פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן טז
ב"ה אונגוואר ה' בשלח תרח"ם לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד תלמידי החביב הרבני המופלג כש"ת מו"ה יושע פריעד נ"י בריטשא יע"א.
ע"ד שאלתו אם יש לבעל לברך ברכת הגומל בשביל אשתו יולדת וניצולת, הנה כבר דשו בזה קמאי ובתראי באו"ח סי' רי"ט. והנראה לי בזה פשוט וברור לדעת הנוהגין שהביא הב"י לברך, ע"כ אין חיוב רק דרשאי לברך כדמוכח בסי' הנ"ל ולהרשב"א רק על רשאי לברך וגוערין, ועל הקטן כבר פסקו בא"ר ובברכי יוסף דאין לברך ובאשה שנתרפה מחוליה כתב הא"ר לפי הזוהר פ' אמור ובכ"ד בש"ס עיקר העונש בשביל חטא הבעל וע"כ נשים אין מברכות, ואף דביולדת דמטבע הוא, י"ל דאין חטא הבעל גורם, מ"מ נ"ל דחשש הסכנה דעל ההצלה ממנה ברכת הגומל חטא הבעל גורם, וא"כ אשה פטורה מלברך, גם עיין בא"ר שכתב בשם ת"ח, דברכו וכו' ברכת הודאה הוא ויש להבעל לכוין על הצלת אשתו והודאה והיא תענה אמן ע"ש וכיון דאפשר לצאת ע"י הכוונה בברכו בקריאת התורה, גם לדעת הנוהגים לברך הובאו בב"י, ברכת הגומל ברכה שאינה צריכה היא וע"כ אין לזוז מפסק הא"ר, הבעל יכוין בברכו וכו' והיא תענה אמן וכן המנהג, כך דעתי. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.