אור ברסלב
פעמוני זהב סימן שיז

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן שיז

סימן שטו

ש"ע ס"א השוכר שאמר וכו' או ישבע השוכר וכו' מצאתי כתוב בכת"י והוא מכתב הרב המשב"ר זלה"ה שכתב וז"ל שטר שכירות בית או חנות בקנין יש לו דין שטר לכל דבר שהמלוה נשבע על שטרו ונוטל ומ"ש מר"ן בס' שי"ז ס' דהשוכר נשבע איירי בשטר שכירות בלא קנין וכו' אלה היו דברות קודשו וק"ל:

שם וכן אם שכר ממנו וכו' עיין במהריט"ץ ז"ל סימן י"ח שנשאל בראובן שהשכיר ביתו לשלש שנים וכתב לו שטר שכירות וז"ל ששכר שמעון בראובן בית לשלש שנים. כ' גרוש בכל שנה ובאו להתדיין המשכיר רוצה לקחת השכירות אחר כל שנה והשוכר אינו רוצה לפורעו עד שיעברו שלש שנים יע"ש והשיב הרב בסוף דינא וז"ל והשתה בנדון דידן אם כתוב בלשון השטר השכיר לו בית זה לשלשה שנים שיתן לו עשרים בכל שנה בודאי כיון שאמר שיתן הוי מילת נתינה פירוש שיתן לו השכירות שנה בשנה ואפי' שאין כתוב שיתן לו אלא כתוב כ' בכל שנה מ"מ דרשי' לישנא דשטרא דאם כוונתו במה שאמר עשרים בכל שנה הוא לפריש ענין השכירות ולא על הניתינה אחר כל שנה א"כ הוה די ליה לכתוב לשלש שנים בששים גרושו"ש אלא ודאי מדכתב עשרים בכל שנה הוא לגלוי שיפרע לו מדי שנה בשנה ועוד מדכתיב עשרים בשנה ולא כתב עשרים לשנה בודאי מדקדוק מילת בשנה הוא לומר שיפרעינו בכל שנה ולא לגלוי אתא והוא על דרך הכתוב בפורים בכל שנה ושנה וכו' יע"ש באורך ודו"ק:

ש"ע ס"ב המשכיר בית וכו' נשאלתי זה כמה על מי שדר בחצר חבירו זמן מה ואח"כ תבעו בעל הבית ואמר לו תין לי שכירות הבית שדרת בו והוא השיב אמריו שאין לו בידו כלום שמעקרא נתנה לו לדור בה חנם וזה הבע"ה טוען בתורת שכירות ירד לה זהו תכלית טענתם:

זה תלוי בברור דינא דסעיף זה דסיים עלה מור"ם דהוא הדין בשאר טענות שבניהם ומיהו יש אומרים דאם הוא לאחר זמן השכירות שיכול לומר פרעתי או לא שכרתי מעולם וכו' השוכר נאמן ע"כ והנה ראה תראה מה שתמה הש"ך על דברי מור"ם אלו וס"ל להש"ך דבמקום מיגו כ"ע לא פליגי ולא כסברת מור"ם בסתמא שכתב והוא הדין בשאר טענות וכו' והוסיף לומר ומיהו י"א וכו' משמע דס"ל דסתמא דמר"ן עם תחלת דבריו של מור"ם דסתם בהם וכתב וה"ה בשאר טענות שבניהם וכו' שהיא סברת המרדכי ס"ל אפילו לדעת מר"ן יסבור כהמרדכי דאפילו במקום מיגו עכ"ז אמרינן קרקע בחזקת בעלה עומדת ועל זה סיים מור"ם ומיהו י"א וכו' דהכוונה דהי"א אלו פליגא אדינא דמרדכי שהוא מוסכם אלבא דמר"ן גם כן לא כן לדעת הש"ך פליג על מור"ם וס"ל דלכ"ע במקום מיגו השוכר נאמן ומור"ם דכתב יש חולקין אזיל לסברתו שכתב בד"מ יע"ש:

א"כ אתינן לעיקר אם כדעת מור"ם נקטינן כסברא ראשונה דסתם לן וכדקי"ל דהכי נקטינן כסברה שכתב בסתם או כדעת הש"ך החולק עליו וס"ל דליכא האי סברא כלל אלא דלעולם במקום מיגו השוכר נאמן הואל והש"ך כתב בדבריו דמר"ן הני ס"ל דבמקום מיגו נאמן השוכר וכמ"ש בסוף הסימן ובאמת כך נראה לפי דעת מר"ן הואיל ובסוף הסימן כתב בפירוש דאם אכלה שלשה שנים וכו' נאמן שאלו רצה אומר לקוחה וכו' הרי ס"ל דבמקום מיגו נאמן השוכר אך באמת כד דייקינן לענ"ד נראה דמור"ם אית ליה חלוק בין מיגו דפרעתיך או דלא שכרתי מעולם למיגו דאכלה תלת שני חזקה שהרי לפי האמת יש לדקדק על מה שמצינו בס' שי"ב סט"ז כתב מרן בעל הבית שאמר וכו' וסיים מור"ם וכתב וכן בכל ספק שנופל בין הדר בבית חבירו ובין חבירו אם לא אכלה שני חזקה דאז נאמן במיגו דלקוחה ועיין לקמן שט"ז ס"ג ובס' שי"ז עכ"ל. וא"כ יש להקשות דהואיל ומור"ם בס' שי"ב סט"ז כתב בסתם דבמקום מיגו נאמן השוכר היאך כאן בסימן זה בס"ב סתם מעקרא דלא מהני מיגו ואח"ך חזר וכתב בשם י"א דבמקום מיגו נאמן השוכר ממה נפשך אם התם בס' שי"ב נחית לפסוק כסברת הפוסק דלא מהני מיגו א"כ גם כאן הו"ל לסתום כן ואם רצונו לכתוב המחלו' גם שם הו"ל להביא סברת החולקין דכתב כאן בסתם ועוד דפסקיו סתראי דהתם סתם כסברת האומרים דבמקום מיגו מהני לשוכר וא"כ בס' זה אפי' נימא דרצונו להביא כל הסברות הו"ל לכתוב ולסתום מעקרה כס' האוסרים דבמקום מיגו נאמן השוכר וכמ"ש בס' שי"ב ואח"כ יכתוב סברת החולקים הואיל והתם שמע מינה דניחא ליה לפסוק כן ואם גם כאן הו"ל לסתום כן ולא לכתוב כאן בשם י"א מאי דסתם התם ועוד יש לדקדק דמר"ן בסו"ס זה פסיק ותני דבמקום מיגו דאכלה שני חזקה נאמן השוכר. ולמה מור"ם לא הגיה כלום ולכתוב סברת המרדכי החולקת ואומרת דאפילו במקום מיגו לא מהני. אלא דלעד"ן דלסברת מור"ם יש לחלק בין מיגו דאם אכלה שני חזקה למיגו דפרעתי או לא שכרתי והחילוק הוא דבזמן שיש לו מיגו דאכלה שני חזקה הוי מיגו טוב ולא תאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת דהואל ובידו לעקור לו שמו ממנה ולומר לקחה ממנו הואל ואכלה שלשה שנים א"ך אפילו לא יטעון טענה זאת אלא יטעון שאר טענות הוא נאמן הואל ואין כח בידינו להעמידה בחזקתו אלא ע"פ שאינו טועין שהיא שלו ומוציאה מחזקתו אבל אם לא אכלה שלשה שנים אלא אית ליה מיגו דפרעתי בזה הוא דס"ל להמרדכי וסתם כאן מור"ם כוותיה בסברא קמייתא דלא מהני מיגו זה להאמין בו השוכר הואל והקרקע היא בחזקת הבעלים ואין בידינו שום טענה להוציאה מחזקתו כלל דבשלמא כשאכלה אדם אחר שלשה שנים לא הויא מוחלטת בחזקתו אבל בכגון דא דבחזקתו קיימא ואין לו שום מיגו זולת מיגו דפרעתיך בזה ס"ל למרדכי וסתם מור"ם כוותיה דמיגו זה לא אמרינן ובזה נחה שקטה דהתם בס' שי"ב סתם במיגו דאכלה שלשה שנים חזקה בלי שום חולק וכן בסוף סימן זה דפסק מר"ן דאמרינן מיגו גם מור"ם מסכים והולך ולא מצא מה להגיה ובזה נחה שקטה לעד"ן וא"ך זכינו דמור"ם ס"ל כסברא קמייתא דמיגו דפרעתי לא אמרינן בשאר טענות וא"ך בנדו"ד דחלוקים התובע והנתבע טל גוף הקרקע דהלא אומר נתתיה לי במתנה לדור בה חנם וזה אומר לא כי הדרין לדינא דמור"ם דפסק בסתם לסברת המרדכי דאינו נאמן הואל והקרקע בחזקת הבעלים קיימא אפילו אית ליה מיגו דפרעתי עכ"ז הואל והקרקע בחזקת הבעלים לא אמרינן מיגו זהו מה שנראה להלכה לפע"ד ולא למעשה:

ואחרי מופלג זכיתי לספר נתיבות המשפט וראיתי לו בס' זה שהביא דברי מור"ם ומה שתמה עליו הש"ך ועל זה כתב הרב נתיבות המשפט ז"ל ונלע"ד לתרץ דברי הרמ"א שלא יהיו תמוהים וכו' לכן נראה דהך דינא דס"ב ע"כ מיירי בדלא הקדים לו השכירות וכו' ולפ"ז צ"ל דהטענה היא שהוא תובע ממנו ששכר לו על עשר שנים ומחויב ליתן לו הדירה ורוצה לשלם לו השכירות כפי הפסיקא והמשכיר טוען שכבר כלו יומי השכירות ואין רצונו להשכיר לו עוד ע"ז קאי הרמ"א וה"ה שאר טענות שבניהם היינו כמ"ש המרדכי שהמשכיר אומר בעשרה והשוכר אומר בחמשה פירוש המשכיר מודה לו שלא כלו עדיין זמן השכירות רק שטוען שהשכיר לו כל שנה בעשרה וכך נתן לו בחמש שנים הראשונים ושיתן לו כך בשנים הבאים והשוכר אומר בחמשה ואין רצונו ליתן לו מכאן ולהבא אלא חמשה ואומר שגם בשנים שעברו לא היה פורע אלא חמשה שהדין נותן שהמשכיר נאמן ויכול להוציאו מן הבית זהו סברת המרדכי ועל זה כתב עוד הרמ"א די"א וכו' וכו' יע"ש. א"כ הרי מצינו להרב הנז' שאינו מפרש דברי המרדכי ומור"ם כדעת הש"ך אלא ס"ל דלא דבר מרדכי ומור"ם אלא בדהיתה עקר טענתם על גוף הקרקע דוקא בזה הוא דאמר המרדכי דסתם מור"ם בסברא דלא אמרינן מיגו אבל במקום שעקר טענתם היא על המעות וכעין נדו"ד שנשאלנו עליו בודאי השוכר נאמן והכי יש לנו לדון הלכה ומעשה:

שוב ראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודה סס"ו ששם נשאל על שוכר ומשכיר שנפל ביניהם חלוק בסכום השכירות משכיר אומר בעשרה ושוכר אומר בחמשה על מי מוטל חיוב השבועה ועל זה כתב דכל היכא שאינם חלוקים על גוף הקרקע אלא על סכום השכירות דינו הוא כטוען ונטען שנתבע נשבע ונפטר וכו' וכפ"ז יש לתמוה על מ"ש ר"מ רבק"ש ז"ל בגליון הש"ע סשי"ז סק"ו לשון המרדכי וביאר שם כגון המשכיר אומר בשש שכרתי והשוכר אומר בחמש שכרתי ע"ך. הרי לך דגם הרב מוהרי"ע זלה"ה מתמיה על האי פירושא דמפרשים דברי מור"ם דבטענת ממון ג"כ המשכיר הוא שנשבע דס"ל הרב הנז' דבטענת ממון הדין הוא שהשוכר נשבע ולא דבר המרדכי ומור"ם אלא בתביעה שהיא על גוף הקרקע אבל בתביעה שהיא על גוף הממון דינה כדין טוען ונטען וראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה שסיים בסוף דבריו וכתב ז"ל אלא שהעלה שם הרב בעל ש"ך ס"ך ח' דאינו נאמן השוכר אפילו בחלוק הסכום אלא דוקא לאחר זמן השכירות דאיכא לטעון פרעתי עכל"ה. א"כ בודאי דהכי נקטינן וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה