אור ברסלב
פעמוני זהב סימן שלג

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן שלג

סימן שלב

ס"ד במור"ם כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין מה שעשה ונוטל בין הוקרה בין הוזלה ודוקא שחזר בו סתם אבל אם חזר בו מכח יוקר אין שומעין עכ"ל. ראיתי לעט"ר הרב המופלא דיינה דלע"ד מו"ד כמוהר"ר מסעוד אנקאווא נר"ו שמכח דברי מור"ם אלא שכתב אין שומעין לפועל שבא לחזור מחמת היוקר וכו' מזה רצה לדון גם כן בפועל שרצה לחזור שלא לעבוד עם ראובן ורצינו לילך לעבוד עם שמעון בשביל שנתן לו יותר אלא כייפינן ליה לעבוד עם הראשון וטעמא טעים הואיל ורצונו לילך לעבוד עם אחר ולהוי עליו שם עבדות דין הוא שנזקיקהו לעמוד עם הראשון:

ואנא אמינא דמור"ם לאו להכי אתשיל אלא דברי מור"ם קאי על מה שכתב מר"ן דפועל שבא לחזור שיימינן ליה וידו על העליונה דהכוונה היא אם הוקרה המלאכה צריך לו חצי השכירות מה שעבר דהיינו אם שכרו בששה והוקרה המלאכה בחצי היום והוא רוצה לחזור בו נותן לו שכירות חצי יום ואם הוזלה ועמדה בארבעה נותן ד' ומשייר בידו השנים לשכירות חצי היום הנשאר דיכול הוא לשכור התשלום חצי יום בשנים וכו' ועל זה בא מור"ם לומר דהא דידו על על העליונה ואם הוקרה נותין לו שלשה של חצי יום שעבר דוקא אם הפועל הזה בא לחזור בו שאינו רוצה לעבוד עוד לא עם בעל הבית הזה ולא עם אחר אבל אם רצונו לחזור בו מפני שרצונו לילך להשכיר עצמו ביוקר זה אינו מן הדין אלא אדרבא הבעל הבית יניח בידו משכירות זה הפועל שיעור שישכור בו פועל אחר לתשלום היום זהו כוונת מור"ם ונפקה מינה דאם הפועל רוצה לחזור מבעל הבית הראשון ולהניח בידו משכירות שיעור במה שישכור על חצי היום ביוקר והוא רצונו לילך לעבוד עם אחר פשוט שאין מעכבין בידו:

וראיה יש לזה דאם כוונת מור"ם לכך נתכוון לומר שאינו יכול לילך ולעבוד עם אחר אלא עם הראשון א"כ לא הו"ל להטור ומור"ם לקבוע דין זה בכאן אלא הו"ל להטו"ר ומור"ם לקבוע הג"ה זאת בס"ג דשם מקום מנוחתו דשם הוא כתוב דין הפועל דיכול לחזור מכח כי לי בני ישראל עבדים וא"כ שם הו"ל לסיים ולומר דדוקא אם בא לחזור שלא מחמת יוקר אבל אם בא לחזור מכח יוקר אין שומעין לו אלא בודאי לא נתכוון מור"ם אלא למה שכתבתי:

גם יש ראיה לזה ממ"ש מר"ן בס' של"ב ס"ה ז"ל וכן אם היקרה המלאכה וכן אם הראו לו פנים זועפות ופייסם בדברים אינם יכולים לומר לא נתפייסנו וכו' שהוא ישיב וכו' יע"ש ואם באמת דהדין הוא דמי שרוצה לחזור מכח היוקר אינו יכול לחזור א"כ היאך קאמר וכן אם הוקרה והם הראו לו פנים זועפות מאי אהני פנים זועפות דידהו הרי אינם יכולים לחזור ועוד למה צריך לפיוס וגם למה צריך לתשובה דדיה לומר אדעתא להרבות באכילה בלאו הכי הרי הם משועבדים ועומדים לעבוד עמו הואיל ובאו לחזור מחמת היוקר:

ואין לדחות ולומר דהתם בס' של"ב מיירי שהראה לו פנים זועפות שרצונם לחזור בו ולא גילו לו מחמת יוקיר זה יתכן דחוץ מפשט הלשון דמורה דבשביל זה רצו לחזור אלא גם מדברי מור"ם מוכח כן דהא מור"ם כתב שם על דין קמא שכתב מר"ן שכר בעל הבית וכו' סיים מור"ם וכתב ז"ל ויש מחלקין דאם בעל הבית אמר בפירוש איני נותן לכם אלא כך וכו' דהיינו שגילה הדבר בפירוש דמחמת הזול הוא בא לחזור ולא בסתם וכמ"ש הש"ך סקכ"א יע"ש א"כ דון מינה דהפועלים דלית ביהו האי חלוקה אפילו גם אם אמור יאמרו בפירוש שמחמת יוקיר באו לחזור קא מיירי ועכ"ז הצריך מר"ן לומר דיכול לומר אדעתא דאכילה ושתייה פייסתכם ולפי דעת הרב מו"ד נר"ו הנז"ל למה לן הרי אינם יכולים לחזור כלל אלא פשוט דאם בא לחזור מחמת יוקיר ורוצה להניח ביד בעל הבית שיעור במה שישלם היום משכירותיו והוא ירצה לילך ולעבוד עם אחר אינו יכול לעכב עליו כלל:

גם יש ראיה לדברי מדכתב מור"ם בלשונו ודוקא שחזר בו סתם אבל אם חזר בו מחמת יוקיר אין שומעין לו ולפי דבריו של הרב עט"ר מו"ד נר"ו שלמדין מזה שאינו יכול לחזור כל עקר הואיל ורצינו לילך ולעבוד עם אחר א"כ אינו יכיל הואיל ורצינו ליליך מעבדות לעבדות וא"כ למה נקט אבל אם חור מחמת יוקיר לא הו"ל לומר אלא ודוקא אם חזר סתם שאין ברצונו לעבוד עוד אבל אם חזר מחמת שרצונו לילך ולעבוד עם אחר אין שומעין לו הואיל ואין רצונו לשחרר עצמו דדוחק לומר דהואיל וסתמא דמילתא אין אדם חוזר בו מבע"ה זה לילך אצל אחר אלא מכח יוקיר ולכך נקט האי לישנא דזה דוחק והו"ל אדרבא למנקט לישנא כלילא דממנה משמע בין בחוזר מחמת יוקיר אי מאיזה טעם שיהיה ורצונו לילך לעבוד עם אחר אינו יכיל אלא פשיט דגם מכח דקדוק זה ומכח הני מילי שפיר דכתיבנה פשוט וברור דדברי מור"ם דכתב דאם בא לחזור מכח יוקיר אין שומעין לו לא אתשיל אלא לענין דינא דיהיה ידו על העליונה או לא כמש"ל אבל בבא לחזור מבעל הבית זה וילך לעבוד עם, אחר פשוט הואיל ומקרא מלא כי לי בני ישראל עבדים וכו' מכח זה בודאי דין הוא שתהיה בידו הרשות נתונה לעשות מה שלבו חפץ ואם אתה בא לומר דבבא לחזור בו משום שרצונו לילך לעבוד עם אחר אינו יכול א"כ הרי אתה נותן עליו עול עבדות והאמת לא כן הוא אלא כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ואפילו אם יהיה ברצונו להשתעבד עם אחר הואיל והרשות נתונה בידו לחזור בכל עת לרצונו א"כ אפילו במקום שרצינו לילך ולעבוד עם אחר אין שם עבדות עליו ופשוט דהכי נקטינן לענין דינא דאפילו פועל שרצינו לחזור מבעל הבית זה בשביל שרצונו לעבוד עם אחר עכ"ז הרשות בידו לחזור ודו"ק:

הן היום אחרי זמן רב בלומדי בישיבה במס' קמא דף קי"ו ע"ב שם נאמר ת"ר שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד אחד מהם והציל הציל לעצמו ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו היכי דמי אם ביכול להציל אפי' סיפא נמי לאמצע ואי דלא יכול להציל אפי' רישא נמי לעצמו אמר רבא הכא בפועלים עסקינן וכרב דאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום וכמה דלא הדרי ביה ברשותיה דבעל הבית דמי וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא דכתב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים עכ"ל. הגמרא ובחפשי באמתחתי במפרשי הש"ס מצאתי להרב גור אריה שהביא דברי הרב נחפה בכסף שהקשה מגמרא זאת על שפסק בחלק יור"ד סוף ס"ן וראיתי להרב שהרב שם נשאל במי שהיה מושכר אם יכול לחזור בו ולהש' עצמו לקהילה אחרת והרב שם כתב פסק ארוך ובסוף הפסק כתב וז"ל ועוד טעמא אחרינא איכא הכא דכיון דמלמד זה לא חזר בו כדי לנוח אלא אדרבא הלך וקנה אדון לעצמו דבצע כסף בכה"ג לא שייך לומר ולא עבדים לעבדים תדע שהרי הטו"ר בס' של"ד בשם ר"י כתב דוקא בשחזר בו בסתם אבל אם חזר בו מכח היוקיר אין שומעין לו משמע דלא פטרתו תורה אלא לנוח ולא להשתכיר שרואה שנתייקרה המלאכה ורוצה שיוסיפו לו על שכרו אפע"ף שהוא אומר שרוצה לנוח בגין שאם היו מוסיפין לו שכר היה מתרצה לאו כל כמיניה והוא הדין לזה שהלך והשכיר עצמו לאחרים ברצי כסף אין שומעין עכ"ל הרב מהרי"ט והעתקתי אותו לפניך הואיל וראיתי הרב גור אריה שאביא דבריו לפניך כתב הדברים בקצר אמיץ וזהו מ"ש ה' גור אריה הנז' וז"ל בדקי"ו הכא בפועלים עסקינן מצאתי בזכרונותי משם הר' פתח עינים שכ' וז"ל מכאן הק' הרב המופלג כמוהרד"א ישראל ז"ל למ"ש מהרי"ט ז"ל בחיור"ד ס"ן דהמלמד לא חזר לנוח אלא לעשות עם אחר לא שייך ולא עבדים וכו' והרי בסוגיין לא חזר לנוח אלא לעשות פעולה גדולה ומה שהביא מהטור אינה ראיה דהתם מיירי דמכח שרוצה לעבוד לזה אבל אם אינו רוצה לעבוד לזה אלא לאחר מודה ר"י דשייך ולא לעבדים זהו תוכ"ד ולא קשה מדי ולא אמר מהרי"ט כן אלא במי שרוצה להשכיר עצמו לאחר אבל בסוגיין שחזר בו ועשה מלאכה לעצמו מודה מהרי"ט עכ"ל. וכשראיתי כ"ז שמח לבי שראיתי דבין מה שאמר עט"ר הרב מו"ד נר"ו ובין מה שנלע"ד אלו ואלו דברי אלהים חיים דמה שרצה עט"ר הרב מו"ד נר"ו לדייק מדברי מור"ם דבבא לחזור בו ולהשכיר עצמו לאחר אינו יכול הן אלה היו דברי הרב מהרי"ט שדייק מהטו"ר בעל אותה סברא שכתב מור"ם ודברי שכתבתי באחרונה דאם רצה להשכיר עצמו מכח היוקיר דיכול לחזור אם אינו רוצה לעבוד עוד עם זה אפילו ביוקיר הן המה דברי הרב מהר"א ישראל ז"ל ורב נחפה בכסף שר המסכי"ם על דבריו וגם הרב גו"א זלה"ה שהביא דבריהם לא נתכוון אלא לתרץ קושיות מהר"א ישראל על מהרי"ט מה דהקשה עליו מן הגמרא אבל בסתירת ראיתו מן הטור לא כתב מדי ומחזי דהרב הנז' אזיל ומודה למה שחלק הרב מהרא"י ז"ל בדברי הטו"ר דלא כמהרי"ט זלה"ה ולדעתי אנא בריא קלה דלא זכיתי לראות דברי הרב נחפה בכסף במקורן נלע"ד דגם הרב מהרי"ט יודה לדבריהם דדברי הטו"ר אינם אמורים אלא דוקא במי שרצה להשכיר עצמו לאותו משכיר עצמו על ידי היוקיר הוא דכתב הטו"ר אין שומעין לו אבל אם רוצה להשכיר עצמו לאחר בזה גם מהרי"ט יודה דאין עליו אשמת דבר ויכול לחזור והגם דאותו נדון שנשאל עליו הרב שם היה באופן שכבר השכיר עצמו לאחרים הרי תשובתו בצדו דשם לא היה אותו מלמד רוצה לחזור בו ולהשכיר עצמו לקהילה אחרת אלא מחמת היוקיר ואה"נ אם היו בני קהלה הראשונה גם הם נותנים לו שומת היוקיר היה רצונו להשאר עמהם בזה הוא שדבר מהרי"ט אבל באם רצינו הוא שלא לעבוד עוד עמו אלא עם אחר איכא למימר דגם מהרי"ט יודה:

המורם מן המובא דאם פועל זה בא לחזור בו מחמת יוקיר ולחזור ולשכור עצמו ביוקיר לאותו בעל הבית עצמו בזה בין לדעת מהרי"ט בין לדעת הרב מהרא"י והרב נחפ"ה בכס"ף כ"ע מודו דאינו יכול לחזור או אפילו אם אומר בסתם אינו רוצה לעבוד וידעינן דעתיה דמשום היוקיר היא חוזר בו ואם יוסיף לו יעבוד עוד גם בזה אינו יכול לחזור וזהו מדברי הרב מהרי"ט וגם הזקנים לא חלקו עליו בזה אבל אם חזר בו מחמת היוקיר וגם אין רצונו לעבוד עוד עמו אלא עם אחר בזה חולקים בדברי הטו"ר דלדעת הרב מהרי"ט אינו יכול לחזור ולדעת הפוסקים הנז' יכול לחזור. ולדעתי דעת הדיוט שכתבתי נראה דגם מהרי"ט יודה בזה ואין כאן מחלוקת נוסף על זה מה שכתבתי לעיל אני בעוניי דמדברי מר"ן ומור"ם מוכח דבבא לחזור מחמת יוקיר ולהשכיר עצמו לאחר ואין רצונו לעביד עם הראשון דהבין עמו דבזה נתיישבו כל דברי מר"ן ומור"ם לזה מור"ם כתב הגהה זאת כאן ולא לעיל בס"ג דמש"ל וגם יתיישב פסק מר"ן שהביאנו ממנו הראיה כמ"ש ג"כ לעיל וגם יתיישב למה מור"ם כתב סתם ואם בא לחזור וכו' כולהו כמין חומר זהו מה שנלע"ד:

הן אמת דעדיין לבי מהסס במה שנראה מדברי מהרי"ט ומדברי החולקים עליהם שמדברי כולם נראה דאם בא לחזור מכח היוקיר ורצונו עדיין להשכיר עצמו עם אותו בעה"ב עצמו ביוקר דאינו יכול לחזור באמת זה קשה בעיני חדא דהואיל ואתה אומר דאינו יכול לחזור בו א"כ הרי אתה מצריכו לעבוד בע"כ וקרא כתיב כי לי בני ישראל עבדים וכמש"ל:

עוד קשה בעיני. להעמיד דבריהם אליבא דהלכתא הואיל ומדברי מר"ן דס' של"ב ס"ה נראה הפך מדבריהם דמדברי מר"ן הנז' נראה דאפילו רוצים להשכיר עצמם לו ביוקר יכולים לחזור וכמש"ל על כן עדיין צל"ע על אופן זה לברר מהו הדין באופן זה דו"ק אחרי כותבי כ"ז זמן רב וגדול זכיתי לספר פתחי תשובה ושם שם ראיתי מה שאסף איש טהור והביא סברת הרב חוות יאיר וספר מים חיים יע"ש ונהניתי תהלי"ת ודו"ק:

ש"ע ס"ה בד"א וכו' אלא אך נאנס וכו'. עיין להרב כנה"ג בספר בע"י חי"י סרי"ט שפסק בפועל שהיה שכור לזמן והוכרח לברוח מחמת המגיפה דהוי אונס יע"ש וכן פסק מור"ם לקמן של"ד ס"א יע"ש:

שם ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס וכו' עיין להרב הנז' מה שפלפל בדין ומסקנתו היתה דהדבר הוא במחלוקית הפוסקים שנוי יע"ש ואנן בדידן לא נפקא לן מזה הואיל ומור"ם גילה דעתו הכי נקטינן ודו"ק:

שם מלמד החוזר בו מקרי דבר האבד וכו' עיין להרב תור"ת חס"ד סרס"א שכתב דשליח צבור דינו כמלמד שאינו יכול לחזור יע"ש:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה