פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רכ
ש"ע ס"ה המוכר את החמור וכו' מה שבאים לדון לפנינו לפעמים על נדון כהאי במי שקנה מחבירו חמור או סוס ורוצה הוא ליתן לו את המרדעת הנקראת ברדע"א ואת השק שקורין האלסוואר"י הנה מדברי מר"ן אלו דבמכר לו חמור סתם חייב ליתן לו המרדעת דסתם חמור הוא עשוי לרכיבה אבל האלסוורי אינו חייב ליתן לו דהאלסוורי עשוי הוא למשא והוא מ"ש מר"ן לא מכר לו את השק אלא דכל זה נראה בחמור אבל בסובס דלמשא עביד במקומנו זה פשוט דחייב ליתן לו המרדעת והאלסווארי והגם שבטו"ר מבואר וגם מדברי הסמ"ע כאן סקי"ב דלא יתן לו שניהם אלא אם התנו שקונה למשוי ולרכיבה וא"ך סוסים אלו דלמשא עבידי נימא דלא יתן לו כי אם המשוי שהוא האלסווארי ולא המרדעת זה אינו דהא הסוס משוי למשוי ולרכיבה ועוד אפילו לא היה אלא למשוי צריך הוא לתת לו שניהם דהא אם אין המרדעת לא שייך לישא עליו האלסווארי וזה תלוי בזה ואלולי שניהם יחד לא יוצדקו למשוי כלל וזמניהם שאני אפשר שהיה להם באיזה אופן המשא בלי מרדעת סוף דבר במקומינו זה מי שמכר סוס סתם צריך לתת לו שניהם ומי שמכר חמור סתם לא יתן לו כי אם המרדעת דסתם חמור משוי לרכיבה:
אך אפילו בחמור דוקא אם מכר אותו למי שמעשיו סתומים כגון אדה שאין אנו יודעים אותו אם הוא דרכו לרכוב או לישא משאוי על החמור אזי אמרינן סתם חמור הוא לרכיבה אבל אם זה הקונה הוא עביד לישא משאות על החמור פשוט דהדר דינו כדין הסוס וצריך ליתן לו שניהם דהגם דהסמ"ע כתב דוקא באומר שהוא קונה למשא וכו' הא בסתם אינו חייב ליתן כי אם המרדעת דוקא כמ"ש מר"ן היינו דוקא במי שמעשיו סתומים אבל בידוע הדר דינו כמ"ש בס' רל"ב ס"ג דכתב שם הלוקח אינו רגיל לקנות אלא לחרישה והמוכר מכירו וכו' ה"ז מקח טעות יע"ש וא"כ גם כאן הואיל והלוקח אינו קונה כי אם למשא דוקא ולא לרכוב פשוט דצריך ליתן לו המרדעת והאלסווארי וק"ל:
ש"ע סעיף יו"ד האמור לחבירו וכו' עיין בס' רכ"ג ס"א מה שהקשיתי שם פסקי מר"ן אהדדי ושם ישבתי יעו"ש:
סמ"ע ס"ק כ"ב מכר את הראש פירוש אפילו אחר שחיטה ע"ך. בספרי כתוב ציון זה על הבבא דבהמה דקה דכתב מר"ן אבל בבהמה דקא מכר את הראש וכו' ובאמת טעות סופר הוא כמו שמובן בדברי הסמ"ע דכתב אפילו אחר שחיטה וכו' דמאי אפילו שייך באחר שחיטה אי אמרינן דדבריו קאי על בהמה דקה אדרבא היא הנותנית אלא ודאי דצריך להיות הציון על תחילת הסעיף דהיינו המוכר את הראש בבהמה גסה וכו' וכן הוא הציון בספרי הבאה"ט יעו"ע ובעקר הדין הואל והציון הוא על תחילת הסעיף א"ך כוונתו לומר דבגסה אפילו לאחר שחיטה לא מכר את הרגלים מכ"ש קודם שחיטה ומזה נשמע לדינה דבהמה דקה אפי' קודם שחיטה אם מכר את הראש מכר את הרגלים דאי אמרת בדקה עצמה דוקא לאחר שחיטה הוא דקמיירי לא אתי שפיר מילת אפילו דקאמר בגסה דהא גם בדקה בלאחר שחיטה דוקא מיירי אבל קודם לא אלא ודאי כוונתו לומר דמן הקצה עד הקצה הוא דבגסה אפילו אחר שחיטה ודקה אפילו קודם. והגם שיש לדחוק בלשון אפילו שכתב הסמ"ע עכ"פ הפשט כך הוא וגם סתימת דברי מר"ן כך מורים דבגסה בכל ענין לא מכר ובדקה מכר בכל ענין וק"ל: