פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רי
ש"ע ס"א ואם היה בנו קנה וכו' יש להסתפק במקנה לבנו דבר שבל"ע מי אמרינן דדמי למזכה למובר דידיה דקנה הוא הדין דבשבל"ע לבנו קנה או לא. וראיתי לברר ספק זה מדברי הסמ"ע כאן סק"א שהביא דברי רבינו הטור שכתב כשם שאין אדם. מקנה דבשבל"ע כך אין אדם מקנה למי שלא בל"ע וכו' מדבריו נלמד דשוים הם וא"כ כשם שמקנה לעובר דידיה כן יכול לזכות לבנו דבשבל"ע וכן ראיתי להרב בני חיי הגהות הטו"ר אות י"ד שכתב כן בפרוש משם הרב המבי"ט וז"ל כשם שאדם קרוב אצל בנו ומקנה לעובר כך מקנה דבשבל"ע לבנו או לבתו המבי"ט ח"ב סקל"ז עכ"ל:
ועדיפא מזה ראיתי להרב דמשק אלעזר בס' זה שתמה על דברי הסמ"ע אלו שמשוה דינא דדבר שבל"ע לדינא דמקנה למי שבל"ע וזל"ה אחרי שהביא דברי הסמ"ע תמה וכתב וז"ל לא עמדתי על דעתו איך לא הרגיש בזה לעיל בסר"ט ס"ד כתב סתם וי"א ולא דחה דבריהם לגמרי ובכאן דחה דבריהם וכתב ודלא כי"ח והענין מבואר במרדכי פרק י"ט סי' תשצ"א דף ע"א סוף הדף הגם דרב הונא ס"ל אדם מקנה דבשבל"ע מכל מקום למי שבל"ע לא קנה וא"כ פשוט שזה גרע עכ"ל הרי לך מדברי הרב הנז' דמקנה למי שבל"ע הוא גרע ממקנה דבשבל"ע וא"כ הואיל וקי"ל המקנה למוכר דידיה קנה כ"ש כשמקנה לבו דבשבל"ע ודאי קנה:
אלא דכנגד זה ראיתי להטו"ז דלא כן היא דעתו ואדרבא הוא הרבה תמיהותיו על הסמ"ע שהשוה אותם ולבסוף העלה כלפי לייא דאפילו הרא"ש שהוא סברת החולקים דסברי במקנה למי שבל"ע קנה עכ"ז בדשבל"ע לא קנה ויהיב טעמא לזה יע"ש וא"כ הדרן למאי דאתן עלה עקר ספק שלנו הוא במחלוקת שנוי דלדעת הרב המבי"ט ז"ל והסמ"ע והרב דמשק אלעזר ודאי כמו שאדם יכול לזכות לעובר דידיה כך יכול לזכות לבנו דבר שבל"ע דלפחות שוים הם ולדעת הטו"ז איכא למימר לא דכמזכה לעובר הוא עדיף כדפרש שם בדבריו דהואיל וישנו לעובר בעולם הוי כמזכה למי שבא לעולם יעו"ע. שוב בא לידי ספר הנחמד אשר לשלמה ושם ראיתי בלקוטיו אות דל"ת שהביא משם מט"ש שתמה הרבה על המט"ש יע"ש:
אך במזכה לעובר דידיה דבר שלא בל"ע פשוט לדעתי דאפילו לדעת הסמ"ע והמבי"ט והרב דמש"א ודאי דלא קנה דהגם דפסקינן כאן דהמזכה לעובר קנה דוקא מילתא חדא הגם שהיא מילתא גריעתא ובעלמא לא קנייה עכ"ז בחדא גריעותא אמרו קנה אבל תרתי לגריעותא דהיינו שיזכה העובר בדשבל"ע זה ודאי לא ודוגמא לזה ראיתי להרב משכנות הרועים אות מי"ם יע"ש שכתב דשכ"מ שנתן לבנו קטן איזה דבר לא קנה דהוי תרי לגריעותא דהיינו חשבינן דבריו ככתובים וכמסורים דמי וגם אפילו הוא קטן זה לא תקנו יע"ש שהביא כן משם מהרי"ט וכמה פוסקים וא"כ גם אנן במזכה לעובר דידיה דבשבל"ע לא קנה וכן נמי נראה מדברי הרב המבי"ט שכתבנו לעיל שכתב וז"ל כשם שאדם קרוב אצל בנו ומקנה לדבר שלא בל"ע כך מקנה לבנו ולבתו דבשבל"ע ע"כ הרי בפירוש לא כתב אלא לבנו או לבתו שישנם בעולם ותו לא מדי והטעם הוא ודאי דתרתי לגריעותא לא עבדינן:
ואל יקשה בעינך הרי מצינו למר"ן כאן שכתב דיכול לזכות לעובר דידיה בין בבריא בין בשכ"מ וא"כ בשכ"מ שמזכה לעובר הרי כאן תרתי לגריעותא חדא דחשבינן דברי השכ"מ ככתובין וכמסורים וג"כ מזכה לעובר וא"כ מדברי מר"ן נראה לכאורה דלא כהרב משכנות הרועים הנז' זה אינו דהא מ"ש כאן דיכול לזכות לעובר דידיה היינו במזכה לו על ידי אחר דוקא הוא דקנה וכמו שמפורש הדבר בב"י ממה שהביא פירש"י יע"ש וכן משמע מדברי הסמ"ע כאן סק"ו דבזכוי על ידי אחר מיירי וא"כ אין כאן אלא חדא גריעותא והגם דסו"ס עדיין תרתי רעותות דחשבינן דברי השכ"מ ככתובין וכמסורים והעובר אינו בעולם דהגם שמזכה לו על ידי אחר סו"ס העובר אינו בעולם מ"מ מטעם קרוב אדם אצל בנו חשבינן לעובר ישנו בעולם הוא הואיל וישנו במעי אמו הוי כנולד ויכול לזכות לו על ידי אחר אבל לזכות לעובר דבר שבל"ע אפילו בבריא אין יכול לזכות דבשבל"ע אפילו על ידי אחר דזה מגרע גרע לומר יזכה לעובר דבשבל"ע דבשלמא שכ"מ הואיל ומצינו לו בעלמא אפילו לגבי אדם דעלמא דבריו ככתובין וכמסורין בעובר דידיה הוסיפו תת כח להיות העובר זוכה במה שיזכה לו אביו ולא הוי כתרתי לגריעותא לעובר דידיה דהואיל ומצינו דברי השכ"מ בעלמא ככתובין וכו' א"כ לא הוסיפו לתקן לגבי דידיה אלא חדא דהיינו הגם דקי"ל המקנה למי שלא בל"ע לא קנה במזכה לעובר דידיה קנה וא"כ לא עשו בו אלא חדא אבל אם באנו לומר שיקנה אדם לעובר דידיה אפילו דבשבל"ע א"כ הוי כאלו תקנו תרתי לגריעותא לגבי העובר דהואיל ולא מצינו קנייה לדבר שבל"ע וגם לא מצינו שיכול אדם להקנות למי שבל"ע א"כ אם אתה בא לומר שיכול להקנות לעובר דידיה אפי' דבשבל"ע הוי תרתי לגריעותא וזה לא יתכן ודו"ק:
שם ואם היה העובר דידיה קנה וכו' נסתפקתי במי שנתחייב חוב גמור לעובר דידיה אי זכה העובר או לא אם החיוב הוי כמקנה דזכה או לא:
הן אמת דלגבי מי שנתחייב לעובר חבירו מפשט פשיטא דלא קנה דהגם דקי"ל מי שנתחייב לחבירו בדשב"ל הוי חיובו חיוב כמ"ש מר"ן בסימן ס' ס"ו יע"ש עכ"ז מי שנתחייב למי שלבל"ע אין חיובו חיוב וכמו שמבואר מדברי הש"ע סס"א ס"ד דבעי שיהיה ילוד בשעת הלואה יע"ש והטעם הוא דאין אדם משתעבד למי שבל"ע א"כ בעובר דידיה מי אמרינן גם לגבי חיוב מקרבא דעתיה אצל בנו או לא:
אלא דלע"ד נראה דבמתחייב לעובר דידיה ודאי קנה העובר ונלמד מקו"ח דהא קי"ל אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ועכ"ז יכול אדם לחייב עצמו בדבר שבל"ע כמ"ש בס' ס' ס"ו יע"ש הרי לך דחיוב עדיף ממקנה א"כ במזכה לעובר דאפילו במקנה לו בתורת קנייה לעובר דידיה קנה מכ"ש דחיוב מהני ופשוט. ועיין להרב ויאמר יצחק זלה"ה סקצ"ט שנסתפק במי שנתחייב לעובר חבירו אי אמרינן כמו שאם חייב עצמו בדשב"ל קנה הוא הדין אם נתחייב למי שבל"ע יע"ש שהביא מחלוקית הפוסקים בזה יע"ש ולדידי תמיהא לי דלע"ד נראה דמדברי מר"ן בסס"א ס"ד פשוט דאין אדם משתעבד למי שבל"ע ומאי מספיקא ליה למו"ר זלה"ה עכ"פ בעקר ספיקו של הרב שם היה בדעתו לומר דגדול כח החיוב שהגם שאין האדם מקנה למי שלא בל"ע יכול להתחייב למי שבל"ע אלא דבלסוף העלמה דזה הבד' מחלוקית וכתב בסוף דבריו וזל"ה באופן דלשון חיוב הכתוב בשטר זה לא יגהה מזור לפרט זה וכו' יע"ש הרי משם באירה דלא נחלקו אלא אם עדיף מתחייב למי שבל"ע כמו מתחייב בדשבל"ע או לא יע"ש אבל ובמקום דמצינו מהני מקנה למי שבל"ע כמו נדון דדין זה דתקנה לעובר שלו קנה כ"ש דמהני במתחייב לעובר שלו ופשוט ודו"ק: