פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן שפ
ש"ע ס"א האומר לחבירו קרע וכו'. ראיתי להרב המשב"ר זלה"ה שכתב ז"ל אשה ששטחה בגד על החבל מקום שמשתמרים שם ובאה חברתה ונטלתם מאמצע החבל ושטחתם בקצה החבל מקום שיוכל השומר של הגג ליטלם וראתה בעלת הבגדים ושתקה ונגנבו לכאורה יראה דחייבת דלא גרע מאומר קרע כסותי דחייב וכ"ש שתיקה אך לא דמי דהתם שהוא הזיק בידים מסתמא לא מחלה אלא ושלם קאמרא לה אבל בהזק שאין נכר וברור ודאי כיון דשתיק מחל דומיא דפותח חלון לחצר חבירו דאם שתק מחל ומסתמא בא לו הזיקה מחמת החלון עכ"ל. ולדעתי איש צעיר לא ידעתי כוונתיה דמור במה שכתב בתחילת דבריו יראה דחייבת דלא גרע מאומר קרע דחייב וכו' דהרואה יתמה דהא מבואר כאן בש"ע דהאומר קרע דחייב היינו דוקא אם באו לידו בתורת שמירה אבל אם לא באו לידו בתורת שמירה אם אמר לו קרע פטור והאשה שסלקה הבגדים מהחבל לא היתה שומרת וא"כ אי הוה דינא כאומר קרע ודאי פטורה ואינה חייבת והיאך הרב סליק אדעתיה לדמותה לקרע ולחייבה:
גם מה שפטרה הרב בסוף דינא וסמך פסקו וראייתו מההיא דפתח חלון לחצר חבירו וכו'. לעד"ן דשאני התם הואל ופתח בשלו דהיינו בחצרו ומימלא הוא דמטי הזיקה דראיה לחבירו בזה הוא דאיכא למימר הואיל ושתק ולא מיחה מחל אבל בכגון זה שעשה הזק בגוף ממון של חבירו היתכן לומר דאם לא מיחה באותו רגע מחל הגע עצמך אם היה כלי של חבירו מונח לפני חבירו וזה אחזו בידו ושברו ואחר השבירה הביאו לדין האם נאמר הואיל ובאותה שעה לא צוח מחל זה לא יאמר ואין ראיה כלל מפותח חלין:
אך בעקר הדין הדין דין אמת כמ"ש הרב דלע"ד נראה דאשה זאת הואיל ובאותו רגע שהסירה הבגדים מהחבל לא היה הזיקה ברור לא הוי אלא גרמא בעלמא הואיל ולא עשתה הזק בידים ובפרט נוסף על זה שהיתה גרמא זו והיתה יכולה להחזיר הבגדים למקומם בודאי דניחא ליה במה שעשתה אשה זאת ופטורה ודו"ק: