פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רז
ש"ע ס"ב י"א דה"מ וכו' שזו אסמכתא וכו' במחילה האסמכתא קנייה עיין בסמן זה סי"א ועיין במהריט"ץ ס"ק ובס' וי"צ סקכ"ט יע"ש:
ש"ע ס"ג מי שמכר ופירש בשעת מכירה וכו' עיין להרב תוש"י ח"ב סכ"ד ששם האריך להביא דאפילו במקום שהיה הדבר מפורסם שפלוני מוכר כדי למיסק לארץ אחרת וגם הלוקח כך דעתו לא מהני ועדיפא מזה הביא משם כנה"ג משם מהרשד"ם ומהר"ם אלשי"ך ז"ל דאפילו אמר לסרסור לך ואמור לפלוני שיקנה ממני נכסי כדי לילך לארץ ישראל לא מהני ושם מוקי דמה שפסק מור"ם בס"ד מיהו אם איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח וכו' לא קאי אמאי דכתב כן אזבין נכסיה יע"ש ואפילו אם תמצא לומר דאזבין נכסיה קאי היינו במקום דלית לן למתלי בשום דבר כההיא דמברחת וכו' ולשמע בנו שמת וכו' דהיא אומדנא גדולה ולית לן למתלי בשום דבר יעו"ע בדבריו ועיין להרב מאמר קדישין ז"ל סק"ז שגם הוא מפיק דברי מורם שבהג"ה דס"ד ממשמועתיה ע"ע:
אך הגם שבררנו דאפילו אמר לסרסור והיה הדבר ידוע לא מהני לבטל המקח כי אם באומר בשעת מכירה עכ"פ מצאתי ראיתי בס' כר"ח ח"א סקי"ד בפסק רבני פאס משם מוהריב"ם ומהרשב"ץ זלה"ה שכתבו דשעת המכר הוא שעת התיווך לא עת הקנין ואם בעת התווך ג"ד לקונה ממנו שכדי לעלות לא"י הוא מוכר לו והותווך עמו והלך לפני העדים וקבל קנין ולא אמר לפניהם שום ענין אלא ענין המכר לבד מהני לחזור המכר בג"ד זה דעל הדברים הראשונים סמכו ואם הלוקח יודה לדבריו יחזיר הקרקע ואם לא יודי ישבע כמ"ש מר"ן רכ"ג ע"ש ובודאי דהרב יואל שהביאנו דבריו יכולים לפרש דבריו שכתב שעת מכר ממש הוא קאי על שעת התווך ובודאי דאותה שעה היא הנקראת שעת המכר ושעת הקנין כפשטיה קודם אותה שעת הקנין ופשוט וק"ל ועיין בס' חתם סופר ס"ע וסק"ב ובס' וי"ץ סע"ד ודו"ק:
ש"ע ס"ה מי שהקנה לחבירו וכו' וכן המוכר או הלוקח שהתנה וכו' מדברי הסמ"ע כאן סקי"א פשוט דיכול לכתוב התנאי בשטר המכר עצמו הואיל ועקר ההתר הוא משום שאינו יכול לפדותה תוך הזמן הוי כמשכנתא באתרא דלא מסלקי ואפילו מאן דאסר שם הכא מתיר וכו' סברא זו של הסמ"ע לא נופלת היא עיין להרב בניי חיי סקנ"ד דפסק כן וכתב דכן דעת רב עמרם גאו"ן ז"ל ומהרא"ש והרב פני מש"ה והמבי"ט וכן דעת הרב מחנה אפרים הביא דבריו שמש צדקה וכן דעת הרב בעי חיי והרב משא"ת מש"ה הביא דבריהם הרב עקרי הד"ט יור"ד דנ"ז אכן הואיל וגם דעת החולקים רבה היא הלא היא הב"ח הביא דבריו הש"ך סק"ו והטו"ז ושאר פוסקים עיין עליהם בס' בני חיי סנק"ד ובעקרי הד"ט ובהרב שמ"ץ זלה"ה:
על כן לצאת ידי כולם יש לנו לכתוב ההטבה בדרך מורחב ע"פ פסק מר"ן דס"ז שבסימן זה דהיינו הלוקח מצד עצמו מתחסד עם המוכר וכדי דלא להני פטומי מלי הואיל והלוקח הוא המתנא וכמ"ש הטו"ז ע"ע ואפילו יהיה הדבר בקנין מיד הלוקח עדיין קרוי קנין דברים ובמאי נקנה לו למוכר כשיקבל עליו הלוקח דלכשיבא לו המעות יחזר לו הקרקע הרי אותה שעה הדרא סודרא למאריה על כן אנחנו כותבים ההטבות באחד משני אופנים ואלו הן:
האופן הראשון הביאו מהריט"ץ ז"ל בסו"ס קפ"ז שכתב וז"ל עלה בידינו ממה שביארנו שצריך לדקדק בכל שטרי ההטבות שכותבי' הסופרים לכתוב היטב חסדו הקונה וחי"ע בק"ג לחזור ולמוכרה לו כשיתן לו מעותיו וכו' שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים הלכך צריך להזכיר לשין חיוב ובהכי אתי שפיר שחייב לקיים חיובו עכ"ל מהריט"ץ ובדרך זו הלך רבינו יעב"ץ ז"ל בסדורו לספר עט סופר שצריך לכתוב לשון חיוב לצאת קנין דברים ע"ש וכן ראיתי להרב תוש"י שכתב שזו היא סברת מהר"ם ן' ששון ז"ל ע"ע:
האופן השני הוא אם יהיה כתוב בשטר ההטבה שמוכר לו הקרקע מהיום אם יביא לו המעות וכו' והוא מדברי כנה"ג בס' ר"ג בהגהו"ת אות ל"ב שכתב דמוהרי"ט ומ"ץ ומהרש"ך ס"ל דלשון עתיד עם מעכשיו לא הוי ק"ד יעו"ש בתוש"י ח"א סל"ה ששם הובאו דברי כנה"ג וכן ראיתי בלקוטי הרב מהריב"ו ז"ל אות ה' שכתב מ"ך בכתב מהרש"א בשטרי ההטבות שעושים נ"ל דצריך להקנות לו גוף מהיום ופירות לכשיביא לו המעות הלאו הכי במאי מתחייב ליה ע"ך. ועיין גם בס' זרע יעקב סט"ל וסל"ח דנראה כך דעתו יעו"ע:
ולענין שעת החזרת הקרקע למוכר אם צריך לכתו' לו הלוקח למוכר שטר מכר או די ליה בקריעת שטר מכירתו עיין בזה בתשובותי סר"ו ששם הוכחתי בראיות ברורות כיד ה' הטובה עלי דצריך לכתוב לו שטר מכר ואחר זה האיר וזרח לנגד עיני ספר משכנות הרועים במערכת ה' אות ל"ד ול"ה שאסף איש טהור כמה סברות בזה יעו"ע והנלע"ד כתבתי וק"ל ועיין בספר בית יהודה חלק חמ"ש סי"ד ודו"ק:
ש"ע ס"ו מכר קרקע וכו' לפיכך אסור וכו' ואם מכר לו והתנה עמו להחזירו לו כשיביא לו מעותיו מהיום ועד זמן פלוני ולאחר זמן פלוני שוב לא יחזיר לו הדין הוא שהפירות שיעלו מיום המכירה עד אותו יום שגבלו ביניהם אסור לאכול הואיל ויכול לסלקו בכל אותו זמן ואחר עבור זמן המוגבל הרי המכר קיים ויאכל וחדי עיין בדברי הסמ"ע כאן סקי"א ובס' בית יהודה חלק חמ"ש סי"ד ודו"ק:
והואיל ואתא לידן האי דינא אמרתי נרדפה לדעת מהו הדין במה שראיתי באיזה שטרי הטבות שכתוב בהן בזה"ל הטיב חסדו ראובן הלוקח וחי"ע שכל עת וזמן שיביא לו המוכר דמי המכר מהיום ועד יום פלוני חי"ע להחזיר המקח למוכר ע"כ ועל זה אמרתי לברר אם מהניא הטבא זאת הואיל ומפורש בה שאין לו כח לפדות אלא עד אותו זמן ובעבור אותו זמן לא יוכל עוד לכופו להחזירה לו נימא דמותר או נימא דבעינן דוקא אפילו בשטר הטבה שהטיב עצמו מצד חסדו להיות כתוב בו ג"כ שיהיה מוגבל זמן מה שלא יחזיר לו כגון שיכתוב לו שהטיב חסדו עמו שאם לזמן פלוני יביא לו מעות המכר יהיה חייב להחזיר לו דאזי יהיה פירושה אבל קודם אותו זמן אינו מחויב להחזיר לו ואזי הוי דינו כדין משכנתא דסורא דמותר:
וראיתי לברר זה ממה דמצאנו להרמב"ם בהלכות מכירה פי"א הל"י כתב המוכר או הלוקח שהתנה שיחזר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזר כמו שהתנה ע"כ ובדין י"א כתב ז"ל מכר קרקע לחבירו והתנה המוכר ואמר ללוקח כשיהיו לי מעות תחזיר לי הקרקע זו הרי הפירות של המוכר מכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות הביאם לי ואני אחזיר לך קרקע זו הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ואין בזה אבק רבית שהרי מדעתו חי"ע בתנאי זה ע"כ ודברי הרמב"ם אלו פסקם כאן הש"ע בסימן זה סהו"ז והנה דברי הרמב"ם אלו כבר דשו בהו קמאי על מה שהקשה הטור על דברי הרמב"ם על מה שפסק בדין דאם התנה הלוקח התנאי קיים ומותר לאכול הפירות ועל זה הקשה הטור עליו ז"ל ואיני מבין כיון שמחשיב אותו תנאי וצריך הלוקח לקיימו א"כ היאך יאכל הפירות אלא ודאי אין כאן תנאי כלל עכ"ל. ועל זה מצאנו שני תרוצים מדברי מרין בב"י תרץ דהרמב"ם איירי לאחר שנגמר המכר התנה הלוקח וקנו מידו על זה משום הכי המכר קיים ומותר הפירות יעו"ש ובכסף משנה תרץ דלעולם בין התנה מוכר דאסור ובין התנה לוקח דמותר מיירי שהתנה קודם גמר המקח ובלא קנין על תנאי אלא דבהתנה מוכר אסור דהו"ל כמי שלוה ברבית דהרי לא היה דעתו למכור אלא על תנאי זה אבל כשמוכר לא התנה אע"פ שהתנה לוקח וגם המוכר החזיר צריך לקיים התנאי כיון שהחזיר המוכר התנאי מ"מ כיון שיאש המוכר על החנות אלא שהלוקח התנה והבטיח על כך שלא יצטער מוכר אין שם הלואה בזה וכו' ותרוצים אלו הביאם הסמ"ע כאן בסי' ר"ז סקי"ג ע"ע והנה על פי ישוב זה השני שכתב הסמ"ע משם הכסף משנה דאם התנה הלוקח אפילו בשעת מכר איירי צריך להתיישב כיצד יוצדקו דברי הסמ"ע בסקי"א עם דברי הכסף משנה אלו בתרוץ זה דהא כאן בסמ"ע סקי"א הוצרך לפרש דברי מר"ן דס"ה שהם דברי הרמב"ם הלכה יו"ד שכתב וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזר לו המקח בזמן פלוני או כשיתן המטות המכר קיים וכו' ופרשה הסמ"ע דהאי או כשיתן לו המעות קאי אמ"ש לפניו בזמן פלוני והכי קאמר הן שהתנה שיתן לו המקח במתנה בזמן פלוני או שיתנה במכירה כשיחזרנו לזמן פלוני ועד אותו זמן יהיי השדה בידו בקנין גמור ומשום הכי מותר לאכול הפירות וכו' דהו"ל במשכנתא באתרא דלא מסלקי והנה לכאורה יקשה לן דלפי דבריו אלה משמע דלא התר אלא בקבעו זמן דאזי הוי כמשכנתא באתרא דלא מסלקי ומשמעותיו הוא בין התנה מוכר בין התנה הלוקח דהא הרמב"ם והש"ע כתבו כן וכן המוכר או הלוקח וכו' ועליהם קאי דברי הסמ"ע אלו דדוקא בקבעו זמן והיאך יוצדק זה עם מה שפירש הכסף משנה שהביא הסמ"ע דבריו סקי"ג דההוא דין דס"ז דמכר לו סתם ואמ"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך המעות אחזיר לך מותר וכו' שהם איירי אפילו בהתנה בשעת המכר והתנה הלוקח הרי בכאן פירש הסמ"ע דאפילו התנה הלוקח דוקא אם קבעו זמן הלאו הכי אסור אלא דמוכרחים לפרש דכאן בס"ה דבעינן קבעו זמן אפילו התנה לוקח היינו שיהיה התנאי בשעת המכר ובתחילת המכר כך אמר הלוקח למוכר אם תרצה למכור לי קרקע שלך על מנת להחזיר כשיהיו לך המעות ועל פי הדברים האלה גמרו המכר בזה לא איכפת לן בין אמר המוכר תחילה בין אמר הלוקח תנאי זה תחילה ודאי אסור ובעינן קביעות זמן הואיל ואיכא למימר דגם המוכר עצמו לא נחת למכור כל עיקר אלא על סמך תנאי זה ואלולי לא שמע זה לא היה מוכר לא כן בדינא דס"ז שם איירי דהמוכר רצה למכור ולא הזכיר תנאי אזי גילה דעתו שנחית למכור אפילו בלי תנאי זה הלכך אפילו הלוקח קבל על עצמו לעשות תנאי זה אפילו החזירו מוכר והתנאי קיים עכ"ז מותר זהו מה שיש לנו ליישב:
הדרן למאי דאתן טלה מאי דנפקא לן בין שני התרוצים של מר"ן דלתרוצו שבב"י שמפרש דברי מר"ן והש"ע ס"ז אחר שנגמר המכר לגמרי איירי בזה קבל הלוקח על עצמו לעשות דבר זה בתנאי א"כ נפקא מינה אם היו יהיה הדבר בשעת המקח דהיינו קודם גמר המקח אפילו לא הזכיר המוכר תחילה שום תנאי אלא הלוקח התנדב ואמר כן ואח"ך המוכר החזיר התנאי דבעינין צריך לקיים תנאו דהתנאי תנאי ודאי אסור דהוי כאלו אדעתא דהכי ירדו בזה אין לנו צד להתיר כי אם דוקא על ידי קביעות הזמן ולדעת הכסף משנה אפילו יהיה באופן זה שהלוקח קודם גמר המכר קבל ע"ע והתנדב להחזיר אין צריך קביעות זמן והגם שהתנאי תנאי אפילו בלי קנין וצריך הלוקח לקיימו עכ"ז מותר ללוקח לאכול פירות אפילו בלי קביעות זמן:
והנה כדברי הכסף משנה כן ראיתי בספ' בני חיי סקנ"ד שהביא שם דברי הרב פני משה ח"ב ספ"ט שכתב על מכירות שבזמנינו שיש שטר מכירה חלוטה בלי שום תנאי ואחר יום או יומים עושה הקונה שטר הטבה לזמן קצוב שאם אחר אותו זמן יחזיר לו המוכר מעותיו שמתחייב הלוקח לחזור ולמכור לו ראיתי מלכים מדיינים בזה הללו מימנים והללו משמאלים ובכלל המתרים הוא רב עמרם גאון הובאה תשובתו בתשובת הרב המבי"ט ח"א ס"ך וכוונת דבריו בקיצור שרב עמרם מחלק בין מתנה מוכר כל זמן שיהו לי מעות אחזירם לך דאז הוא דאסור וכגון דא הוא דמחלק בברייתא דהרבית בין התנה מוכר כל זמן שיהיו לי מעות אחזירם לכשאמר הלוקח והטעם דכיון דליכא זמן קצוב אלא כל זמן שירצה המוכר להחזירם מחזירם לא הוי מכר אלא הלואה ואסור ואם אמר לוקח מדעתו מותר ואם אמר מוכר אסור אמנם אם יש זמן קצוב שלא יוכל מוכר להחזר המעות עד זמן הקצוב או אפילו התנה מוכר בתחילת המקח שרי אף כי ידוע לכל כי כוונת המוכר או הלוקח לא היה לשם מכר גמור אלא על דעת שיחזר הלוקח את הקרקע אחר זמן הקצוב ואף שהיה שוה מאתים ומכרו במנה אפילו הכי כל שקצבו הזמן שרי ע"כ דברי רב עמרם גאון זלה"ה וכן כתב הסמ"ע בס' ר"ז סקי"א לחלק ולפרש דברי הרמב"ם וכו' וגם הרב מהר"א ן' ששון חלק חלוק זה אמנם הרב הגדול מהרי"ט סר"ב קרא תגר על אלו המכירות והטבות הנוהגות בזמנינו הואיל והדבר ידוע שאימת שירצה המוכר להחזיר המעות ולוקח את שלו רבית קצוצה היא דאי אפשר שלא גילו דעתם מעיקרא על זה ואיני רואה מקום לומר דבשביל שעת גמר המכר נעשה סתם הוי זביני וכו' דסתמן כפירושן דאנן סהדי שעל דעת כן היתה המכירה דאומדנא דמוכח שאין אדם מוכר בית שוה מאתים במנה וכו' ועל זה הוסיף הרב בני חיי וכתב ואין לנו להאריך במקום שאמרו לקצר ואין לנו אלא מה שהעלה הרב הגדול פני משה בתשובה הנז' כי משה אמת ותורתו אמת שהוליד מדברי הג' שכ' בתשו' הנז' ז"ל מעתה אבוא לענין דינא בזמנינו זה שרוב המכירות נעשות על האופן שכתב הרב המבי"ט בס' רי"ח שקודם המקח מתנים בניהם או על ידי סרסור שיתחייב לעשות לו אחד יום או יומים הטבה ובכי האי הא כתבינן דמודה הרב המבי"ט כנז' ואין ספק שאין בשאר גדולים מי שיחלוק בזה דזה הוא התנה מוכר דאמר אסור איברא שכבר כתבנו כי מה דאסר רב המבי"ט בנדון זה דזה הוי בדלא קצבו זמן שאם קצבו זמן שלא יוכל לסלק ללוקח לזמן מה לדידיה אף בהתנה מוכר שרי ע"כ הרי שהעלה הרב הנז' שאם קודם המקח מתנים הם בהם או על ידי סרסור שאחר יום או יומים יכתוב לו שטר הטבה בזה כו"ע מידו דאסור זולת בקצבו זמן עכל"ה הרב בני חיי הארכנו בזה להביא לך דהגם דבקצבו זמן כו"ע מודו דאפילו התנה מוכר מותר עכ"פ בלא קצבו הגם שכותבים שטר מכר סתם ואחר יום או יומים חוזרים וכותבים פלוני הטיב חסדו עם פ' ונתחייב לו שאם יחזר ול המעות יחזר לו המכר אין לסמוך על זה דסתמו כפרושו כמ"ש הרב המבי"ט והמבי"ט כנז"ל דודאי היה אדעתא דהכי בפרט אם ימכור שוה מאתים במנה בודאי דלא דהדבר ידוע דאדעתא דהכי התנו ובודאי דצריך לקצוב זמן:
אלא דבקצבת הזמן עדיין צריך לדעת אם קצב לו שמהיום ועד שתי שנים אם ירצה לפדות ואח"ך לא יהיה לו כח לפדות מי מהני הואיל ויכול לפדות דוקא בתוך השתי שנים ואח"ך לא יוכל הוי כקצוב זמן דמותר או נימא הואיל וקצבת זמן זה לא דמייא לקצבת המשכנתא שצריך להיות שמיום המשכונא עד זמן מה לא יוכל לפדות וא"ך באופן זה לא מהני זהו מה שיש להסתפק בזה:
והנה מדברי הסמ"ע לכאורה נראה דלא מכרעא מילתה דהגם דבסקי"א כתב צריך קצבת הזמן כדי שיהיה מותר כמשכנתא יכולני לומר דלא כתב כן הסמ"ע אלא למי שרוצה לעשות לו הטבה שבכל עת וזמן שירצה לפדות לאורך הימים בזה הוא דהוצרך הסמ"ע לומר דהתיקון של התיר הוא שיקצבו זמן מה סמוך למכר שלא יוכל לפדות בו אבל בכגון דא דיקצוב שיכול לפדות מהיום וע"ש שתי שנים או פחות או יותר ומשם ואלך לא יפדה נימא דמותר לפדות אפילו תוך השתי שנים:
אלא דראיתי להרה"ג מוהרי"ך זלה"ה בספרו זרע אמת ס' ס"ח ששם פסק ותני דצריך להיות הקצבה דמשכנתא דסוריא ממש דהיינו שלא יוכל לפדות עד זמן פלוני ומפרש דהכי הוא כוונת הסמ"ע ומייתי לתשובת הריטב"א שבב"י יור"ד סקס"ד יע"ש:
וכן ראיתי להרב בני חיי סקנ"ד ששם נסתפק ספק זה ופסק בסכינא חריפא מכח תשובת הריטב"א הנז' דפסק דצריך להיות הקצבה אחר המכר לא יפדה עד זמן מה אבל אם לא עשה תקון זה הגם שקצבו שאחר זמן מה לא יפדה עוד לא מהני יע"ש ותרוה צמאונך:
אלא דקשה בעיני מה שראיתי בלקוטי מהריב"ו זלה"ה שאסף איש טהור בסוף הספר הקדוש ויאמר יצחק שכתב שם אות ה' ז"ל הטבה שעושה הלוקח עם המוכר שאם יביא לו המעות מהיום ועד זמן פלוני שיחזר לו הקרקע צריך לכתוב שנטל קוש"ח וכו' הלוקח והודה בהו"ג שאם יביא לו המוכר המעות מהיום ועד יום פלוני שמוכר לו הקרקע הנז' גוף מהיום ופירות מיום שיבא לו המעות וכו' גם צריך לומר שאם יביא לו המעות תוך הזמן הנז' המוכר או יורשיו חיב עצמו הלוקח להחזיר לו הוא ויורשיו לו וליורשיו ובזה אין פקפוק ע"כ ובאמת פשט הלשון דכתב שאם יביא לו מהיום ועד יום פלוני משמעותו הוא מהיום ועד אותו זמן יש לו רשות להביא בכל עת שירצה גם כן כן מוכח מסוף דבריו שכתב שאם יביא לו המעות בתוך הזמן הנז' וכו' וא"כ מחזי שזה הפך מה שהביאנו מדברי הרבנים הנז' ובודאי אין לחלק בין עשו ההטבה בלשון תנאי פשוט דכתב לו שלעת שיביא לו המעות יחזיר או שיכתוב שמכר לו מעתה מכר גמור לכשיביא וכו' דודאי דא ודא אחת היא דלא הוצרכו לעשות אותו תקון למכור לו גוף מהיו' אלא כדידלא להוי ק"ד אבל ודאי גם אם יכתוב באופן זה אין שום צד התר אלא על פי הדברים האמורים לעיל דהיינו באם היה הטבה אחר שנגמר המכר והלוקח עמד מרצונו הטוב בלי שום הכריח דאזי צד זה אליבא דכ"ע מותר:
או אם יהיה בשעת המקח קצבו ביניהם שיהיה המכר בהטבה אזי צריך להיות על ידי קצבה של הזמן שלא יפדה דהיינו מיום המכירה עד זמן מה לא יוכל לפדות ואח"כ יפדה באיזה זמן שירצה וא"כ דברי הרב מהריב"ו ז"ל שכתב דיכול לפדות מיום המכירה עד זמן פלוני מחזה דלא כדעת הרבנים הל"ז:
ודוחק לומר דמה שכתב מהריב"ו זלה"ה הוא איירי בשהיה ההטבה אחר שנגמר המכר בלי שום תנאי דאזי אפילו בלי שום קצבה כלל מותר דזה לא משמע בלשונו שכתב בזה"ל הטבה שמוכר הלוקח עם המוכר וכו' משמע דאדעתא דהכי ירדו ולא איירי בדלא הזכירו כלל בשעת המכר:
ומה גם דאם בהכי איירי דהיינו דמעולם לא הזכירו כלל בשעת המכר אלא הלוקח אח"כ עשה מנדבת לבו דעדיפא מינה הו"ל לאשמועינן דאפילו בלי קצבה כלל אלא כתב לו מעתה ומעכשיו הרי היא רשות נתונה לך להביא המעות ולהחזירה לך הוי מותר וא"כ נראה דלא איירי אלא באופן דהיה התנאי בשעת מכר דאזי אין לו התר אלא על ידי קצבה וא"כ נראה דזה הפך הרבנים הנז"ל דאמרו דצריך להיות הקצבה שלא יפדה מיום המכירה עד זמן מה כדין זמן המשכנתא וצריך להתיישב בדברי הרב מהריב"ו זלה"ה מבטן מי יצאו הדברים:
איך שיהיה כללא דדיני הטבה לפי הכתוב לעיל שאם לאחר המכר לגמרי עמד הלוקח מנדבת לבו ועשה הטבה הדין בזה לכ"ע דיכול לכתוב לו הטבה שיכול המוכר לפדות באיזה זמן שירצה בלי שום קביעות זמן כלל:
ואם היה הדבר דהיינו על ידי קביעות זמן דהיינו דוקא שלא יוכל לפדות מיום המכירה עד זמן פלוני בזה אליבא דכו"ע אפילו היה המכר על תנאי מותר דהוי כדין המשכנתא דסורא:
ואם היה הדבר קודם גמר המכר דהיינו שהושואו בשווי המקח ועד שלא גמרו המקח בניהם עמד המוכר והתנה שצריך לעשות לו הטבה בזה אליבא דכולי עלמא אסור לך אם לא קבעו זמן כנז"ל:
ואם קודם גמר המקח עמד הלוקח מעצמו והתנדב לעשות לו הטבה לדעת הכסף משנה ס"ל דמותר אפילו אחר שהתנדב הלוקח מעצמו בתנאי הטבה זו חזר המוכר ואמר התנאי עכ"ז מותר אפילו בלי קביעות זמן וכן היא דעת הרב עמרם גאון זלה"ה אכן לפי תרוץ מר"ן בב"י לא כן הוא והעיקר הוא קביעות הזמן בזה כמש"ל ומה גם לפי דעת הרב המבי"ט ומהרי"ט והרב דברי מש"ה והרב בני חיי שנראה שכולם דעד אחת דאפילו מחזה חזינן שעשו מכר בסתם ולא דברו כלל בשעת המכר בודאי עשו הדבר בינם לבין עצמם או על ידי סרסור ולא מהני כי אם קביעות זמן בודאי כוותיהו נקטינן אפילו במקום דלא ידעינן אם היה תנאי בניהם קודם מכר או לא דסתמו כפירושו כמ"ש הרבנים הנז"ל רבנן בתראי וסבוראי וממילא צריך להיות הדבר על ידי קביעות זמן על הדרך הנז"ל משם מהרי"ך והרב בני חיי זלה"ה ומכ"ש לפי מה שעינינו רואות דקודם המכירה יורדי' לתנאי ההטבה לכמה שנים פשוט דכל שלא קבעו זמן לא מהני ופשוט:
ולענין אם לא עשו הטבה באופן המועיל להתיר הפירות כיצד ידון הדיין בדיני הפירות והשכירות שהיו באותו זמן שהיה רשות לפודה לפדות עיין בזה להרב זר"ע אמ"ת ס' ס"ח ועיין להרב מוהרי"ע זלה"ה בספר בית יהודה ס' יע"ש ודו"ק:
במור"ם סי"ג אבל אם שוחקין באמונה וכו' ואם היה נושה בו ושחק עמו עליו מהני כן משמע ממ"ש הרב"י משם הרא"ש והביאו הרב גוא"ל ג"כ סקי"ג משם רי"ו יע"ש וכן פסק הרשב"א זלה"ה הביאו הרב זכו"ל ח"ב מערכת אסמכתא ס"ג יעו"ש:
ועיין בס' בני חיי חלק יור"ד סימן של"ד פסק ארוך בהבנת דברי הפוסקים בענין עקר שחוק של הקוביא אי קני או לא קני ועכ"פ מדבריו פשוט דקני הואיל ומנהגם נהוג כך ולא פקפקו ה"א יעו"ע וכן נראה מדברי הפוסקים אחרוני' הובאו דבריהם בפסק אחד בכרם חמד סי' קכ"ז שדמו מי שקינה לכוז"א דאין בו אונאה למי שמשחק בקוביא וכתבו בזה"ל ודמי זה למשחק בקוביא דהסכימו רוב הפסוקים דקנה עכ"ל. וא"כ הגם דפסק הרמב"ם והש"ע דשחוק קוביא יש בו גזל מדבריו יעויין לקמן בחומ"ש סש"ע ובסל"ד ובסר"ט ס"ב עכ"פ קנה והפיסו זכה מי שיזכה:
אך ראיתי להרב בני חיי יו"ד של"ד שהצריך הרחיב בעיר שעשו הסכמה בחרם שלא ישחקו בקוביא לזמן מה ובתוך הזמן שחקו איזה בני אדם ועברו על החרם העלה שם דלא מהני מה שהרויח ובעמוד והחזר קאי יע"ש ודו"ק ועיין בש"ך סימן ר"ח ובשאר מפרשי הש"ע בס' ר"ח ובבני חיי שם סר"ח ודו"ק:
סעיף י"ד במור"ם וכל שלשה וכו' ואם צוה לכתוב בשטר שקנו וכו' אע"ג דלא קנו וכו' זה זמן רב כתבתי בפסק אחד של שדוכן דברי מור"ם אלו ופירשתי אותם דמור"ם איירי בדהיה הקנין בעולם אבל לא היה בבד"ח אבל אם כל עיקר הקנין לא היה בעולם בודאי דלא מהני דעל מה יחול הקנין שהרי עדיפא מזה איכא בסקצ"ה ס"ד דאם לא תפס שלש אצבעות או כדי לנתק הסודר לא מהני יע"ש מכ"ש היכא דלא תפס כלל אלא אמר כן כתבו דק"ס דלא מהני כמו דלא מהני התם בסקצ"ה ס"ד אפילו תפס מקצת וגמר לעשות שם ק"ס באותו מקצת לא מהני מכ"ש כאן דלא עשה שום קנין אלא גמר אומר כתבו ודאי לא קנה דבמאי קנה והדר דינו לסו"ס קי"ג שהביא הסמ"ע סקמ"ב דלא קנה אלא דכוונת מור"ם דאמר אפילו דלא קנו מהני וכו' כוונתו היא דאע"ג דלא קנו בבד"ח אלא קנו סתם הרי זה מהני דהואיל ואמר שיכתבו שהיה הקנין בבד"ח בהודאתו זאת מהניא לעשות קנין גמור כאלו העידו עליו מאה עדים שהיה הדבר בבד"ח ואל תשבני אם באנו מטעם ההודאה א"כ אפילו לא יהיה הקנין בעולם נימא הרי הודא שהיה הקנין באופן המועיל זה אינו דא"כ מה נשתנה דין זה מההיא דסקי"ג שהביא הסמ"ע הואיל וידעינן דאין לו קרקע לא מהנייא הודאתו גם כאן הואיל ולא היה ק"ס דאין לה לקנייה על מי תחול מאי אהני הודאתו:
אלא דמוכרחים אנחנו לומר דעיקר הקנייה דק"ס היתה בעולם אלא מחשש אסמכתא אמרינן כהנייא הודאתו לומר בבד"ח היתה לבטל האסמכתא ונימא ודאי גמר והקנה וכמ"ש הסמ"ע אבל במקום דלא עשה כלל ק"ס הוי דינו כדין דסקי"ג וזה פשוט וכן הסכים על פירוש זה הרב המופלא כמוהר"ר יוסף בירדוגו זלה"ה באותו פסק שכתבתי ודו"ק. שוב מצאתי אין לי מדברי הרב מהרשד"ם דסס"ט וממה שיפרש בו הרב משחד"ר הבאתי דבריהם לקמן סימן רמ"א סי"ב יע"ש אחרי מופלג ליותר מעשרה שנים זכיתי לספר נתיבות המשפט וראיתי לו שכך דעתו לפי מאי דכתב בסקי"ח וששתי ודו"ק:
ש"ע סט"ז כשהיו חכמי ספרד וכו' הרי חוב זה מחול וכו' עיין בספר כר"ח סח"ב מ"ש על נדו"ד ומה שנסתייע מדין זה יע"ש ועיין גם בס' זה בס' משה"א סקי"ז ופת"ש סקי"ד ודו"ק:
ש"ע סי"ח שטר שכתוב בו אם לא יפרע וכו' עיין בש"ך סקכ"ו שכתב וז"ל עיין לעיל סי"ב סי"ט וס' ס"א ס"ה וכו' דכוונתו להקשות דברי ד"ס ס"א וסימן זה עם דבריו של מר"ן דסי"ב סי"ט דסתראי נינהו דוק עליהם ועיין מש"ל אני בעוני בס' סי"ט ודו"ק:
ש"ע סי"ט נדר ושבועה וכו' עיין בס' תוש"י בח"ח סכ"ג וק"ל:
סמ"ע סקנ"ג כתב דאם היה הקנין דעמו השבועה השבועה מחזקת הקנין עיין להרב פת"ש שכתב דאין יכול לומר קי"ל כהסמ"ע משום דיחידאה הוא ובאמת לאו יחידאה הוא דכן פסק הרב גוא"ל זלה"ה כהסמ"ע יע"ש א"כ במקום דאינו מוחזק ודאי לא דינין כהסמ"ע ז"ל וכן פסק הרב יוא"ל זלה"ה בס"ח דלא כהסמ"ע וק"ל:
באה"ט בסו"ס זה כתב משם הגאון מוהר"ע ז"ל שהביא מחלוקת הטור בשם הרא"ש וכו' בענין מי שלא רצה לשחוט איזה בהמה מחשש טריפות ובא אחד ואמר לו שחוט אותה ואם תמצא טריפה אני משלם לך ההפסד ונתן לו על זה משכון והשיב הרא"ש הואל ומקח זה נעשה בלא קנין כי לא היו כי אם דברים בעלמא צריך ראובן להחזיר משכונו ע"ך. והביא שהרב"י הקשה דלמה לא יתחייב מדין ערב שהרי ע"פ שחטו ע"ך. והרב הגאון ה' השיב על זה דשאני ערב הואל ומטייא הנאה ללוה בזה נשתעבד הערב אבל בכאן דלא מטייא הנאה לא נשתעבד וסיים דהרמב"ן הכי ס"ל דחייב מדין ערב והביא מור"ם שני הדיעות בס' ש"פ ס"ב יע"ש ולסוף העלה הרב דזה הוי ספקא דדינא יע"ש ואנן בדידן בודאי כסברת הרא"ש נקטינן דחייב להחזיר המשכון הואיל ומור"ם הביא סברת הרא"ש בי"א בתרא שם וא"כ בודאי דכוותיה נקטינן וחייב להחזיר:
אלא דמספיקא לי אם השוחט לא רצה לשחוט והיה אדם אחד צריך לבשר בהכריח כגון יום טוב שלו ואמר לו אותו אדם או אדם אחר שחוט ואם יהיה הפסד אני אשלם מי אמרינן הואיל ומטייא הנאה למי שצריך לבשר הדר דינא לדין ערב או לא אלא דדעתי נוטה דלא דמי לערב דשאני ערב דבשעה ראשונה דערב משתעבד מטייא הנאה ללוה שלוקח בידו המעות אבל בכאן בשעה שבא להשתעבד אין הנאת חבירו מבוררת דמאן דלימא לן דתמטי הנאה דלמא מטריף הבהמה וא"כ הנאה ובמאי נשתעבד:
וראיתי בהרא"ש מארה דהאי דינא שכתב בדבריו הואיל ולא קנה משמע דאם יהיה קנין בדבר נשתעבד ופשוט לדעתי דהאי קנין בעינן להיות באופן המועיל לבטל האסמכתא דהיינו במעכשיו או בבד"ח לדעת מר"ן ולדעת הרא"ש ומור"ף בעינן תרתי לדעת הטו"ז אליבא דמור"ם דאל"כ הוי אסמכתא קנין זה הואיל ומחייב עצמו על הספק ופשוט:
גם צריך ליתן השוחט לאדם זה כשאומר לו שחוט והוא ישלם אם תטרף לו אם יתן לו שכירות על ערבות זה אליבא דכ"ע נשתעבד שהרי מטייא ליה הנאה וכן ראיתי הדבר מפורש בלקוטי וי"ץ מערכת שין יע"ש משם הטור דאם נתקשרו בקנין ראובן לתת שכר לשמעון ושמעון קבל קנין לשלם נשתעבד וק"ל:
ודע דהגאון מוהר"ע ז"ל דמתרץ בכאן לא נשתעבד הואיל ולא מטייא ליה הנאה הוה גריס בטור אמר לו שחוט ואם תמצא טריפה אתן לך בשביל בשרה כו"ך ואם תמצא כשרה אתן לך כו"ך וכו' וכך היא גרסת הרב"י עיין בדבריו ותראה דודאי כך היתה גרסתו ועל זה צדקו דברי הרב מוהר"ע ז"ל דבכאן ליכא הנאה לערב אבל לפי גרסת הרב"ח דגרים ואם תמצא כשרה תן לי כך וכך וכו' לא יוצדקו תרוצו דהא לצד שתמצא כשרה ירויח אלא איהו ז"ל אזיל בגירסת הרב"י אכן לפי תרוצים שתרץ הרב"י והרב נתיבות המשפט יוצדקו לכל הגירסאות או יכולני לומר דגם מוהר"ע ז"ל אפילו אי גרים כגירסת הרב"ח עם כל לא חשיב מטייא ליה הנאה לערב זה במה שמשתכר אם תמצא כשרה דהואיל וההנאה מסופקת וכמש"ל לא הויא דמייא לערב דמשעת השעבוד הוכרה הנאתו ודו"ק:
שוב ראיתי בנה"מ מה שיישב על קושיית הרב"י ע"ע סק"ח וק"ל: