אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רמא

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רמא

סימן רלח

ש"ע ס"ב מחל לחבירו חוב שיש לו עליו ע"כ הנה מדברי הסמ"ע סק"ו שכתב דמדקדוק דברי הרמב"ם שכתב נתינה גבי פקדון ולא כתב מחילה כמו שכתב גבי חוב. ממנו מוכח דלא מהני לשון מחילה בפקדון א"כ הוא משמע דגם על החוב לא מהני לשון מתנה הואיל ואינו בעין מדלא מצינו להרמב"ם ז"ל שכתב לשון מתנה בחוב כמו שכתב לשון מתנה על הפקדון:

אלא דראיתי בספר משחד"ר בנמוק"י מהרש"א זלה"ה שנסתפק בזה וכתב דכן ראה בדברי הלבוש בפשיטות דבחוב מהני לשון מתנה וכתב דאחר החפוש כן מצא ג"כ להרב גו"ר שהעלה כן להלכה דמהני לשון מתנה יע"ש:

שם או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו וכו' ואם היה לו כלי מושאל אצלו בודאי דגם בו לו מהני לשון מחילה דכל היכא דאיתיה דבעלים הוא וכן פסק מר"ן עצמו לעיל בס' ע"ג סי"ט וז"ל הבא לפדות משכונו שביד שמעון ואמר לו כבר מחלת לי אין בדבריו כלום משום דבאדם שחייב לחברו מעות שייך מחילה אבל כשיש ביד חבירו חפץ לא שייך לשון מחילה אלא מתנה ע"כ והגם דמר"ן שם לא איירי בחפץ המושאל אלא בחפץ המושכן עכ"פ לא מלבד דודאי אין סברא לחלק הואיל בין מושאל ובין ממושכן ברשות הבעלים נינהו אלא מלבד זו הס' הרי הדבר מדוקדק מדברי מר"ן עצמו שכ' דלא שייך לשון מחילה אלא בטענת הלואה דוקא דון מינה אבל באופן אחר לא מצינו לשון מחילה וק"ל:

שם במור"ם אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמ"ל מחול לך אינו כלום ע"כ ואם היתה מחילה זאת על ידי קנין הנה מדברי הרשב"א ז"ל שהביא שהרב"י בסימן זה מוכח דאפילו בקרקע עצמה מהנייא מחילה בקנין ואמרינן מגופה של קרקע קנו מידו יע"ש וכן ראיתי להרב תוש"י ח"ב של"ז שכתב בפשיטות מכח תשובת הרשב"א ז"ל שכתבתי הוכיח דאפילו בקרקע מהנייא מחילה בקנין מכ"ש במטלט' יעו"ע וכן כתב הטו"ז בס"ג וכן ראיתי להרב משכנות הרועים מערכת מי"ם ס"ו שנשאל בדין זה והביא סברת הפוסקים מערכה מול מערכה והאריך ולבסוף ז"ל ולענין דינא נראה דקי"ל כמ"ד דעל ידי קנין מהני שפיר לענין מחילה עכל"ה יע"ש באורך:

אלא דראיתי בס' כר"ח בח"א סק"ד שהביא מהר"ש ן' צור זלה"ה שכתב שהביא דברי הרשב"א הנז"ל וכתב עליהם דמהרשד"ם חולק ותשובת הרא"ש שהביא הטור סמ"ג מסייעת למהרשד"ם ומה גם דאין סתירא לדברי מהרשד"ם מתשובת הרשב"א שבסימן זה דהרשב"א איירי שהיה הקרקע תפוס תחילה באלמות משום הכי מהני מחילה בקנין זהו מה שכתב הרב בריש דבריו אלא שהוקשה לו על דינא דמהרשד"ם דזה הוא הפך גמרא ערוכה דפרק חזקת הבתים ההיא דשותפין מעדין זע"ז וכו' וכתב אלא לכן נראה כמ"ש איש האלהים קדוש הוא הרב א"ז כמוהריב"ץ זלה"ה בתשובת אחד ששדך בתולה ונתן לה נדונייא וכתב לה דאם חזר בה מחל לה הנדונייא והעלה הרב ז"ל דאפילו היתה בקנין לא הויא מחילה דלא מהנייא אלא בחוב. ומה שקשה מההיא דחזקת הבתים ההיא איירי בכותב שסלק עצמו בקנין מדו"ד דאזי אמרינן דודאי היה הקנין על הגוף באופן המועיל ולא באה מחילה זאת בקנין אלא על דו"ד ומוקי ההיא דרשב"א דלא היתה המחילה על גוף הקרקע ממש דבזה ודאי לא מהני מחילה אלא הכוונה שכתב שמחל לו כל זכות ושעבוד שי"ל על אותו קרקע דאז המחילה שייכה לזכות ולשעבוד וכו' וכתב דכן כתב הב"ח ז"ל שכך הוא פירושה דההיא דהרשב"א ע"כ לשון הרב יעב"ץ זלה"ה והוסיף הרב מוהר"ש ן' צור ז"ל לכתוב דכן יש לדון ודלא כהרב מהרי"ל ז"ל בתשובה דמחילה לבד אי איכא קנין בהדה מהני ובודאי לא ראה דברי מוהריב"ץ זלה"ה ואלו ראה לא פסק כן עד כאן דברי מהר"ש הצריכים נמצינו למדין דהדבר במחלוקית שנוי וק"ל:

שם כל מחילה במעות וכו' עיין מש"ל בסי"ב סי"ד ועיין למהרשד"ם ס' שמ"ח שכתב ז"ל בשטר מחילה צריך שיאמר המוחל יודיע אני שיש לי לקביל יותר ועכ"ז אני מוחל ואין לו עליו אונאה כדי שלא יוכל לטעון מחילה בטעות היא והביאו מהר"ר הגוא"ל בס' זה וק"ל:

סמ"ע סקי"א ומ"ש אבל קרקע וכו' הטעם משום דלא שייך מוחזק בקרקע דבחזקת בעליה עומדת ע"כ לכאורה יש להקשות דהא כאן בסעיף זה פירש הסמ"ע דמיירי כאן דנתן לו באופן המועיל וכאן בקרקע בודאי איירי באומר לו מה שתטול מנכסי קרקע או טלטול הרי הוא נתון לך וא"ך הואיל ואמר לו כן והחזיק בקרקע זה למה יהנה. הרי מבואר מן הגמרא והפוסקים דקרקע נקנה בחזקה אלא דהחלוק מבורר לפי מה שפסק מר"ן לעיל בס' קצ"ב ס"ב דאם מכר קרקע לחבירו בעינן עד שיחזק בפניו או יאמר לו לך חזק וקני בכאן אפי' נימא דאמר לו נתון לך לא עדיף ממכר לו. דבעינן עד שיחזק בפניו או יאמר לו לך וכו' וכאן איירי בהחזיק שלא בפניו וע"ז הוא בא לערער והואיל וקרקע בחזקת בעליה. אותה חזקה שהחזיק זה שהלך והחזיק בה כמאן דליתא דמייא וק"ל:

ש"ע ס"ט כל הנותן וכו' ואם לא נתקיים התנאי בטלה וכו' עיין למהר"ם אלשיך ס"ה שפסק במי שקבל מתנה אדעתא שלא ימכור ולא ימשכן ועבר ומכר או משכן אותה המקבל נתבטלה המתנה אפי' אומר המקבל שיחזר ויפדה אותה ויקיים תנאו אפי' הכי לא מהני בי משעה שעבר על התנאי ומכר או משכן ולא קיים התנאי נתבטלה המתנה ע"ע והובאו דבריו בכר"ח ח"א סקע"ד ודו"ק:

ש"ע סי"ב בד"א וכו' או שכתוב וכו' עיין למהרשד"ם סס"ט בענין שטר המתנה שהקנית לאה לחתנה מהיום ולאח"מ כל נכסי עזבונה שימצא לה בשעת מתה בין מעות או מטלט' בין חובות דבמעות וחובות המתנה בטילה כיון שאינם נקנים בק"ס ואפע"פ שכתבו והעידו שנעשה השטר בכל תקין הסופרים מי יתין ויודיעו לו אלא העדים מהו חזוקי סופרי' ומילתא שהרבה מן המביני' אינם יודעים איך ידעו הם עכ"ל וכ' על זה ה' מהרשד"ם בס' משחד"ר בס' זה דאין זה סותר למס' מר"ן והיא דעת הרא"ש דאם כתב וקנינא כתקון רז"ל אין לכתוב כתנאי ב"ג וב"ר דכל תנאיו דהתם בגלוי בעלמא שגילה דעתו דבתנאי גמור הראוי להתקיים ע"פ הדין קא עביד סגי אבל הכא אף שדעתי לקיים המתנה בקנין הראוי לכל דבר מ"מ הו"ל דברים שבלב בעלמא דהא לא אקני ליה מדי בפועל דלא עבד כתיבה ומסירה בחובות ולא אגב במטביע והו"ל כמי שגמר בלבו להקנות איזה דבר לחבירו ולא הקנה לו ומאי דאתי עלה הרב משום שאינם יודעים. הכוונה היא שאלו היו יודעים הוה אמינא שהעדים עשו כהוגן וכשורה בשעת הקנין ותקנו לו החובות שבע"פ ושבשטר בדינם והמטביע בדינו אך אם קצרו דבריהם וכתבו ככל תקוני הסופרים ולא הוצרכו לבאר ולזה כתב הרב מי יתן וכו' עכ"ל בזה הענין ודו"ק וזה צודק למ"ש בעוניי לעיל על דברי מור"ם דסר"ז סט"ו יע"ש כי מכאן ראיה להתם:

אלא דראיתי להרב משכנות הרועים מערכת למ"ד ס"ג ששם הביא משם כנה"ג סברות כמה פוסקים דס"ל דאם הוה כתוב בשטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וכחומר כל שטר קנה אפע"פ שלא פירש אג"ק מהנייא ע"ע וכתב הרב משכנות הרועים ז"ל עיין רואה הני רבוואת קמאי ובתראי דון דייני אפע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי שטרא כראוי מהני האי לישנא לקיומי שטרא והיא סברת רבינו האי גאון ותלתא דמרחמי קבעוה להלכה הרב העיטו"ר והרשב"א ורבינו ירוחם זיע"א ועד אחורן בב"י ומדברי רבינו ברוך והרא"ש למדנו עוד דהאי לישנא משווי מי שאינו זוכה כזוכה ומהדרינן בתר תקנתא דמרי שטרא ולקיומי ההקנאה וכן שאר שטרות כל חד לפום חורפיה ויכל בשליש דא"ן אתו סהדי דשטרא ואמרי דלא הוה הך הקנאה כדינה לית לן ביהו דלא אתו בע"פ ומרעו לשטרא וכיון שהגידו וכו' כמ"ש רבינו ברוך והאר"ש ז"ל לפי מאי דכתיבנא בעניותי וסיעתא דשמייא גאוני קמאי ובתראי דמייתי הכנה"ג אלה היו דברי הרב מש"ה ז"ל וחזר איהו ז"ל והוקשה לו תשובת מהרשד"ם הנז"ל בס' ס"ט שכתבתי דהיא הפך דברי הגאונים כנז"ל ותרץ דמהרשד"ם איירי דכתבו העדים שעשו הקנייה מצד עצמן כהוגין לא בצוואת הנותן אלא הם מצד עצמם הקנו כהוגין בזה הוא דכתב מי יתן ידעתי וכו' אבל הגאונים הנז"ל איירי שכתבו שהנותן צוה לכתוב הכל בכל לישנא דזכותא ככל שטרי דנהגי בישראל בהא לא איכפת, לן בספרא דאפילו נימא לא ידע לאחזוקי שטרא הא איהו קבל עליה למהוי כחוזק שטרא דנהיגי בישראל ודינין ליה כחומר תקון רז"ל עכל"ה עיין עליו שהאריך בזה מעתה הנך רואה דהרב מש"ה ז"ל בישובו לדברי מהרשד"ם עם דברי הגאונים ומר"ן ז"ל אתגורי אתגור עם הרב משחד"ר ונפקא מנייהו יש חלוק בדין. דלדעת משחד"ר אפילו אם צוה לכתוב באופן המועיל כגון אם נקט בקנין על השטר ולא היה בכתיבה ומסירה אפי' הנותן צוה לכתוב בכל יפוי כח וזכות. עם כל זה לא מהני הואיל ולא היה כתו"ם או במקום שצריך אג"ק וכדומה דהוי כאלו אמר ליתן ולא נתן הואיל ולא היה קנין המועיל דלא מהני אלא במקו' מליתא מהני דבגילוי כגון מה שפסק מר"ן כאן במשפטי התנאי דהואיל וגילה דעתו דקביל עליה מהני ולדעת הרב משכנות הרועים בכל אופן מהני:

ואתייא מבנייא מה שכתבתי אני בעוניי בס' ר"ז אתי אפילו לסברת מש"ה ז"ל דעכ"פ אפילו בצוה דמהני דוקא אם יהיה הקנין באמצע אלא דלא היה בכל תנאיו אזי הקנין והצוואה מהנייא אבל אם לא היה הקנין כלל אין לצוואה לחוד על מה תחול וכמ"ש לעיל וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה