פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן תי
ש"ע ס"כ וכן אם נפל לתוכו וכו' ואם הוזק האדם או הבהמה הפקחת חייב נזק שלם עכ"ל יש לתמוה דפסק מר"ן זה הוא כדברי הרמב"ם פי"ב מהלכות נזקים סלי"ו דשם מחלק בנפלה הבהמה ביום ומיתה לנפלה ביום והוזקה דלא כסברת הראב"ד זלה"ה שמציג עליו יע"ש ושם כתב הרב המגי"ד דטעמו דהרמב"ם דס"ל דבהמה דרכה להתבונן בדרכים לשמור עצמה ממוקשי מות דוקא אבל להתבונן כדי לשמור עצמה אפי' מנזקין לא. לא כן הראב"ד והרשב"א תרוויהו סברי מרנן דדרך הבהמה לשמור עצמה ולהתבונן הואיל ועיניה למטה אפי' לענין נזקין יע"ש וא"כ יש לתמוה על מר"ן דכאן העתיק כל לשון הרמב"ם הנז' וא"כ הרי פסק ותני דבנזקין אפילו של בהמה פקחת חייב בעל הבור ולקמן בס' תי"ב ס"ג כתב ז"ל ודוקא אדם אין דרכו להתבונן בדרכים אבל בהמה שעיניה למטה דרכה לעיין אנה תלך לפיכך אם נתקלה והוזקה בכד המונח ברשות הרבים פטור עכל"ה. וכתב הרב"י דדין זה הוא מדברי הרא"ש שהביא ראייתו מדאמרינן בפרק הפרה שור פקח ביום שנפל בבור פטור בעל הבור משום דכיון שעניו למטה איבעי ליה לעיוני טפי מהאדם וכו' יע"ש הרי הרא"ש ז"ל מפרש לאותה גמרא דפרק הפרה דשור דרכו להתבונן בדרכים הוא וגם ליפטר עליו מן הנזקין והוא דלא כמו שפירש הגמרה הרב המגיד אלבא דהרמב"ם כמש"ל וא"כ פסקי מר"ן אלו סתראי נינהו דכאן פסק כסברת הרמב"ם ושם בס' תי"ב פסק כסברת הרא"ש שהוא כסברת הראב"ד הפך הרמב"ם ותמיהא לי יותר על דברי הסמ"ע כאן בס' ת"י סקל"ג שכתב על דברי מור"ם שהביא סברת הראב"ד וכו' כתב וז"ל דבהמה עיניה למטה וכמ"ש בס' תי"ב ס"ג בדברי המחבר וכו' עכ"ל הואיל וראה וידע מדברי המחבר דס' תי"ב מה זו שתיקה לא נרגש לפרש למה מר"ן סתם כאן כדברי הרמב"ם וכפירוש ה' המגי"ד ושם בס' תי"ב חזר ופסק כדעת הרא"ש והם סתראי כנז"ל וצל"ע ודו"ק: