פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רנז
ש"ע המקדש קרקע וכו' דהא קא אכיל פירות משל הקדש עכ"ל. ראיתי להרב קצות החושן דמפרש דברי מור"ם אלו דבהקדש בדק הבית איירי ע"ש. וכן ראיתי לרב אחרון הוא מהריב"ו זלה"ה בס' קפ"ט שכתב וז"ל ואין לגרוע כח ההקדש הנז' ממ"ש מור"ם בהג"ה בחומ"ש סרנ"ו ז"ל המקדש קרקע מהיום וכו' דלזה הרי מצינו להרב כנה"ג סימן הנז' בהגה"ט אות בית שכתב וז"ל וכתבתי בתשובה שדברי רשב"א אלו אינם אלא בהקדש בדה"ב דהוי ממון גבוה וכו' ושמא תאמר אם הרשב"א מדבר בהקדש בד"ה לא היה להם להרבנים דרב"י בבד"ה יור"ד סרנ"ח ומור"ם במפ"ה סרנ"ז להביא דין זה דתשובת הרשב"א דמיירי בהקדש בדקי הבית ועכשיו אין לנו קודשי בדק הבית ומדהוצרכו להביאו ש"מ דין עניים כדין הקדש דבד"ה אפע"פ כן פתחתי עיני וכתבתי דלח נחלקו בזה"ז אלא בסתם הקדש דיש מרבוואתה דסברי דכל שלא אמר בפירוש לצדקה סתם הוא לבד"ה ויש חולקים וסוברים הואל ולא אמר בפירוש לבד"ה סתם הוא לעניים אבל אם אמר לבד"ה כו"ע מודו דדין הקדש בדק הבית יש לו ולכן הביאו הרבנים הנז' דין זה דהרשב"א דשייך ג"כ לזמן הזה היכא דאמר בפירוש לבד"ה דאם אמר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה לא קנה ההקדש וממה שכתבתי בין תבין דאפילו החולקים לא חלקו אלא במקדש סתם אבל באומר בפירוש לצדקה כו"ע, מודו דאין לא דין הקדש דבד"ה עכ"ל. הרב כנה"ג ועל סמך זה סמך הרב מוהריבו' ז"ל פסקו דמור"ם בקדשי בד"ה דבר יעו"ע:
אלא דראיתי להגאון מוהר"ר עקיבא איגר זלה"ה בספרו סקפ"ד דמפרש דמור"ם בהקדש עניים דבר ומזה יצא לתמוה על מור"ם דבהקדש עניים למה יהיה אסור לאכול הואל ודין עניים דין הדיוט יש ליהו והניח קושייתו בצ"ע גם הגאון מור דודו שם זלה"ה שם כתב לו ליישב קושייתו על מור"ם וישובו הוא הגם דבדין הקדש עניים דבר מור"ם עכ"ז אסור לאכול פירות מדין מפקיר וכו' יע"ש אייתא מבנייא שם שם בין לדברי הגאון מהרע"א זלה"ה בין לדברי מור דידו זלה"ה הם שני נבאים שנתנבאו בסגנון אחד דמור"ם אפילו בדין הקדש עניים דבר וא"כ הגם דהגאון מוהרע"א ז"ל הרבה תמיהותיו על מור"ם כיצד יאמר בהקדש עניים אין לאכול מכל מקום אנן דקי"ל כדעת מור"ם אפילו נגד אלף פוסקים אליו שומעין ומה גם הרי הגאון מר דודו ז"ל ישב תמיהותיו על מור"ם וא"כ עדיין הדבר בספק במקדש לעניים מה דינו הואיל ולפי דעת הגאון ומר דודו זלה"ה דמור"ם גם בזה דבר:
הן אמת לכאורה יש לתמוה על מוהררע"א ומ"ר דודי זלה"ה מי הביאם עד הלום לפרש דמר"ם בהקדש עניים דבר ולתמוה עליו הו"ל לפרש דמור"ם בהקדש בדה"ב דבר כמו שמפורש הדבר בתשובת הרשב"א שממנו מקור דברי מור"ם אלו וכמו שפירשו הרב החביב זלה"ה ואזי יהיה משה אמת ותורתו אמת אלא נראה לע"ד דהגאונים הנז' קושיתייהו קושיית כנה"ג שהקשה על הרב"י ומור"ם דהואיל ודין הקדש בד"ה לא שכיח בזמנינו מה ליהו למר"ן ומור"ם לכתוב הלכתא למשיחא והגם שהרב כנה"ג תרץ יתיב דמור"ם אתשיל אפילו באומר בזה"ז הקדש לבד"ה דלכו"ע ס"ל הוי הקדש לגבוה נלע"ד דהרבנים הנז' נראה בעיניהם תרוץ זה דוחק משום דלא הו"ל למור"ם דבריו והו"ל לכתוב בפירוש המקדש גוף מהיום וכו' ובשלמא אי הוה ס"ל למור"ם דמי שיאמר בזמן הזה הקדש סתם פירושו הוא לבדק הבית כאותם הסוברים כן שהביא הרב כנה"ג הוה ניחא דנימא מור"ם נתכוון לפסוק במי שאמר הקדש סתם בזמן הזה הוי הקדש לבד"ה ועל זה פסק כאן דהאומר הרי זה הקדש אסור לאכל הפירות משום דהקדש סתם בזמן הזה עצמו הוי הקדש לבדק הבית ואסור ליהנות מקודשי בדק הבית כתשובת הרשב"א ולכך הוי פסקו כאן דסתם ואמר האומר הקדש סתם דאסור השמענו חדוש זה דכל האומר הקדש סתם אפילו בזמן הזה הוי הקדש לבדק הבית אבל לפי האמת לא כן הוא דהא מצינו למור"ם ביור"ד סרנ"ח ס"א דשם כתב וז"ל ומ"מ אם אמר להקדש סתם כוונתו לצדקה לעניים וכו'. וא"כ היאך פסק כאן דבאומר הקדש סתם שהוא אסור הרי הו"ל לפרש באומר הקדש לבד"ה אבל באומר סתם דסתמו לעניים מותר וא"ך כדי שלא נטעי הו"ל לפרש זהו ההכריח של הגאונים הנז' ומזה הכריחו דודאי מור"ם בפסקו זה אזיל לפי סברתו ביור"ד דבאומר הקדש סתם הוא לעניים ואפילו הכי פסק כאן דאסור ליהנות ולאכול הפירות ועל זה תמה הגאון וישב מר דודו זלה"ה כמש"ל:
והן אמת דלכאורה נראה דלפי פירוש הגאונים הנז' דמפרשי דמר"ן כאן בסתם הקדש לעניים דבר א"כ היאך פסק כאן דאסור לאכל הפירות הרי הפך מזה מצאנו לו פסק ביור"ד שהרי שם בס' רנ"ט פסק האומר סלע זו לצדקה או שאמר הרי עלי סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי לשנותו בין ללותו לעצמו או לחבירו וכו' וסיים שם מור"ם ז"ל דאין הצדקה כהקדש ומותר ליהנות ממנה וכו' א"כ קשיין פסקיו אהדדי אלא דזה אינה קושייא דשאני הכא דבמקדש קרקע איירי ובזה הוא דאסור דעל ידי אכילת פירות או דירת קרקע קא מתכחיש ארעא אבל התם סלע יזיף סלע פורע ולא נחסר מנכסי ההקדש כלום הנאה זו לא אסרוה ודבר זה מדוקדק מדברי הרשב"א דכתב בדבריו ז"ל דהאילן יניק משדה הקדש משמע דבזה דוקא הוא דהוי הקפידא ולא בדבר אחר ודו"ק:
ש"ע ס"ג עבר האב ומכר מכורים הפירות וכו'. עיין בתוש"י ח"ב סנ"ט וספ"ב וסקי"ח דשם שם לו בדברי מר"ן אלו פירש דמיירי שמכר הפירות לחוד ולא הוי כמכר דשלב"ל דקי"ל שאין אדם מקנה אלא הכא חשיב כמוכר קרקע לפירותיו הואיל ושייר הפירות לעצמו אבל אם האב מכר גוף ופירות או מכר סתם דאזי גוף ופירות משמע לא קנה הלוקח כלום אפילו ירצה הלוקח לקיים המכר בפירות דוקא ע"ש בס"י הנז' ודו"ק:
ש"ע ס"ו במור"ם הכותב נכסיו וכו' יכול לדור בהם וכו' עיין בתשובת הרשב"א שהביא הרב"י דמשם באירה דגם יכול להשאיל או להשכיר או למכור דירתו לאחר שיהיו דיוריו כמו זה ע"ש וק"ל: