פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רה
ש"ע מי שאנסוהו וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סקע"ד מה שכתב בענין מי שנתחייב בכתובה לאשתו ומסר מודעה מקודם יע"ש ולכאורה נראה דיש סתירה לדבריו מדברי הרב המבי"ט הביא דבריו הבאה"ט בס' זה סק"ה יע"ש אך באמת יש לחלק וק"ל:
שם וצריכים העדים וכו' עיין בקיצור התקנות למהרפ"ב זלה"ה שכתב וז"ל פשוט המנהג שכל מודעה שצריכים הכרת אונס צריך שתהיה על ידי אחד מבדי"ץ שהם ידעו מהות האונס אם הוא מספיק לבטל המקח וכל מודעה שצריכה הכרת אונס בלי המלכת הבדי"ץ אינה מודעה והויא כחרס בעלמא ע"כ וכן ראיתי להרב מאמר קדישין בסי' זה סקי"ד שכ' וז"ל לכן נראה בענין התקנות שמסלק מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופס ישיבה ונכון הוא ע"כ:
אלא ראיתי בס' כר"ח סק"י שכתב משם הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דבמודעה הצריכה הכרת אונס דצריכה להיות ע"פ בד"ץ אם השעה עוברת או שטעה הסופר ולא ידע דצריך המלכת בד"ץ ולא נמלך לא פסלינן אלא מדקדקים בה אם היה בנויה על דברי האמת דנין עליה דאמרינן אלו בא להמלך היינו אומרים לו עשה והצלח ואם היא בנויה על אבני התוהו פסלינן עכ"ל:
גם דעדיפא מזה ראיתי פסק ישן בס' כת"י ששם כתוב וזל"ה אבל מה שמגיד לזה שהמודעא נעשית במראקיס ושם יש להם תקנה שכל מודעה שלא נעשית ע"פ בדיץ הרי היא בטילה אלא מצד אחר במודעא זאת שהיתה שבועה אמרינן דעתייהו של נ"נ מתקני התקנה ז"ל דלא ניחא ליהו שיעבור שום בן ברית על שבועתו ואמרינן דלא התקינו אלא על המודעא שאין בה שבועה אבל אם כבר נשבע הם עצמם יאמרו שיקיי' שבועתו שכן מצינו שמי שנדר על דעת רבים אין לו התרה בלי ידעתם וכן בנדו"ז יסכימו מתקני התקנה שלא יעבור כלל על שבועתו שהיא מצוה שלא יחיל דברו וחתומים על זה הרבנים הגדולים כמוהר"ר יצחק ביבאס וכמוהר"ר חסדאי אלמשנינו וכמוהר"ר מנחם סרירוף וכמוהר"ר וידאל הצרפתי וכמהר"ר מימון אפלאלו זיע"א וא"כ יצא לנו לדון אם היתה המודעא כשבועה אפילו העידו העדים ולא נמלכו בבד"ץ מהניא וק"ל ועי' לה' מוה"ר יעקב
ס"ד. זלה"ה בס' זי"ע סז"ך ודו"ק:
ש"ע ס"ד יש מי שאומר וכו' אבל אם כופיהו ליתן בפחות וכו' עיין בב"י מח"ב מ"ש מהרי"ק קפ"א והביאו ג"כ הרב מ"ק יע"ש דמחזי דסותר הוא לדין זה דמר"ן ועיין בס' דמשק אליעזר שמיישב דברי מהרי"ק עם דברי מר"ן אלו ודו"ק:
נתיבו"ת המשפ"ט סק"ח מתנה או מחילה וכו' וה"ה דאונס בלי מודעא מבטל המתנה. אמנם דוקא כשאנסו בפירוש ליתן לו מתנה זו אבל אם אנסו סתם והוא נתן לו מתנה זו ליפטר מהאונס תלוי בשני תרוצים שתרץ הב"י בשם רשב"ם וכו'. ומהרח"ש מסיק כתרוץ הראשון ולכך באנסוהו סתם ונתן מעצמו מתנה להפטר מהאונס הוי מתנה עכל"ה. והביאו ג"כ הרב פת"ש יע"ש. ולעד"ן דבלא דברי מהרח"ש ז"ל כן נראה פשוט מדברי הש"ע כאן בס"ד שכתב בסוף הסעיף ז"ל אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה עכ"ל. הרי מדקדוק דברי מר"ן אלו דבאונס לחוד מבטל המתנה אך דוקא באנסוהו ליתן כמו שמדוקדק לשון מר"ן ודו"ק גם עיין בש"ע סרמ"ו ס"ג שמשם מוכח דאם נתן מתנה וידעינן דמשום אונס נתן דבטלה המתנה יע"ש. ויש לנו לומר דהתם ג"כ הואיל והאונס שהיה לו הוא משום שבעלי חובות יקחו ממנו הקרקע הוי כאלו אנסוהו ליתן הקרקע דבשביל פחד זה נתן לאחרים ודו"ק:
ש"ע ס"ז אחד האונס כו' דאפשר לו לעשות וכו' עיין להרב תוש"י בח"ב ס"ט די"ג ע"ד ששם פסק דלא בעינן האונס וההפחדה שיהיו על ידי הלוקח עצמו אלא אפילו אדם אחר שמפחד למוכר ואומר לו שאם לא ימכור לפלוני יעשה לו כו"כ הוי אונם וכמו שמסיים מר"ן בין בידי גוי בין בידי ישראל וכו' יע"ש ובאמת מדברי הסמ"ע ס"ק ט"ו דפירוש דברי מר"ן שכתב בין בידי גוי בין בידי ישראל הוא דלא כפירושו ודו"ק:
מור"ם ס"ט שטר מודעא שאין בו זמן וכו' מאחר דידעינן באונסיה וכו' מלשונו זה נראה דלא מיירי אלא במודעא של מוכר ולא של מתנה ש והן אמת דבד"מ הביא לתרוויהו בין מודעא של מוכר בין של מתנה יע"ש וגם מדברי הסמ"ע סקכ"ד מטעם דיהיב נראה דשווים הם אכן ראיתי להרב תוש"י ח"ב ס"ו ששם הביא סברת מהרי"ט סמ"ג שהקשה על טעם הסמ"ע ויהיב טעמא אחרינא ומטעמו ז"ל נתהפך הדין של מתנה לדינא דמודעא של מכר ע"ע ודו"ק. שוב אחרי מופלג זכיתי לספר פתחי תשובה ושם האריך להביא סברת הפוסקים יע"ש א"כ לענ"ד דבין לטעם הסמ"ט בין לטעם הב"ח נ"ל דלא יצא לנו חלוק לפי הטעמים אלא אם העדים החתומים על המודעא אינם חתומים על המתנה אבל אם יהיו עדים החתומים על המודעא הן הם עדי המתנה לכולהו ודאי ס"ל דאמרינן מודעא קדמה דודאי אם חתמו על המתנה קודם לא היו חוזרים וחותמים על המודעא ודו"ק:
מור"ם סעיף י"א מיהו וכו' וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל כל מודעי וכו' הגם דדברי מור"ם אלו סתומים המה שהביא דברי הרא"ש בלי שום חולק וגם מדברי מר"ן לא נרמז שהוא חולק אפע"פ כן אל תטעה לומר שדברי הרא"ש אלו מוסכמים הם לדינא אלא האמת הוא אך בחלקות תשית למו ומר"ן שפסק לדברי הרמב"ם לא סבירא ליה הכי ועיין בסמ"ע כאן ס"ק ז"ך:
גם ידוע שבשטרי מודעות דכתבי סופרי דידן דרכם לכתוב בזה"ל בבטול מודעי ומודעי דנפקא וכו' ובפיסול עדיהון לדעת הרשב"א וכו' ותקון זה של הרשב"א לא נזכר כאן לא בדברי מור"ן ולא בדברי מור"ם נמצא דאין אנו סומכים על סברת הרא"ש דפסק מורם לחוד על כן אמרתי אלקטה נא ואספתי באומרים ללבן ההלכה לדעת להקת הפוסקים מהו התקון המועיל בביטול המודעא:
הנה מצאנו להרמב"ם ז"ל סוף פרק עשירי מהל' מכירה כתב וז"ל ואם אמר לעידי המכירה הוו יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא ומודעי דמודעי שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואני בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואפע"פ שקנו מידו לבטל המודעא על דרך שביארנו ע"כ. ומצינו לו בפ"ז מהל' גרושין שכתב כעין זה אם מסר מודעא על הגט שהגט בטל וסיים על זה אך מהו תקנת דבר זה ויאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת בפנינו שגורמין כשיתקיימו אותם הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן ע"כ אלא דבכאן בדיני המודעא הכתובה על המכר שהוא דיני ממונות לא כתב הרמב"ם שום תקון על זה אלא דראיתי להרדב"ז בתשובה סנ"ד הביא דבריו רב אד"א זלה"ה בס' באר מי"ם חיי"ם דף ע"ג ע"ב שכתב בתוך דבריו וז"ל וראיתי להחכם הפוסק שרצה ללמוד מדלא כתב הרמב"ם גבי מכירא כמו שכתב גבי גטין שאין שום דבר מועיל לקיים המכר ולבטל המודעא אפילו אם פסל עידי המודעא ואפילו שכתב אותו הלשון שכתב הרב ז"ל שמועיל לבטל מודעת הגט וזה טעות שהרי גבי גט אין צריך מסירת מודעא וגבי מוכר צריך מסירת מודעא משמע דגט חמור ממכר ואפילו יש דברים בגט שמבטלים המודעא אם מסר מודעא כ"ש לגבי המכר שהמודעא היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים שיועילו הדברים שמועלים בגט לבטל המודעא וזה ברור לבעל העינים וכו' ויש מי שכתב שמה שמועיל לבטל המודעא במכר לא מהני לבטל המודעא בגט משום חומרת הגט ומה יש עוד להאריך בזה עכ"ל. נמצינו למדין לפי שיטת הרדב"ז דמדפסק הרמב"ם אותו תקון מועיל לגבי גט מכו"ש דמועיל לבטל מודעא שעל המכר וכן נראה פשוט מדברי כנה"ג הובאו דבריו בס' בנ"י חי"י סר"ה בהגה"ט אות ס"ב וז"ל נמצא שיש ארבע תקנות כדי שיתקים המקח. חדא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם. שנית פסול העדים שלישית תקין הרמב"ם יאמר לפנינו שכל הדברים שמסרתי שגורמים וכו'. רביעי מה שכתב הרמ"ה שיעד על עצמו שלא מסר מודעא ונסתלק מהאונס וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכולהו בשטרא מהריב"ל עכל"ה. הרי לפניך דהרב כנה"ג פסיק בפירוש כמהריב"ל דלדעת הרמב"ם גטין ומכר דא ודא אחת הן ותקן אחד מהני לתרוויהו יע"ש:
הן אמת דחזה הוית לרב אד"א ז"ל בסכ"ו שנסתפק בזה ורצה לפסוק לדעת הרמב"ם דתקון המועיל בגט אינו מועיל במכר יע"ע שהאריך כמדתו לכל רוח אלא דסוף סוף הרב הנז' לא החליט הדין כך אלא כתב לבסוף וז"ל אלא לכאורה היה מקום לבטל המודעא שהרי נכתב וכו' אלא דעדיין יש לפקפק לפי מ"ש לדעת הטור דלא קאמר דכשאומר כל הדברים וכו' דמהני ביטול למודעא אלא בגט אבל לא במתנה ולא ראינו שום חלוק על זה זולת הרדב"ז וגם שם במחלוקית הוא שנוי שהרי כתב שם שחכם אחד סובר הפך וא"ך מדי ספיקא דדינא לא נפקא עכל"ה. ואנא בריא קלה אמינא הגם דרב אד"א הניח הדבר בספיקא דדינא אין לנו להניח סברת הרדב"ז ומהריב"ל וכנה"ג משום ספיקו דרב אד"א זלה"ה שבדרך פלפולו רצה לדחות סברת הרדב"ז ובפרט דרב אד"א עצמו אלו ראה דסברת הרדב"ז לאו יחידאה היא היה חוזר בו כדמוכח מלישנא שכתב וז"ל ולא ראינו שום חולק זולת הרדב"ז ע"כ מכאן מוכח דאם היה רואה סברת שאר פוסקים שהם מהריב"ל וכנה"ג לא הוה חולק כלל:
כלל העולה דנמצינו למדין לדעת הרדב"ז ומהריב"ל וכנה"ג והרב בני חיי שהביא דבריהם וקבעם להלכה כולהו סברי מרנן לדעת הרמב"ם גט ומכר שוים הם ומצינו למר"ן באהע"ז סקל"ד דפסק לסברת הרמב"ם דמועיל התקון לבטל המודעא והגם דבדיני המכירה כאן לא כתב כלום ידוע הוא אורחיה דמר"ן דאזיל באורחיה ובלשניה דהרמב"ם תופס גם הוא וכמו שלא כתבה הרמב"ם כאן הואיל וסמך אדינא דגטין וממנו תלמד במכ"ש לענין ממון גם לדעת מר"ן כאן. הרי נתברר תקון הראשון המועיל לבטל מודעא והוא לדעת הרמב"ם:
התיקון השני לבטול מודעא הוא מדברי הרמ"ה הביאו הטור בס' זה ז"ל וכן כתב הרמ"ה דלא מהני בטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי עכ"ל. והגם דדברי הרמ"ה אלו אינם אמורים אלא במוסר מודעא סתם אבל אם אמר במסירתו שהוא מוסר מודעא גם על הביטול מאן לימא לן דמתהני תקון זה דהרמ"ה:
אלא נלע"ד דזה מוכרע ממקומו דהואיל ובהודאתו שמודה שלא מסר מודעא אמרינן הודעת בע"ד כמאה עדים ונפלה ונהרסה המודעא הוא הדין אפילו ימסור מודעא על מאה בטולים בהודאתו זה שמודה שלא מסר מודעא כל עקר בזה נפלה המודעא הראשונה היא ותולדותיה והגם דדבר זה פשוט בעיני מן הסברא עוד יש להביא ראיה מדברי כנה"ג שכתבנו לעיל שהיה מונה תקון הביטול למי שמסר מודעא גם על הביטולים ויצא הראשון בדבריו תקון הרא"ש והרשב"א והרמב"ם ורביעי בקודש תקון הרמ"ה וכמו שהראשונים הם מועלים לכל מודעא גם דברי הרמב"ם כן וזה פשוט. הרי התקון השני:
ושלישי בתרומה הוא תיקון רבינו הרא"ש שכתב הטור וז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דאם כפוהו לבטל מודעא מהני הביטול ולא הוי מודעא אע"פ שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהיה בטל אינו מועיל וכו' והרב"י כתב וז"ל וכתב הרא"ש בתשובה ואפילו אומר בשעת מסירת המודעא אם אבטלינה לא תהיה בטילה אינו מועיל שהרי הוא מבטל באחרונה מודעא ומודעי דמודעי דנפקי מיגו מודעי עד סוף המודעי עכ"ל:
ורביעי בקודש הוא תקנו של הרשב"א שתמה על דברי הרמב"ם שכתב דאם אמר שהוא מבטל כל הדברים הגורמים מהני ואיהו ז"ל תמה עליו ולבסוף כתב דלא מהני כי אם בתיקון זה שיפסול עדי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם העדים לגביה כעדים פסולים עכל"ה הביאו רב המגיד בסוף פרק מהל"ם והביאו הרב"י:
ומעתה אחרי הודיע אלקים את כל זאת נראה לברר דסברת הרשב"א ז"ל היא מוסכמת אליבא דהרמב"ם וכמו שנראה מדברי הסמ"ע ס"ק ז"ך שכתב וז"ל מיהו גם לסברא קמייתא [שהיא סברת הרמב"ם ז"ל] מהני כשכתוב בשטר שפוסל העדים שיעידו שמסר לפניהם ע"כ. נמצא לדעת הסמ"ע הרמב"ם מודה בסברת הרשב"א ומר"ן אזיל בשטת הרמב"ם שפוסק כדבריו:
הן אמת דראה ראיתי להרב"י שהביא דברי הר"ן שכתב על דברי הרשב"א הנז' שכתב שנ"ל שאם מסר מודעא עליהן דהיינו אף על פסול העדים אכתי לא, מהני שאף פסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותה וכבר קדם ומסר מודעא על זה עכ"ל וא"כ הואיל ובשטרי מודעות דידן שם נמצא כתוב דמסר מודעא על כל מין בטול אפילו לדעת הרשב"א א"כ נימא דלא מהני שום דבר לדעת הרשב"א כדעת הר"ן הנז':
אלא דאחר החיפוש מצאתי תרופה לזה מדברי מהריט"ץ ז"ל בס' קפ"ט דשם כתב הרב הנז' מעקרא גם נראה לו דדברי הר"ן אלו סותרים לדברי הרשב"א והוצרך להשוות דעתם וכתב דגם הר"ן עצמו מודה לסברת הרשב"א אלא דעשה חלוק בדבריהם מילתא בטעמא דהיינו הר"ן איירי בדבר שהוא ידוע ומבורר לב"ד ולכל העולם ומסר מודעא על פסול העדי' לא מהני בטול אפילו פסל עידי המודעא דהואיל והדבר גלוי וידוע לכו"ע אין אנו צריכים לעידי המודעא דכל העולם ידעו באונסיה יע"ש. והרשב"א איירי כשאין האונס נכר לב"ד ולכו"ע ולכך כיון שצריכים אנו לעידי המודעא שיעידו באונסו והרי אינם כשרים שהרי פסל אותם שאין עדותם עדות ואין כאן אונס עכ"ל. וכתב שם לבסוף דהלכה נקטינן כהרשב"א יעו"ע:
וכן ראיתי להרב משכנות הרועים במערכת מי"ם אות רי"ב שכתב משם הרב גו"ר ז"ל אם כתב או הפשר בפיסול עדיהון לדעת הרשב"א אע"פ שמסר מודעא על זה לא מהני ע"כ יע"ש:
שוב ראיתי לרב אחרון ברית אבות סר"ה שפלפל בחכמה בדברי הר"ן עם דברי הרשב"א ועלה הסכמתו גם הוא דהר"ן לא לחלוק עם הרשב"א אתא אלא כוונתו לומר כנגד מה שתמה הרשב"א על הרמב"ם גם הוא תמה על הרשב"א זהו כוונת הר"ן ואין דברי הר"ן כפשטן דלית תקנתא לבטל המודעא אלא כוונתו כמו דהקשה הרשב"א על הרמב"ם הקשה גם הוא על דבריו אבל לקושטא דמילתא מהני פסול העדים בין לרשב"א בין להר"ן בין להרמב"ם וכתב דפסול העדים ליכא מאן דפליג יעוין זה בס' ברית אבות:
ואענה אף אני חלקי ואומר דגם לע"ד נראה לומר כן דתיקון הרשב"א מועיל אליבא דכ"ע דהא מצינו לרבינו הטור בסר"ה שכתב ואם מסר מודעא ובטל אח"כ כתב רב האי ז"ל דלא הוי בטול וכן כתב רב אלפס והרמב"ם וכן כתב הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעא מזביני עד שיעידו העדים וידעו בסלוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"כ. והנה מלשון זה מוכח דתיקון זה דכתב הרמ"ה לבטל המודעא על ידי שמודה שלא מסר מודעא הוא מהני אפילו לדעת רב האי והרי"ף והרמב"ם מדכייל כולהו בסברא חדא והרמ"ה עמהם ואח"כ מביא תקון הרמ"ה משמע דכולהו יודו בתקון זה וכבר הוכחנו לעיל מדברי כנה"ג דתיקון הרמ"ה הוא המועיל אפילו אם מסירת המודעא היתה בפסול מסירת מודעא בביטול מודעי ומודעי דנפקי וכו' כמו שהוכחנו לעיל מדברי הרב כנה"ג בהגהות הטו"ר אות ס"ב יע"ש. וכן מוכח מדברי הרב"י שהקשה על דברי הטור למה כלל דברי הרמב"ם עם דברי רב האי והרי"ף הרי דברי הרמב"ם ס"ל דאם מסר מודעא ובטלם מהני הביטול. ותרץ הואיל ומצינו להרמב"ם שכתב ואם אמר לעידי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואינו אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים הרי המכר בטל ע"כ יע"ש וא"כ מכאן מוכח דדברי הרמב"ם שהביא הטור הם איירי במסר מודעא על הביטול והואיל ודינם שוה לדעת הרמב"ם כמו מסירת מודעא לחוד לרב האי לכך כלל אותם וא"כ כשכתב אח"כ דעת הרמ"ה ותיקונו נמצא התיקון חוזר על הכל בין על המודעא לדעת הנהו פוסקים בין על המודעא שנמסרה גם על הביטול אלבא דהרמב"ם דכולהו חד דינא אית ליהו וממנו נלמד דגם להנהו פוסקים חד דינא אית ליהו:
וא"כ הואיל ומצינו דתיקונו של הרמב"ם מועיל אלבא דכולהו הוא הדין תיקנו של רשב"א בודאי אלבא דכו"ע יודו דמהני דמה לי העיד על עצמו שלא מסר מודעא כלל דמהני עדותו כמאה עדים מה לי פסול עידי המודעא הרי משפסל אותם כאלו העיד על עצמו שלא מסר כלל דזה וזה חדא הם:
ויש לי ראיה עצמית על זה מדברי כנה"ג הגה"ט אות ס"ב שכתב ז"ל נמצא שיש ארבעה תקנות כדי שיתקיים המקח בדאניס ובמתנה ובמחילה בדלא אניס חדא שיבטל מודעי ומודעי עד עולם. שנית פסול העדים. שלשית תקון הרמב"ם שלפנינו אמר שכל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' רבעית מ"ש שיעד על עצמו שלא מסר מודעא ונסתלק מהאונס והשנים מאלו התקנות הם שמודה שמסר מודעא ומבטלה והשנים מהם הם שלא מסר מודעא וכיון שכן צל"ע אי מצי למכתב כולהו כיון דסתרי זה לזה וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכלהו מהריב"ל עכ"ל. הרי לפניך דחשיב לסברת הרמ"ה והרשב"א חדא נינהו מדקאמר ושנים מהם שלא מסר מודעא ע"כ ש"מ דחדא נינהו ולא סתראי וא"כ הואיל ומצינו מדברי הטור מוכח דסברת הרמ"ה מודה בה רב הא"י והרי"ף והרמב"ם בודאי גם סברת הרשב"א ליכא מאן דפליג עליה ובודאי על זה סמכו העולם לכתוב הסופרים דידן בערי המערב בביטול מודעי וכו' ובפרט פסול עדיהון לדעת הרשב"א משום דדעת הרשב"א עלתה בהסכמה אלבא דכו"ע וצוי"מ וימ"ן ודו"ק:
ש"ע סי"ב באיזה אונס וכו' עיין להרב הגוא"ל סקי"ד שכתב וז"ל לוה שהתפיסו מלוה בבית הסוהר ואחד מקרוביו נשתעבד למלוה כדי להוצי' משם נראה דהוי אונס גמור והשעבוד בטל אפע"ג דלא מסר מודעא כיון שתפיסת האדם בעש"ג הוא כמסירה נראה כן מדברי ריב"ש תפ"ד אפע"ג שהלוה שעבד עצמו על זה ולכן כדי להציל את הנמסר עשו השעבוד ועוד שכל ישראל חייבים להציל את הנמסר מיד הגוי משום דלא תעמוד על דם רעך כנראה בס' תכ"ו ודו"ק:
ועיין שם ותמצא שאם כתב שטר מכר שני על השדה שלקח באונס אין שם טענת אונס וכן אם נסתלק האונס ע"ע שכתב כן משם הריב"ש בשם הגאון ז"ל, שם מפני שהוא דחוק וכו' עמ"ש לקמן סרמ"ו ס"ג וי"ל ופשוט ודו"ק:
שם במור"ם וכ"ז מיירי באנסוהו למכור וכו' עיין בס' תוש"י ס"ח דפ"ט ע"ב פסקת וגדולה וכו' ששם כתב משם הפוסקים דגם בתובע ונתבע דבתובע שהוצרך לתת מעות באונס כדי לקנות תביעתו הוי אנסוהו לקנות ובנתבע דזה אנסוהו למכור יע"ש: