פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רעח
ש"ע ס"ב מי שמת וכו' קודם שבוע וכו' ואם יש כפירה בניהם דהיינו שהבכור אומר עדיין לא נשבעה והפשוטים אומרים כבר נשבעה עיין בב"י לעיל בסי"ו שכתב משם הריב"ש דמי שטען אמו נשבעה. עליו להביא ראיה שנשבעה ואם לאו נסתחפה שדהו ע"ש:
ש"ע ס"ג אין הבכור נוטל בראוי וכו' עיין בס' כר"ח סל"ב במה שפסק הרב כמוהר"ד צבאח זלה"ה במי שמת והניח ראוי ומוחזק ויש על אביהם שט"ח והבכור טוען שישלמו לב"ח מן הראוי ואזי יטול פ"ב במוחזק והפשוטים טוענים דלא יהיו תשלומי הב"ח כי אם מן המוחזק ואזי לא יגרע חלקם מן הראוי ופסק הרב מסברותיו שהדין הוא עם הפשוטים והרב מו"ד זלה"ה חלק עליו ודחה ראיותיו ופסק דהדין אם הבכור ואשר אני אחזה הגם שמה שדחה הרב מו"ד זלה"ה ראיות הרב מוהר"ד צבאח זלה"ה נראה דדחיותיו אמת עכ"פ מצד הדין נראה כמו שפסק הרב מוהררד"ץ זלה"ה דאשתמטתיה להרב מו"ד ז"ל שכך פסק הרב בעל ספר פרי הארץ למהרי"ם מזרחי בחח"מ תשובה י"א והרב פני יהושע זלה"ה הביא דבריהם הרב פחד יצחק אות בכור יע"ש וכן ראיתי להרב מאמר קדשין בחומ"ש סק"ז סק"ד ששם הביא סברת יש מי שלמד משם כך דהדין עם הפשוט יע"ש ועיין בס' מש"ה במערכת ריש אות זיין ששם גם הוא הביא תשובת הרב פרי הארץ דהדין עם הפשוט יע"ש אלא דראיתי לו אח"ך שכתב וז"ל ועיין בתשובת רב רחומאי זרע יעקב בס' נ"ב שעלה ונסתפק באשה בכתובתה דאין האשה נוטלת בראוי כבמוחזק וזו הלכה העלה דשומעין ליורשים ואייתי בידיה מ"ש מור"ם באהע"ז סקי"ג גבי עשור נכסי עכ"ל ונראה דכוונתו לומר דהרב זרע יעקב פסק שם באשה דהדין עם היורשים מטעם האמור שם יהיה בכאן הדין עם הבכור ע"ש וא"ך נראה דכוונתו לומר הדבר זה במחליקות שנוי זה נראה כוונתו למה שכתב. עיין להרב זרע יעקב זלה"ה דכן נראה מדברי הרב מו"ד זלה"ה שהביא לפסקו ראיה דהדין עם הבכור מדבר הרב זרע יעקב הנז' אכין בספר פחד יצחק אות בכור ראיתי לו שדחה דאין ראייה מההיא דאהע"ז סקי"ג שממנה נסתייע הרב זי"ע זלה"ה ודחייתו היא דהתם דרבנן והכא דאורייתא יע"ע ודו"ק כי קצרתי וק"ל:
שם וכן אם היתה לאביו מלוה וכו' ומי שיש לו מעות בהאלבאנק"ו כתב הרב מש"ה אות ריש דהרב גו"ר חאה"ע והסכים עמו הרב מוהר"י הלוי זלה"ה דהוי ראוי וכתב דהרב חיים שאל ח"א בס' ע"ג עמד על זה יע"ש והרב זכו"ל ח"ב אות ריש ראיתי הביא דברי הרב חיים שאל וז"ל הרב חיים שאל סמ"ד ס"ס ראיתי תשובה כתיבת יד לאחד מרבני הדור שכתב דמעות שבבאנק"ו חשיב מוחזק ונעלם תשובת גו"ר ומהר"י הלוי וכן פסק בתשובת יעב"ץ ומהר"י חאגיז בשאלות ותשובת שתי הלחם מחלק בענין הבאנק"א ע"כ דברי הרב זכור לאברהם יעו"ש:
ובענין שטר עסקא עיין שם בס' זכו"ל ח"ב אות ריש ובס' בית יהודה למוהרי"ע זלה"ה ובס' משחד"ר סק"ח ובמנהגי שכירות למוהרי"ע ס"ב ובס' פחד יצחק אות בכור ע"ש ועד אחורן ספר פתחי תשובה יע"ש בסק"ד ובסק"ו ועיין מאמר קדשין סקי"ד ועיין בס' ערך השולחן אהע"ז ס"ץ שחלק על מוהרי"ע זלה"ה:
בש"ך סק"ב וכן אם היתה לאביו ספינה וכו' עיין בבני חיי ס"ו זה בס' גוא"ל סימן זה סק"ב ובס' פחד יצחק אות בכור ע"ש:
ש"ע ס"ד הניח להם אביהם פרה מושכרת וכו' ודאי דהוא הדין נמי הניח להם קרקע מושכרת הדין כן דאין שום סברא לחלק ועיין בס' גושפנקא דמלכא דפ"ו ע"ג שהאריך בזה להוציא מדעת מי שנסתפק בזה עיין שם באורך וק"ל ועיין בתוש"י ח"ב סנ"ו דלא משמע כן ולעד"ן דדברי הרב גושפנקא דמלכא אמת ודו"ק:
שם או שהיתה רועה באפר וילדה וכו' עיין להרב שדה הארץ בס"ו שפסק דאחים שהניח להם אביהם כדי שמן ואחר עבור ימים ממיתת אביהם נתברך להם השמן ונתרבה על ידי נס כההיא דאשת עובדיה ובאו בכור ופשוט לחלוק והבכור רוצה ליטול פ"ב במותר ופסק הדין הוא עם הפשוט ולא דמי לפרה וילדה יעוין שם מילתא בטעמא ודו"ק:
ולענין שררת בה"ך ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בח"ב סנ"ו שכתב דאם השררה בפני עצמה ואין לה סמך בקרקע אינו נוטל בה פי שנים ואם השררה סמך עם הקרקע יש לה וקשורה עמו תלוי בדין דהיינו לפי מה שדנים רוב חכמי המערב שדינה כאלו היא בפני עצמה ואינה נגררת אחר הקרקע גם הבכור אינו נוטל בה פ"ב ולפי מה שדנים חכמי מראק"ס דחשיבי לה כשכירות קרקע גם הבכור נוטל בה פ"ש כמו שנוטל בשכירות לאחר חלוקה ע"ש:
ולענין חזקה שהניח אביהם והיא ביד הגוים בשטת מיתתו דרים בה עיין להרב מוהרי"ע ז"ל ח"ב סיו"ד שפסק דהאי קרוי ראוי ואין הבכור ולא האשה נוטלין בה יע"ש:
ש"ע ס"ח בכור שמכר וכו' ויתר בכל הנכסים וכו' עיין בס' בעי חיי סר"ה ועיין תוש"י ח"א סל"ג מה שפסק באחד השותפין שחלק עם חבירו ולא ערער ליטול כל חלקו בריוח דהוי כאלו מחל ואפילו תפס אח"ך מפקינן מיניה יע"ש והוא הדין לכאן ועיין זכו"ל אות מים בפסקת שותפין ועיין פח"י אות עלילה ומש"ה אות ח' ועיין כנה"ג בשאלת אהע"ז ס"ך דל"ג יע"ש: