון ז"ל קמה עצומה, ב') מה שרצה לתרץ קו' ר"ע איגר למה לא יכול להרבות בשיעורא לרחוץ כל הגוף על מים לפניו ידיו ורגליו דמותר להחם כסברת התוס' אליבא דר"ש דבעינן שיחם לשתיה, ותי' דעל מה דמותר מצד מתוך אין להרבות, הנה אינני יודע לחלק לדעת הרשב"א דמה דהוי הנאה שוה לכל נפש הוי אוכל נפש, וכן נשמע מהרמב"ם בפי' המשניות וברמב"ם ועיין בזה מ"ש שם אאמ"ו הגאון ז"ל, א"כ חד דינא אי"ל, ומה שמשיג על הגאון ר"ע איגר מתוס' שכתבו, דרק לפיו"ר יכול להרבות אבל לא לכל הגוף משום ההבלנין דמחממים עיקר לרחיצה, כן דעתו לתרץ קו' ר"ע איגר ולי נראה דשפיר הקשה הגאון ר"ע איגר, דהתוס' כתבו ככה לב"ש דבעינן כונה לחמם לשתיה וכמ"ש התוס' ביצה בשם הירושלמי גם צריך לשתות, ההיתר רק בשתיה. ואם ההבלנין מחממים עיקר לרחיצה הוא באיסור, אבל לדברי ב"ה דאמרינן מתוך, ולפיו"ר הוי שוה לכל נפש ואי מרבים בשיעורא לכל הגוף בהתירא קא מחממין דמותר להרבות, וע"כ אם כוונו ההבלנים בכל הגוף גם הכוונה לפיו"ר בכלל דע"כ הרחיצה גם בהם, ואם מותר להרבות ליכא לחוש מפני ההבלנים דעושים בהיתר זה כונת קו' ר"ע איגר.
ג') מש"כ גזירת מרחצאות ביו"ט משום שבת, לדעת התוס' דלפיו"ר הוי שוה לכל נפש ולכל הגוף הוי איסור דאו' משום דאינו שוה לכל נפש, א"כ החשש משום יו"ט ג"כ, ומ"ש הרשב"א דבאוכל נפשו לא גזרו משום שבת, אבל משום יו"ט ע"כ דגזרו, דהוי כמ"ש הרשב"א בשם התוס' גזרו זיעה דשוה לכל נפש משום לתא דרחיצה ע"ש, ומ"ש ע"ז וראיה מחמץ שמחזיר עליו לשורפו, הנה אין שום דמיון דרק אם החשש שגיאה ושכחה אמרינן לא ישכח ויאכל, וזו"ז מה רצה בזה, וכי יש חשש באשה הטובלת שנחוש שתעבור בשעת או אחר הטבילה משום שכחה ושגיאה או בזדון אם הטבילה בהיתר. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה