פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קסא
ש"ע ס"ג. כשגובין דברים אלו וכו' עיין מש"ל בס' קנ"ז ס"ג משם אחד מקמאי ודו"ק בדבריהם הנאמרים לעיל וק"ל:
ש"ע ס"ד אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו ביתו ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו ע"כ הנה פשט לשון מר"ן הוא דאנן שוכרים הבית למי שירצה להשכירה ומאי דתפסינן מדמי השכירות מנכין לו מן חלקו המגיעו בהוצאה ותל"מ אלא דשמעתי באומרים לי דהרב בעל משכנות הרועים מפרש בזה דכוונת מר"ן היא דשוכרים הבית ויקחו השכירות לעצמם ואין מנכין אותו מן ההוצאה עד שיפרעו מחלקו המגיע לו ר"ל עד שיפרט להם בעה"ב ההוצאה ואזי יחזרו לו ביתו ומה שאכלו אכלו מדמי השכירות ושמעתי שדחוקו של הרב שהוצרך לפרש כן משום דהיאך השותפים יוציאו ממון ההוצאה מכיסם ואח"ך יחזרו על השוכר לגבות ממנו מעט מעט זו אינה תורה:
ואני שמעתי ולא אבין דדבר זה הוא רבית גמור ויש להקשות על דנא פתגם מכמה מקומות גם מאי שינה מההיא דבנה בחצר חבירו האמורה בס' שע"ה ס"ד דשם נאמר דכל מאי דתפס מנכינן ליה מהוצאותו גם אין לשון מר"ן סובל זה הפירוש דלפי פירושו הכי הול"ל ויקחו השכירות עד שיפרע להם חלקו המגיע לו אבל במאי דתני עד שיפרעו מחלקו משמע דכוונתו לומר יקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו דהיינו מאותו שכירות יהיו נפרעים עד שיכלו דמי ההוצאה ואח"כ יחזור קרקע למרה קמא והגם שמעתי שהרב הנז' נדחק במאי דכתיבנא עדיין לא זכיתי לדעת ישובו:
אכן מה שנלע"ד דהאמת הוא דאין השותפין לוקחים השכירות לעצמם אלא מנכין אותה מההוצאה וכדכתיבנא ועל עקר תמיהתו של הרב דבשבילה הוצרך להוציא הדברים מפשוטן לעד"ן דאינה תמיהא כלל דהא יכולים השותפים לשכור הבית על ידי הקדמת השכירות לזמן רב וליקח עד כדי דמי הוצאתן וכיצד יעשו דהיינו יכרזו על הבית כמה ירצה איזה אדם לשוכרה ולהקדים שכירות הבית כו"ך ואזי מי שיבא ויאמר אני רוצה לתת כו"ך בתורת מוקדם בשכירות הבית אזי שוכרין לו דכאין זה מצינו למר"ן בס' ק"ג ס"ה שכתב וז"ל ואם אין המלוה רוצה לקנות יותר מכדי חובו ואומר פרע לי מעותי מאחר שמה שהוא כדי חובי אין בו שיעור הראוי הדין עמו וכופין את הלוה למכור הקרקע או למשכנו ויפרע לזה מעותיו ע"כ וכתב שם הש"ך סק"ד וז"ל או למשכנו ובתשובת רשב"א ורבינו ירו' איתא או משכירן וכתב ד"מ דהיינו להשכירו שיעלה בפעם אחד דמי החוב אבל אם לא יוכל להשכירו אלא לשנה אחת בדבר מועט אין ממתינן ללוה דא"כ תנעול דלת בפני לווין ויותר נראה לי דכאן מיירי שמשכירין אותו שיתן השוכר השכירות מיד דאל"כ כיון שהשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אינו בדין שימתין המלוה ונראה לי שלכך השמיט המחבר השכירות משום דאינו שכיח ששוכרים לשלם מיד דהא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכך מוכרין או ממשכנים עכ"ל הרי לפניך דבמקום שהדין הוא לשלם לו ממונו דינא הוא שימכור הקרקע או ממשכנה או שוכרה ע"י הקדמת השכירות וכמ"ש הרשב"א ז"ל ופירשו הש"ך וא"כ גם כאן לפי דבריו של הרב הנז' דהוצרך לומר דהשות' יקחו השכירות לעצמם משים דהויא אונאה לומר שהשות' יוציאו ממון הרבה ואח"כ יקחו בפרטות ולפי דבריו הרי הי"ל להרמ"ה ז"ל בעל סברא זו לומר דהשות' ימכרו מעט מהקרקע כדי חלקו בתיקון או ממשכנים או שוכרים אותו בהקדמת השכירות והוא טוב לו לבעל הבית משיקחו השותפים כל דמי השכירות נוסף על ההוצאה אלא ודאי דאין אני צריכים לכל זה אלא הפשט של הלשון של הרמ"ה כמ"ש דהשות' שוכרין ומנכין השכירות מן ההוצאה:
והגם דלגבי המלוה כתב מר"ן בס' ק"ג דמוכרים או ממשכנים והוסיף הש"ך משם הרשב"א לומר שמשכרים על ידי הקדמת השכירות הרי שם כתב הש"ך משם הד"מ טעמו בצדו משום נעילת דלת יע"ש אבל במקום דליכא נעילת דלת נדו"ד לא שכרינן ליה בפעם אחד בפחות משוויה ליקח השכירות בתורת מוקדם מכ"ש דליכא למימר שיקחו השכירות נוסף על ההוצאה כמ"ש הרב הנז' הואיל ולא שייך כלל כאן טעם נעילת דלת:
ואין לטעות ולומר הגם דלא עבדינן כדיניה של הרב הנז' לומר דהשותפים לוקחים השכירות לעצמ' עכ"פ נימא דכוונת הרמ"ה ומר"ן דכתב דהשותפים שוכרים הבית ויקחו השכירות וכו' הכוונה היא שישכרו אותה על ידי הקדמת השכירות בפחות משוויה ונימא דטעמו הוא משום אונאה דהשותפים שיוצאו הרבה ויקחו מועט מועט זה איני. חדא דהא כתבנו משם הש"ך דיהב טעמא למה בהלואה תקנו לשכור על ידי הקדמת השכירות הוא משום נעילת דלת ובמקום דליכא נעילת כנדו"ד לא תקינו ועוד דפשט לשון הרמ"ה אינו מורה כן דהא כתב וזל"ה ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו עכ"ל. לשון זה מורה שיהיו לוקחים על יד על יד עד שיפרעו ואי איירי שישכרו אותה בהקדמת השכירות ויקחו דמי ההוצאה בבת אחת הכי הו"ל למימר וישכרו אותה ויקחו דמי הוצאתם אלא ודאי הכוונה כדאמרן. ועוד דהרי כתב הש"ך בס' ק"ג וז"ל דמר"ן לא כתב אלא דמוכרין הקרקע או ממשכנו אבל לא כתב שישכרו לזמן ולהקדים לו השוכר השכירות וכסברת הרשב"א והטעם דלא כתב האי תקון משום דסתם שכירות אינה משתלמות אלא לבסוף לכך לא חש הרב לכתוב מילתא דלא שכיחא וא"כ היאך אנו נאמר דכוונת מר"ן כאן שישכרו השוכרים בהקדמת השכירות הרי מלתא דלא שכיחה היא ואין דרך מר"ן לכתוב מילתא דלא שכיחה אלא ודאי פשט דהרמ"ה ומר"ן כדאמרינן. ועיין מה שכתבתי לעיל בס' קנ"ז על דברי מור"ם ס"ג שמשם יש להסתייע לדברינו זה עיין שם וא"צ לכפול הדברים נמצינו למדין דלפי הדין אם אינו רוצה לתקן הדין הוא שהשותפים ישכרו ויקחו השכירות על יד על יד עד שיפרעו מהשכירות:
אלא דראיתי להרב מוהריב"ו זלה"ה בסקפ"ב שכתב על דין זה וז"ל ואם אין בידם במה לשלם ימשכנו הבית בידו ויהנה בפירות השבח שהשביח בבנין מחמת הוצאה שהוציא דהיינו שישומו הבית כמה הוא שוה שכירותו בכל חודש והגם שאינו ראוי לדירה אפשר ראוי לדבר אחר ואחר הבנין ישומו שכירתו כמה שוה בכחו"ח דרך משל אם עכשיו שוה שני אוקיות ולאחר הבנין שוה שבעה אוקיות יפרע לשותפים מה שעולה להם שני אוקיות ויהנה בחמשה אוקיות שהשביח מחמת הוצאת הבנין עד שיפרעו השותפים דמי הבנין עכ"ל גם מדברי הרב תוש"י ח"א די"א ע"ד נראה דכך הוא המנהג למשכון הקרקע בעד דמי ההוצאה ובודאי דיש תקנה לראשונים על זה ומדבריהם לא נזוז ואתייא מבנייא מדהוצרכו לעשות המשכונה ואין בעל המשכונה נוטל כי אם שבח ההוצאה והשאר לבעל הקרקע דעתם פשוט דלא כהרב מש"ה הנז' ודו"ק:
ש"ע ס"ו. חמש חצירות וכו' עד לבסוף הנה פשט הלשון מורה שכל שהיא עליונה מחברתה מתקנת עם התחתונה ממנה שוה בשוה וכן אם היה התקון בחצר השלשית השנים העליונות משלמין עמה התקון שוה בשוה וכן על זה הדרך אבל אין התחתונה משלמת למי שעליונה ממנה והסברא ג"כ נותנת דהן נתקלקל הביב או באו בני המבוי לתקן ביב מחדש דינם שוה דמה לי זה או זה אלא דהן היום האירו ברקיו ויצא לאור הדפוס ספר משפט וצדקה ביעקב להרה"ג מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה ושם ראיתי לו בס' צ"ו שהביא דעת הסוברים בדברי מר"ן כמ"ש והוא ז"ל דחה דבריהם וחלק בין נתקלקל הביב ובין באו לעשות ביב מחדש וס"ל דאם באו לתקן ביב חדש דין הוא שכל אחד יתקן נגד חצירו דוקא ואם נתקלקל הביב כל אחד מסייע למי שהוא למטה ממנו סיוע בעלמא ולא תיקון גמור והילך מסקנת דבריו וז"ל מסקנא דמילתא שכל דברי הגמרא והפוסקים לא מיירי אלא בנתקלקל הביב דהיינו בלשון ערבי אל תכמיל ותנקייא אבל בבנין אמה חדשה כל אחד בונה לעצמו וגם בקלקול הביב אין הכוונה שכל שהיא עליונה תסייע לכל התחתונה בבת אחת דהיינו שתסייע לזו ולזו ולזו ח"ו אלא שהיא עליונה תסייע לאיזו מכולם שיארע בה הקלקול והסיתום שאם יארע דרך משל ברבעית או בחמשית יסייעוה כל שלמעלה ממנה וכו' והסיוע כבר אמרנו שהוא סיוע בעלמא ולא חלק כחלק ואין גם הסיוע שוה אלא דרך משל אם בחצר הרבעית שהוכר בה הקלקול יתן סך חמשה עוקיות אז החצר השלשית שהוא סמוך לו והזיקו קרוב יתן שלשה אוקיות והחצר השני שהוא קצת רחוק מן ההזיק יתן שני אוקיות והעליון שהוא יותר רחוק יתן אוקייא אחת כי לפי קרוב ההזיק יהיה הסיוע קצת יותר עכל"ה ובאמת מחזי כמילתא דתמיהא דהסברא מורה כמש"ל אך דברינו יהיו כלא היו נגד דברי פה קדוש ודו"ק אך ש"ל אחר החיפוש מצאתי דלא נופל אנכי בפירוש שפירשתי דהסיוע הוא שוה בשוה והילך מ"ש הרב זכו"ל בחלק ח"א חח"מ דף נ"ד ע"א וז"ל עמ"ש הש"ע סקס"א ס"ו שהתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצירה פירושו דאף נגד חצירה אין לה אלא סיוע לבד דכולם חייבים שוה בשוה נגד חצירה ולמעלה מנגד חצירה אין לה אפילו סיוע כלל עכ"ל יעו"ע וא"כ הוא כמ"ש בעניותינו:
ש"ע ס"ו. חמש חצירות וכו' השופכות מים לביב אחד וכו' פשט לשון מר"ן הוא שכל שהיא עליונה מחברתה מתקנת עם התחתונה בין כולם שוה בשוה דהיינו העליונה לגמרי מתקנת לבדה מה שכנגד חצירה ומתקנת עם התחתונה לה שוה בשוה הואיל והנאתם שוה במקום שכנגד השניה כמו שמשתמש שם בעל החצר השנייה כך ג"כ משתמש בעל העליונה וכך ג"כ אם התיקון נגד השלשית הדין הוא שתהיה חצר השלשית והעליונות לה משלמין שוה בשוה הואיל והנאתם שוה וכן על זה הדרך אבל אין שום אחת משלמית עם מה שלמעלה ממנה זהו פירוש דברי הש"ע ופשטה:
גם נלע"ד דהגם דדברי מר"ן באו על דין נתקלקל הביב בודאי דמזה נלמד ג"כ לדין מבוי של חצירות שלא היה להם ביב לגמרי ורצו לעשות ביב מחדש בודאי דהכי דינין ליה להיות מתקנות העליונות עם התחתונים ולא תחתונים עם עליונים יען כי טעם השייך בדין קלקול שייך גם בזה זהו הנלע"ד:
והן היום האיר ספרא רבא ויקירה ספרא דמארי טב גאון יעקב זלה"ה הכי קרא שמו משפט וצדקה ביעקב ושם ראיתי בס' צ"ו שנשאל בבני מבוי שרצו לעשות ביב חדש ונשאל היאך יהיה סדר גביית בני חצירות כמה ישלמו כל אחת אם שוה בשוה או חולקים ועל זה הביא שם דעת מי שרצו לפרש בדעת מר"ן מה שרצו לפרש יע"ש בדבריו וכתב על דבריהם ז"ל ושרי ליהו מרייהו דרצו לסמוך אההיא דסימן קס"א ס"ו והיא ברייתא במציעא דק"ח ואין הנדון דומה לראיה ולא דמו אפילו כאוכלא לדנא דהתם בברייתא. וכן העתיק מר"ן דינא בהדייא ונתקלקל הביב ואית לן למבעי דלא שמעינן מעקרא בבאו לבנות הביב יהיה העליון מסייע לתחתון והתחתון אינו מסייע עם אותם שלמעלה ממנו אלא לעצמו וממילא נדע במכ"ש להיכא דנתקלקל אלא ודאי דוקא נקט נתקלקל אבל בבנין כל אחת בונה לעצמה וחלוק זה הוא משום דאזלינן בתר טעמא והנה טעמא דמילתא הוא כפי מה שכתב רש"י בגמרא שכשאירע הקלקול והסתום בעליונה אין שום הזיק לתחתונים ולפיכך אין התחתונים מסייעין לעליונים אבל כשאירע הקלקול בתחתונה יש הזיק לעליונות וכל זה לא שייך אלא לאחר שאירע הקלקול והסתום ובאו לנקותו ולפנותו דבזה שייך לומר דבקלקול העליונה אין הזיק לתחתונה אמנם בבנין האמה החדשה הרי כל החצירות שוות והזיקם גם תועלתם שוה ולא יסיימו זה את זה וכו':
גם בבאים לפנות ולנקות הביב עצמו נראה דמה שכתב הש"ע העליונה מסיימת לתחתונה לאו היינו לתת העליונה שוה בשוה עם התחתונה כמו שפירשו דברי הש"ע אין זה אמת וכמו שאבאר. ותחלה נשאל שאלה קטנה שדרך הפוסקים להעתיק לשון התנא או האמורא כצורתן בלי שנוי ותמורה וא"כ הרי כתוב בברייתא כולם מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולם וא"כ למה הטור ומרן העתיקו צריכין לסייע לתחתונה נמצאת העליונה מסייעת לכולן צריך לדעת למה שינו מלשון תקון ללשון סיוע אלא ודאי שחששו שאם יעתיקו מתקנות עם כולן נבין היינו תקון גמור דהיינו שאותה שאירע בה הקלקול עם אותה העליונות לה כולם יתנו חלקים שוים ואין חלוק בין בעלת הקלקול לעליונות ולפיכך שינו הלשון וכתבו צריכין לסייע לתחתונ' רצונו לומר שאם יארע הקלקול בתחתונה צריכין כל העליונות לסייע סיוע בעלמא דהיינו שהתחתונה תתן חלק גדול באותו תקון ואותם עליונות לא יתנו חלק גדול כמותה אלא סיוע בעלמא וכדמרגילא בפומייהו דאנשי מסייע אין בו ממש וכן סיימו נמצאת עליונה מסייעת לכולן דהיינו לכל מי שאירע בה קלקול שאם אירע בשניה תסיימנה העליונה סיוע לבד וכן אם אירע בשלישית יסייעוה שנים העליונים סיוע סיוע לבד. ואומר אני שגם סיוע העליונות אין המידה שוה בכולן וכו' והנה בלי ספק דהטו"ר ומר"ן למדו זה מדברי רש"י שכתב מתקינות עם התחתונה מסייעת אותה לתקן כנגדה ובלי ספק רש"י נשמר שלא נפרש מתקנת תקון גמור לכך פירשה מסייעת וההכריח לרש"י לפרש כן מכח סוגית הגמרא דאיתא התם אמר רב יהודה לבריה דנהרא תתאי מסייעי לעילאי עילאי לא מסייעי תתאי וחלופא במייא דמיטרא תניא נמי הכי חמש גנות המסתפקות ממעין אחד ונתקלקל המעין כולם עתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה וכן חמש חצירות שהיו מקלחות לביב אחד ונתקלקל הביב כולם מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה הרי רב יהודה נקט לשון סיוע בכל החלוקות וקאמר עלה תניא נמי הכי ומייתי ברייתא דנקטה לשון מתקנת בכל החלוקות ואם איתא דלשון תקון דאמר בברייתא הוה תקון גמור חלק כחלק היכי קאמר תלמודא תניא נמי הכי הרי סברות חלוקות דרב יהודה אמר סיוע בעלמא וברייתא אמרה תקין. להכי פירש"י דתקון דברייתא היינו סיוע וכדברי רב יהודא אלא דהתנא דרכו למינקט לשון עמוק וצריך עיון להבינו אבל האמורא דרכו לפרש ולפיכך נקט רב יהודא סיוע וכי תימא אמסדר התלמוד גופיה יקשה דמי הכריחו לפרש דתקון דברייתא היינו סיוע ולמימר עלה דתניא מסייע לרב יהודא דילמא לעולם דתקון דברייתא אינו אלא תקון גמור חלקים שוים ודלא כרב יהודה. יש לומר דמסדר התלמוד דקדק לשון תנא דברייתא. דנקט עם יתירא תרי זימני כולם מתקנות עם התחתונה נמצאת עליונה מתקנת עם כולם דסגי דלייא כולן מתקנות לתחתונה נמצאת העליונה מתקנת לכולן וכן ברישא בחמש גנות נקט עם תרי זימני אלא הכוונה דאם היא טפל כמו שדרשו חז"ל וחי אחיך עמך חייך קודמין הרי שאתה עקר ואחיך עמך טפל וכן הקים תקים עמו דבעל דבר יפרוק ויטעון וזה מסייע סיוע בעלמא טפל לו ועוד מקרא מלא ראה קראתי בשם בצלאל ואני הנה נתתי אתו אהליאב הרי אתו עמו כלומר טפל לו גם בספר תהלים הקטנים עם הגדולים דהכוונה הקטנים טפלי לגדולים הכא נמי אלו הוה תני כולם מתקנות לתחתונה היינו שיתקנו לו תקון גמור שוה בשוה חלק כחלק אך כיון שנקט מתקנת עם התחתונה היינו שהתחתונה עקר התקון ההוא וכולן טפילות לה באותו תקון שהיא שהרגישה באותו סיתום היא עקר ונותנים חלק גדול והן טפילות לה ונותנים חלקים קטנים לסייעה וכן סיפא. נמצאת עליונה מתקנת עם כולן אלו תני מתקנת לכולם היינו שוה בשוה אבל מתקנת עם כולן היינו טפילה להן וכמו שפירשנו שכל אחת מכולן שתרגיש בסתום תהיה העליונה טפילה לסייע באותו תקון:
מסקנא דמילתא שכל דברי הגמרא והפוסקים אלו מיירי בנתקלקל הביב דהיינו בלשון ערבי אתכמיל ותנקייא אבל בבנין אמה חדשה כל אחד בונה במה לעצמו דלא שייך טעמא שכתב רש"י וגם בקלקול הביב אין הכונה שכל שהוא עליונה תסייע לכל התחתונה וכו' אלא שכל שהיא עליונה תסייע לאיזה מכולן שיארע בה הקלקול והסתום שאם אירע במשל ברבעית או בחמשית יסייעוה כל שלמעלה ממנה דלא תימא כיון שלא הרגישו בקלקול אלה אותה חצר עליה מוטל לתקן הכל משלה להכי אשמועינן שגם העליונות מסייעות עמה לפי שמאותו קלקול עדיין יגיע להם הזיק ממנו ותקינו יועיל להם והסיוע היא כמו שאמרנו שהוא סיוע בעלמא ולא חלק כחלק וגם הסיוע שמסייעות העליונות לתחתונ' אין סיועם שוה דהגם שעדיין כל העליונות לא הגיע להם ההזיק עכ"פ אינו דומה מי שיגיע לו ההזיק מחר למי שיגיע לו עד עבור ימים רבים לכן אומר אני שאם אירע דרך משל הקלקול בחצר הרביעי ואמרנו שצריכים העליונים לסייע סיוע בעלמא אין סיוען שוה וכגון דרך משל אם החצר הרביעי שהוכר בה הקלקול יתן סך חמש אוקיות אז החצר השלשית הסמוך לו וקרוב הזיקו יתן שלשה אוקיות והחצר השני שהוא קצת רחוק מן ההזוק תתן שני אוקיות והעליון שהוא רחוק יותר יתן אוקייא אחת עכל"ה ומסקנתו של הרב הגדול מורינו יעבי"ץ זלה"ה בקיצור דמסקנתו הכי הוא יע"ע באורך:
ואנא זעירא לפי קוצ"ד עמדו לנגד עיני כמה קושיות נגד פסק זה ולכך הוצרכתי להביא כל דבריו באורך כדי לדקדק על דבריו בכל מקום ומקום אשר קצרה ידיעתי. הראשין הוא במה שמפרש הברייתא והפוסקים והש"ע דפסקו לאותה ברייתא לא דברו אלא בנתקלקל הביב דוקא אבל בבא לעשות ביב חדש כל אחד בינה במה לעצמו מה שכנגד חצירו. באמת לא ירדתי להבין מה חלוק יש בין זה לזה מצד הסברא ומצד הגמרא מן הסברא הוא דבאמת יש לנו לדעת למה בעל החצר העליונה לא יסייע בבנין החפירה ובתיקונה עם בעל התחתונה הרי החפירה והתיקון שעושא בעל התחתונה הרי כמו שיש בו תועלת לבעל התחתונה יש ג"כ תועלת בו לבעל החצר העליונה שמוכרח הוא להעביר מי חצירו על חפירה זו שמתקן בעל התחתונה נגד חצירו וא"כ הואיל והיא לצורך שניהם למה לא ישלם עמו אפילו שוה בשוה כך הדעת נוטה לשלם העליון עם התחתון שוה בשוה ועל זה קשה בעיני מה חילוק יש בין קלקול לבנין זהו קשה מן הסברא:
ומן הגמרא הוא מה נענה בדינא דגמרא בבתרא ד' פ"ד ע"ב דאיתא התם משנה ערוכה המקיף את חבירו וכו' ופסקה הרמב"ם והש"ע סקנ"ח ס"ו ז"ל מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה ושניה ושלשית עד שנמצא חורבה זו גדורה משלש רוחותיה אין מחייבין אותו ליתן מההוצאה כלום שהרי לא הועיל לו לפיכך אם גדר רוח רביעית מגלגלים עליו את הכל ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בארבע רוחות עד ארבע אמות ע"כ א"כ מדין זה יש לנו ללמוד אפי' אם בעל החצר העליונה לא היה בדעתו לעשות ביב נגד חצירו ועמדו בני המבוי דהיינו בני החצר השניה והשלשית וכו' שלמטה הימנו ועשו ביב לעצמן להוציא מימן לחוץ ובעל העליונה אחר שעשו הביב ותקינו אותו נמלך גם הוא ורצה לבנות ג"ה חפירה נגד חצירו ולהעביר מימיו על הביב שעשו בני המבוי בחציר' של מטה ממנו בודאי דיש לנו ללמוד מדין החורבה הנז"ל דגם בכאן אפילו מעקרא לא היה בדעתו לעשות ולאחר ימים שעשו בני המבוי הביב אם נמלך ורצה גם הוא לעשות דין הוא דמגלגלם עליו ליתן חלקו במה שנהנה גם הוא בביב שכבר בנו ותקינו בני המבוי וא"כ מכ"ש אם ביום הראשון ירדו בעל העליונה והתחתונות של מטה ממנו לעשות הביב להיות תועלת לבני המבוי מהי תיתי שלא יתן חלקו העליון במה שנהנה בחפירת של מטה ממנו אתמיהא. ועיין להש"ך בס' קנ"ח סקי"א שכתב דהטור כתב דין זה על מי שהיתה לו שדה בין שדות אחרים והקיף שלש שדות וכו' והרמב"ם נקט חורבה לרבותא אע"פ שאין לו הנאה ממנה כ"כ מגלגלין עליו את הכל מכ"ש גינה ושדה דיש לו הנאה ממנה עכל"ה הרי לך אפילו במקום שאין הנאה כ"כ מגלגלים מכ"ש בבית שאין לך הנאה מרובה מזה שעושה אותו לתשמיש ההכרחי מדי רגע ורגע כי זה חיי האדם היאך נאמר שלא יתן במה שכנגד החצר התחתונה זהו מה שקשה מן הגמרא:
הן אמת דבתחילת הדין שכתבתי דאפילו אם בעל העליונה לא היה בדעתו מעקרא לעשות ביב ואחר שעשו אותו בני המבוי רצה גם הוא לעשות ביב נגד חצירו ולהעבירו על הביב של בני המבוי דיש לנו ללמוד מדין הגמרא הנז' דאם גדר הרביעית מגלגלין עליו הכל גם כאן נאמר דמגלגלין על בעל העליונה לתת גם כן במה שבנו ותקינו התחתונות על זה יש לחוקר באמת למה לא יהיה פטור מלשלם עמהם במה שתיקנו כבר בני המבוי מהא דקי"ל זה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום וכמו שפסק הש"ע בס' קע"ד כדעת הרמב"ם דהכי ס"ל יע"ש:
אלא דזה אינו דהא מצינו בגמרא בב"ק ד"כ ע"ב איתא התם ת"ש אמר רבי יוסי אם עמד ניקף וגדר את הרבעית מגלגלין עליו את הכל טעמא דגדר ניקף הא גדר מקיף פטור ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור שאני התם וכו' ומצינו שם בתוספ' שכתבו ז"ל בד"ה טעמא דניקף הא מקיף פטור וכו' ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא משום דאומר לו את גרמת לי הקיפא יתירא וא"ת אי זה נהנה וזה לא חסר פטור אפילו עמד ניקף נמי יהיה פטור וי"ל שאני עמד ניקף דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה ולא דמי לדר בחצירו דלא גלי אדעתיה אלא בחנם ע"כ הרי מדברי התוספ' אלו מוכח ומבורר דאפילו במקום דקי"ל זה נהנה וזה אינו חסר פטור עכ"ז במקום דניחא ליה בהוצאה מגלגלין עליו את הכל וזהו הטעם למה בגדר ניקף מגלגלין עליו את הכל ודומייא דידיה הוא הנדון דידן דאם התחתונות יש להם ביב וזה בא ועשה ביב נגד חצירו וצירפו לתחתונות הוי ממש כמו עמד ניקף וגדר דגלי דעתיה דניחא ליה:
הן אמת דראה ראיתי להרב פת"ש בס' קנ"ח סק"א שכתב ז"ל עיין להרב נוב"י שנשאל בראובן שחבר פירוש על סדר נזיקין והלך אל שמעון המדפיס ונתפשר עמו בסך ידוע בעד כל דף ודף וכו' ודרך המדפיס אחר גומרם כל דף ודף סותרים אותם האותיות לסדר מהם דף אחר וזה המדפיס היו לו אותיות הרבה והיה מניח הסדור בלי סתירה ומכח זה רצה אחר הדפסת הספר להמחבר יחזור וידפוס באותם דפוס הסדורים אצלו ספרים לעצמו ועל זה בא ראובן המחבר לערער ולומר למה יהנה המדפיס בחנם הואיל והוא הוא שהוציא הוצאות על אותו סדור של האותיות כדין הנהנה ממלאכת חבירו כדין מעין המשקה שדות והמקיף חבירו משלש רוחות וכו' והמדפיס טוען הואיל והאותיות הם שלו יעשה בהם מה שירצה וכו' ועל זה השיב הרב הנז' ז"ל ואומר אני מה שדימה ראובן זה לדין מעיין המשקה שדות אינו דומה כי דין מעין המשקה שדות הוא בחומ"ש סק"ע ס"א ושם מיירי שכולם באים וצריכים להשקות ולא מיירי שם שכבר חפר העליון וגם מה שרצה ראובן לחייב את שמעון מטעם מקיף את חבירו ג"כ לא דמו דהרי בפירוש אמרו שם בב"ק ד"כ ע"ב דהטעם הוא משוה דגרם לו הקיפא יתירא אבל כאן לא גרם לי הוצאה יתירא דתשלומין להמסדרים דלא אכפת ליהו להמסדרים אם יודפס בסדר זה מעט או הרבה וכו' עכל"ה א"כ מדברי הרב אלו נראה דבנדו"ד נמי דלא גרם העליון לתחתון שום הוצאה יתירא כלל דהא אפילו לא יהיה העליון רוצה לעשות הביב לחצר וזה בעל התחתון רוצה לעשות ביב כמו שעור ההוצאה שמוציא כשהוא עושהו לבדו כך לי עתה אם בא העליון להעביר עליו הביב מה הוצאה יתירא גרם לו בזה וא"כ יכולני לומר דאם היה כבר בנוי ביב לתחתונים ולא לעליונים ועתה באו העליונים לצרף הביב שעשה נגד חצירו לביב של תחתונים נימא יהיה יכולת בידם ואין צריכים לשלם דבר כלל לתחתונים כההיא דהמדפיסים דהרב נו"ב זלה"ה ושאני ההיא דשלש רוחות למה מגלגלים עליו הוא משום שגרם לו למקיף הוצאה יתירא לפי דעת הרב נו"ב הנז':
אלא דעל זה אומר אני שבאמת לקוצ"ד לא זכיתי להבין דברות קדשו של הרב נו"ב שאמר דהטעם שם דמגלגלין בשלש רוחות משום דאומר לו את גרמת לי הוצאה יתירא לזה אני אומר דלא הוצרכו שם בגמרא לומר שאני התם דאומר לו אתה גרמת לי הקיפא יתירא אלא כשהיה הפשטן רוצה לפשוט מרישא דמתניתין דקתני המקיף את חבירו משלש רוחות אין מחייבין אותו הא ארבע חייבין א"כ שמע מינה זה נהנה וזה אינו חסר חייב על זה הוצרך תלמודא לומר דלעולם איכא למימר זה נהנה וזה חסר פטור ושאני התם דאומר לו גרמת לי הוצאה יתירא אבל למאי דאמר רבי יוסי עמד ניקף וגדר רבעית חייב הרי כתבו התוספ' דאין ללמוד מדבריו אלו זה נהנה וזה אינו חסר חייב דשאני הכא הואיל ועמד ניקף גלי אדעתיה דניחא ליה בהוצאה ולכך חייב אבל בגדר מקיף גם את הרבעית דגם דגרם לו הוצאה יתירא למקיף ס"ל דפטור יעו"ש בתוספ' וא"כ מדברי התוספ' אלו מוכח ומבורר דאפילו נימא במקום דר' יוסי לא חייש כלל לאומר את גרמת לי הוצאה יתירא דהיינו במקום שגדר מקיף וס"ל דזה נהנה וזה אינו חסר פטור אפילו במקום דגרם לו הוצאה יתירא עכ"ז במקום שגילה ניקף דעתיה דניחא ליה בהוצאה דהיינו במקום דעמד ניקף וגדר חייב והגם דלא חייש לאומר את נודעת לי עכ"ז במקום דגילה עצמו דניחא ליה חייב ובודאי כך הדעת והסברא נותנת דהואיל וגילה דעתו דניחא ליה לא איכפת לן בין אם יהיה במקום שגרם לו הוצאה יתירא או לא הסברא נותנת דחייב וא"כ לא ידעתי מה קמדחי הרב נו"ב זלה"ה ראיתי של הטוען על המדפיס שיהיה חייב מכח ההיא דגדר שלש רוחות וכו' הרי באמת מדברי התוספ' הנז' נראה דמשום גלוי דעתא לחוד יש לחייבו כמו שאמרן דמשום גלוי דעת לחוד יש לחייבו ואפילו לא יהיה לו טענת את גרמת לי הוצאה יתירתא וכמו שבאמת כך נראה מריהטת התוספ' הנז':
ואם כונת הרב נו"ב זלה"ה לומר דהתוספות עצמם לא אמרו דאם עמד ניקף וגדר חייב משום דגלי דעתיה אלא במקום דגרם לחבירו הוצאה יתירא אבל במקום דלא גרם הוצאה יתירתא אפילו במקום דגילה דעתיה דניחא ליה בהוצאה יהיה פטור זה דוחק דמהיכן נרמז ונשמע הדבר הזה ומה גם הרי הדבר מפורש מדברי התוספות בפירוש דלא כן דהא התוספות ז"ל וי"ל שאני עמד ניקף דגלי אדעתי' דניחא לי' בהוצאה ולא דמי לדר בחצר חבירו דלא גלי אדעתיה אלא בחנם עכ"ל ואם באמת דלא כתבו התוספות דבריהם דבמקום דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה יהיה חייב אלא במקום שגרם לחבירו הוצאה יתירתא אבל במקום דלא גרם לחבירו הוצאה יתירתא אפילו גלי אדעתיה יהיה פטור א"כ למה הוצרכו לחלק ולומר דההיא דחצר דלא גלי דעתיה אלא בחנם הרי תפוק לך אפילו יהיה גלוי דעתו לשכר אפילו הכי יהיה פטור הואיל ולא גרם לחבירו בשבילו שום הוצאה כלל אלא ודאי מדברי התוספות נראה דבמקום דגילה דעתו דניחא ליה בהוצאה אין לנו לחלק בין גרם הוצאה לחבירו או לא גרם ודברי הרב שגבו ממני לפי קוצ"ד:
אך עמדו לנגדי דברי מהרש"ל הובאו בספר קצות החושן סקנ"ח סק"ו שכתב ז"ל ביש"ש פרק כצד הרגל העלה דאין לחלק בין במקום דגלי דעתיה דניחא ליה בהוצאה או לא אלא לעולם זה נהנה וזה אינו חסר פטור יע"ש. לכן נראה לתרץ קושיית התוספות [הוא התוספות שהביאנו לעיל] והוא לפי מ"ש המ"מ בטעמא דהרמב"ם שכתב והוא שיהיה על מקום שניהם ומשום דאז זוכה לו חצירו וא"כ כיון דגלי אדעתיה דניחה ליה זכתה לו חצירו באבנים וכיון דקנה באבנים תו לא שייך זה נהנה וזה לא חסר דאין לך חסר גדול מזה וכו' עכל"ה א"כ לפי דברי מהרש"ל וישוב קצות החושן לקושיית התוספ' נפל פיתא בבירא דנרא דבמקום דזה נהנה וזה אינו חסר פטור אפי' במקום דגלי דעתיה דניחא בהוצאה וא"כ נראה דאם העליון רצה לעשות ביב חדש נגד חצירו ולצרפו לביב הישן של התחתונים נראה דאין לחייב מכח זה נהנה וזה אינו חסר:
אלא כד דייקת תראה דלא כן הוא דלא כתבנו כל זה אלא לרווחא דמילתא אבל האמת יורה דרכו דבנדו"ד שהעליון עשה ביב חדש נגד חצירו ובא לצרפו לביב של תחתונים בודאי אליבא דכו"ע יהיה חייב לשלם לתחתונים חלקו בהביב הישן של תחתונים הלאו הכי אל יעביר עליו ולא מבעייא לסברת הפוסקים שהביא הרב פת"ש בס' ק"ע סק"א ובס' שס"ג סק"ג ששם הביא סברת רוב הפוסקים רוב מנין ורוב בנין דכולהו סברי מרנן דאפי' דברי הרמב"ם דפסק הש"ע כוותיה דבמקום דזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום היינו דוקא בשדה המשותפת ולא הוברר חלקו של אחד מהם בזה הוא דפסק הרמב"ם שכופין אותו לתת למצרן חלקו הסמוך לו אבל במי שחפר חפירה בשלו והוציא הוצאות משלו נגד שדה שלו ואח"כ זה בא ליהנות מחפירה אפילו הרמב"ם יודה דלא אמרינן זה נהנה וזה אינו חסר פטור דלא אמרו אלא הדר בחצר חבירו אינו צריך להעלות לו שכר משום זה נהנה וזה אינו חסר אבל לכפות אותו להניחו לדור לא אמרו יע"ש בפת"ש בסימנים הנז' א"כ פשוט דלדעתם חייב אלא אפילו לסברת מור"ם בס' שס"ג ס"ו דפסק לסברת המרדכי שכתב וז"ל ודוקא שכבר דר אבל לא יכול לכופו לכתחילה שיניחנו לדור אע"פ דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר הני מלי במקום דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל החצר ליהנות ולהשכיר היה יכול אלא שאינו רוצה אין כופין אותו לעשות בחינם עכ"ל וא"כ לכאורה נראה דהביב דאינו עשוי להשכירו ולהרויח בו נימא דכופין לפי דעת המרדכי אלו דפסק מור"ם אלא דזה אינו דהביב לא נכנס כלל בגדר זה נהנה וזה אינו חסר שהרי כו"ע מידע ידעי שעל ידי הריבוי של העברה של רפש וטיט וכו' מתקלקל מידי יום יום לעתות ולרגעים וא"כ זה נהנה וזה חסר קרינן כאן ולית דין ולית דיין ולמפורסמות אין צריך ראיה:
ועיין בדברי מור"ם בס' קנ"ג סי"ב שכתב ז"ל מי שהחזיק בחצר חבירו לשפוך מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך חמש כביסות וכו' אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב ועוברת ברשות חבירו אפע"פ שלא החזיק אלא לדבר אחד יכול לשפוך מה שירצה עכ"ל ועיין שם בסמ"ע מה שכתב סקנ"א ועיין בס' נתיבות המשפט מה שהקשה על הסמ"ע קושיות מבוררות ומכח זה הוצרך לפרש דפירוש דברי מור"ם דכתב אבל השופך שופכין ברשותו וכו' היינו בביב של חמש חצירות האמור בברייתא דהיינו שכולם מתקנות עם התחתונה יע"ש שפירש דברי מור"ם בזה דבר ומה שאמר ברשותו הוא במבוי שהוא משותף בו הוא וחבירו יע"ש שפירש וישב דברי מור"ם בסגנון יפה יע"ש דמשם תלמוד דלא אמרו אפילו בביב של מבוי דיכול לשפוך מה שירצה אלא דוקא במי שהחזיק לדבר אחד מיהא דהיינו לשפוך מי כביסה אחת מיהא אבל מי שלא החזיק כלל בודאי חבירו יכול לעכב עליו כנדו"ד דהעליון לא היה לו שום ביב ולא החזיק לשום העברה בודאי דיכולים התחתונים לעכב עליהם שלא יעשו עתה ביב כנגדם כדי להעביר עליהם מביב זה עליהם:
איך שיהיה נקטינן מכאן דאפילו אם היו יהיה כבר לתחתונים ביב עשוי לעצמם וזה העליון בא לעשות גם הוא ביב לפני חצירו ולצרפו לתתתונים עכ"ז חייב הוא לגדל פרע להתחתונים במה שעשו כבר כאמור מכ"ש באם באו כולם לעשות ביב מחדש דלא נכנס בגדר זה נהנה וזה אינו חסר אלא מקרי כולם באו לעשות תקון לעצמם בודאי דהעליונים משלמין עם התחתונים וזה דבר פשוט דהא אפילו להרב נודע ביהודה ז"ל שהביאנו דבריו לעיל שהביא דבריו הרב פת"ש בס' קס"א ובסק"ע הרי מצינו לו שכתב שם בסק"ע על מאי דפסק הש"ע חמש גנות וכו' כתב איהו ז"ל בעל, פת"ש ז"ל עיין בתשובת נו"ב דדוקא בכהאי גוונא שכולן באים וצריכים להשקות צריך התחתון לשלם לעליון כי גם הוא צריך לו שילכו המים דרך שם אבל אם כבר חפר העליון ולתחתון שדה שלא היה דרכו לזרוע אך עתה שכבר חפר העליון ורוצה הוא לחפור יותר שיגיע הנהר גם לשדהו ויזרענה ובא זה העליון להוציא מן התחתון שיסייע לו במה שכבר חפר בזה אין התחתון צריך ליסייע למה שחפר העליון דהוי זה נהנה וזה לא חסר וכו' עכל"ה. הרי לך דלא נסתפק הרב אלא אם תקן העליון כבר וזה בא אח"כ להוסיף גם הוא אבל בבאים מעקרא לתקן יד כולם שוה לשלם התחתון עם העליון הואיל וכולם לחפירה העליונה וכו' הכא נמי בביב של חמש חצירות ובאו כולם לעשות הביב חדש דינו הוא דהעליון משלם עם התחתון כמו שמשלם התחתון עם העליון שם במעיין ופשוט וגם הרב גאון יעב"ץ זלה"ה בדינא דמעין בודאי. דהכי ס"ל וא"כ לא ידעתי מה חלוק בין מעין חדש לביב חדש אפילו לפי דבריו דלענ"ד גם בבאו לתקן ביב חדש הוי כאלו העליון והתחתון באו שניהם בבת אחת לתקן אותה חפירה שכנגד חצר התחתון כמו בבאו לתקן מעקרא חפירה של מעין שכולם שוים לשלם עם העליון גם כאן הכי הוא ואין חלוק:
זהו מה שנראה לע"ד להלכה ולא למעשה כי מי אנכי ומי ביתי חלילה לחלוק על סברת הרב גאון יעקב בחיר האבות זלה"ה ולא כתבתי אלא לשקלא וטרייא בעלמא:
גם מה שרצה הרה"ג זיע"א לדייק דין זה מדהו"ל להשמיעינו רב יהודה ותנא דברייתא דין של ביב אפילו כשבאו לבנות מעיקרא יהיה העליון מסייע לכולם והתחתון אינו מסייע עם שלמעלה ממנו אלא לעצמו וממילא נדע במכ"ש להיכא דנתקלקל אלא בודאי דוקא בנתקלקל וכו' אלה היו דברות קדוש יעקב זיע"א. הנה הגם דהרב ז"ל לא פירש מכח מאי דן קו"ח זה לומר דהחדש הוא קל והנתקלקל הוא חמור נראה דעיקר סמיכתו בזה הוא לפי סברתו שכתב אח"כ דדוקא בנתקלקל הוא דמסייע הואיל והוכר ההזיק דיש להעליונה דהואיל ונסתם נגד התחתונה עתיד גם מים של עליונה לעמוד ולכך מסייעין לתחתונה אמנם בבנין אמה חדשה הרי כל החצירות שוים תועלתם והזיקם וכו' ועל זה סמך לעשות הקו"ח ולע"ד נראה דיש להשיב על זה ולומר דאדרבא בבא לעשו' חדשה הוא דפשו' טפי דכולם מתקנות עם התחתונה כמו דפשוט במעין שכולם מתקנות עם העליונה משום שכולם באו לחפירה הצריכה להם כדי להשקות כולם שדותיהם גם כאן אם באו לעשות ביב חדש בודאי העליון והתחתון צריכים הם לשלם חפירה שכנגד התחתון דהואיל ובאו לעשות אותה מעקרא לצורך שניהם להעביר בה מימיו העליון כמו התחתון בודאי הדין הוא לשלם העליון כמו התחתון ולא נצרכת אלא אפילו בנתקלקל הביב דבא להשמיענו חדוש דאפילו נתקלקל נגד חצר התחתון ועדיין לא הגיע הזיק לעליון והוא ס"ד אמינא דלא יסייע עליון לתחתון דדילמא לא אירע הקלקול אלא מהוצאת הזבל והטיט של תחתון הוא דהפסיד המקום שכנגדו ולא מהוצאת הזבלים חצר העליונה לה וא"כ נטעי לומר דתלינן קללה במקולקל דהיינו לומר כל מקום שימצא הקלקול תלינן שאותו חצר שכנגד אותו הקלקול היא עשאתו ואותה חצר שכנגד אותו קלקול עליו לבדה יהיה התשלומין ולא על העליונים לה. לזה באו לומר דאפילו הכי העליונים מסייעין לה והטעם הוא כמ"ש רש"י ז"ל שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר יעמדו עליונים במקומם ומטי ליהו הזיקא גם לעליונים יע"ש וא"כ הרי יש לומר דאדרבא השמיענו רבותא דאפילו בנתקלקל דיש לנו לומר דילמא החצר שכנגד הקלקול היא שעשתה פסידא זאת עכ"ז השמיענו דאפילו הכי הואיל ועתיד להגיע הזיק לעליונה משלמות. א"כ מכ"ש במקום שבאו לעשות ביב חדש והנאתם והזיקם שוה אין לנו לתלות באחד יותר מחבירו ובודאי דין הוא שהעליון משלם עם התחתון:
קנצי למלין מה שנראה מן הסברא ומן הגמרא דאין לחלק בין הבא לתקן האלתנקייא של הביב לבאו לעשות בנין הביב דלעולם העליונה מסייעת לתחתונה:
גם מה שדקדק הגאון זיע"א דמדקתני הברייתא העליונה מתקנת עם התחתונה וכו' והטו"ר והש"ע העתיקו וכתבו מסייעת ונמשך להם זה מכח דברי רש"י שכתב כולן מתקנות עם התחתונה והתחתונה מסייעת את עצמה לתקן כנגדה ש"מ דרש"י נתכוון לומר דמה שאמר התנא מתקנות עם התחתונה לא תקון גמור שיתן העליון כמו התחתון אלא מתקנות דאמר התנא פירושו הוא מסייעת זהו כונת רש"י. ולענ"ד קשה לי דאם כן הוא דרש"י נתכוון לפרש מילת מתקנות האמור בברייתא היינו מסייעת א"כ היאך יוצדק מאי דסיים עלה נמצאת העליונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה ע"כ הרי מאי דאמר מתקנת לעצמה פירושו הוא בודאי תקון גמור דלא יוצדק בה פירוש מסייעת דלמאן מסייעת הרי כל ההוצאה עלה וא"כ לפי דבריו לא דמי פירוש מילת מתקנת דאמר העליונה מתקנת וכו' לפירוש מתקנת דאמר גבי מתקנת לעצמה דזה דרישא פירשה מסייעת וזה דסיפא דמתקנת לעצמה פירושה הוא תקון גמור וזה אין הדעת סוברת דבמלה חדא דמתניא גבי הדדי יהיה נחלקות לשני פירושים:
גם עוד יש לנו לדעת מה יענה הגאון זלה"ה בההוא דינא דסק"ע דחמש גינות המסתפקות ממעין אחד ונתקלקל המעין צריכים לדעת מה יענה הרב אם יפרש כמו שפירש כאן דכולם מתקנות עם העליונה היינו ג"כ סיוע בעלמא דהיינו עיקר התקון יהיה על העליונה והתחתונה טפילה לה. דבר זה לא יתכן דהא לפי טעמו במה"ס צ"ל של הרב הגאון זלה"ה דמפרש בדין הביב למה אין העליון משלם כמו התחתון אלא סיוע בעלמא טעמו הוא משום דעדיין לא הגיע לו הזיק לגמרי כמו התחתון אלא עתיד להגיע אליו ובשביל שלא הגיע עדיין דין הוא דלא יהיה אלא מסייע בעלמא וכמ"ש הטעם בדבריו וא"כ לפי טעם זה יצא לנו הדין במעין התחתון צריך לתקן תקון גמור עם העליון דהא עד לא מטי הזיקא לעליון כבר לתחתון שהוא רחוק הרבה מן המעין יותר מהעליון וא"כ הואיל והזיקו מבורר וניכר דין הוא שודאי מאי דאמרה הברייתא התחתונים מתקנות עם העליונות בודאי הוא תיקון גמור וא"כ היאך ברייתא אחת תתני מילת מתקנות ברישא ומילת מתקנות בסיפא ולא יהיה פירושם שוה זה לא יתכן ואפילו נרצה לסבול ולומר דמה דאמרה הברייתא ברישא בדין חמש גנות המסתפקות ממעין מתקנות היינו תקון גמור אך מאי דתני בסיפא בדין חמש חצירות השופכות בביב מתקנות היינו מסייעות ותני בסיפא מתקנות אגב דתני ברישא מתקנות ונימא דלזה בא רש"י כאן לפרש מתקנות היינו מסייעות לא כמו פירוש מתקנות דרישא על זה אני אומר אפילו נסבול דוחק זה בברייתא ויהיה מילת מתקנות דרישא ומילת מתקנות דסיפא פירושם ודינם חלוק מה נענה במילתיה דרב יהודה דאמר בזה הלשון אמר רב יהודה לברייא דנהרא תתאי מסייעי לעילאי עילאי לא מסייעי לתתאי וחילופא במייא דמטרא ע"כ ופסקו הש"ע בס' ק"ע יע"ש וא"כ לפי פירושינו זה שנרצה לדחוק ולומר דהרה"ג ס"ל דמאי דאמרה הברייתא בדין המעיין התחתונות מתקנות עם העליונות היינו תקון ממש לא כן אם נתקלקל הביב דוקא סיוע בעלמא וא"כ היאך יוצדק מילתיה דרב יהודה דתני לברייא דנהרא תתאי מסייעי לעילאי הרי לאו סיוע לבד הוא דחייבי התתאי אלא תקון גמור בעינן שיתקינו התתאי עם העילאי גם מה שסיים רב יהודה ואמר וחילופא במייא דמיטרי קשה היאך אמר וחילופא במייא דמיטרא הרי בברייא דנהרא בעו תתאי לתקן עם עילאי תקון גמור ובמיטרא דוקא סיוע והואיל ולא דמו היאך יאמר עליהן וחילופא וכו' ועיין להרב"י בסי' ק"ע שכתב דדין דחמש גינות וכו' שכתב הטו"ר כתב הרב"י דדין זה כבר כתבו הטו"ר בס' קס"א בדין חמש חצירות וכו' וכן כתב הפרו"ד בס' קס"א וק"א דדין חמש גינות חזר ושנאו הטור אגב גררא דכבר נתברר מדין חמש חצירות ד"ס קס"א ואי באמת חלוקים בדינם הרי לא דמו דהא פשוט דמתקנות דמעיין היינו בודאי גם הגאון אביר יעקב יודה דמתקנות היינו תקון גמור כדאמרן מילתה בטעמא ולפי דבריו דתקון דביב היינו סיוע א"כ הרי לא דמיין ומה יענה הרב בכל מה שהקשינו:
ואם אמור נאמר דהרה"ג יפרש ג"כ מאי דאמר בחומ"ש גנות המתקנות כולם מתקנות עם העליונה היינו סיוע בעלמא דבאמת נראה דהכי ג"כ מוכרח לפרש לפי מה שמכריח הדבר דמכוח דאמרה הברייתא עם התחתונה היינו טפל וכמ"ש בדבריו לעיל א"כ גם כאן הרי אמרה הברייתא כולם מתקנות עם העליונה היינו טפול לה. לא מלבד דיש להקשות באמת קושיא גדולה עליו היאך יכולים לומר כאן דוקא סיוע הואל ולפי טעמו דהעליון אינו משלם עם התחתון הוא משום דעדיין העליון לא הוכר הזיקו א"כ במעין דהוכר הזיקו היאך יאמרו ג"כ דלא יתן כי אם סיוע בעלמא אתמיהא:
זולת זה יש לדקדק עליו דהא טעמו של הרב ודיוקו הוא גבי הביב משום דלישנא דברייתא קתני העליונות מתקנות עם התחתונות והטור והש"ע נקטו לשון מסייעות מה שלא נקטה הברייתא. בשביל זה דקדק איהו לומר לסיוע בעלמא נתכוונו ועל דקדוק זה יש לנו להקשות עליו עוד מה יענה בדינא דמעין הרי הטור והש"ע בס' ק"ע כתבו ז"ל חמש גנות המסתפקות ממעין אחד ונתקלקל המעין כולם מתקנות עם העליונה נמצאת התחתונה מתקנת עם כולם ומתקנת לעצמה והעליונה אינה מתקנת אלא לעצמה ע"כ ועיין בטו"ר ובלבו"ש שאחר שכתבו כדברי הש"ע אלו אב"א הוסיפו וסיימו בזה"ל וחלופיהם בחצירות המקלחות מים לביב כמו שנתבאר לעיל סקס"א ע"כ וא"כ יש להקשות למה בכאן לא הפיכו הלשון לכתוב מסייעות במקום מתקנות כמו שהפיכו בס' קס"א דחצירות המקלחות דשם כתבו מסייעות במקום מתקנות הרי גם כאן אם נפרש דמתקנות דגם מעין היינו סיוע הואיל וגם כאן נאמר התחתונות עם העליונות ופירוש עם היינו טפילות אך למה נקטו כאן מתקינות הו"ל גם כאן לכתוב מסייעות:
גם יש לדקדק לדעת הרב הגדול זלה"ה ממ"ש הש"ע בס' קס"א שכתב חמש חצירות השופכות לביב ונתקלקל צריך לסיוע לתחתונה נמצאת עליונה מסייעת לכולן ואין שום אחת מסייעתה והתחתונה אינה מסייעת אלא נגד חצירה ע"כ. צריך לדעת לפי דבריו מה הלשון אומרת התחתונה אינה מסייעת אלא נגד חצירה וכי סיוע בעלמא הוא דבעייא הרי ראוי לומר עליה מתקנות נגד חצירה ובאמת שכך נמצא בטור כתוב בזה"ל והתחתונה מתקנית נגד חצירה והיאך תני בש"ע מסייעת נגד חצירה בלשון סיוע שאין בו ממש לפי פירוש הרה"ג זלה"ה. אלא מכל זה נראה דלישנא דמתקנות ומסייעת אין שום חלוק ביניהם כלל וכל מאי דאמר בלשון רב יהודה תתאי מסייעי לעילאי היינו תקון גמור כלישנא דברייתא דהיינו דינם שוה בתשלומין מכח הסברות האמורות לעילא מן הסברא ומן הגמרא כמו שהוכחנו ואזי יבוא הכל על נכון דברי רב יהודה והטו"ר והלבו"ש שכתבו בחלופיהן וכו' ואתו שפיר דברי הרב"י והפריש"ה שכתבו דהטו"ר לא חזר וכתב בס' ק"ע דין דחמש חצירות אלא אגב גררא דבאמת דין דמעיין ודחצירות הנכתב כבר בס' קס"א בסיקרא אחת נסקרים. קנצי למלין מכל ההוכחות וההכרחים מדוייק הדבר דאין לחלק בין מילת מתקינות למסייעות:
אך משכוני נפשין לברר באמת מה שיש להקשות למה הטו"ר והש"ע שבאו לפסוק בס' קס"א דין דחצירות לא העתיק לשון הברייתא דאמרה מתקנות ואינהו כתבו מסייעות ושם בס' ק"ע בדין דמעיין העתיקו לשון המשנה שאמרה מתקינות:
גם יש לי לדקדק על הרב"י ז"ל דמצינו לו שם בס' קס"א כשבא להראות לו מקור הדין שכתב הטור של חמש חצירות וכו' כתב הרב"י ז"ל חמש חצירות וכו' ברייתא דפרק המקבל חמש חצירות המקלחות מים לביב אחד וכו' ושם בס' ק"ע בדין דחמש גינות וכו' כתב הרב"י ז"ל חמש גינות וכו' פרק המקבל מימרא אמר יהודה לבריה דנהרא וכו' לנו יש לדעת למה בס' קס"א הביא מקור לאותו דין הביא מברייתא ובס' ק"ע הביא ממימרא דרב יהודה הו"ל להביא מקור לשניהם או מהברייתא או מדברי רב יהודה:
גם יש לנו לדקדק עוד על מה שראיתי להרב"ח בס' ק"ע שכתב על דברי הטור דכתב חמש גינות וכו' כתב איהו ז"ל וז"ל כבר כתבה רבינו למעלה בסוף סקס"א ולא ידעתי למה כתב זה פעמים וכן ראיתי להדרישה שכתב על דברי הטור אלו דס' ק"ע דלא נקטה אלא אגב גררא ולדידי קשה לי על דבריו למה קבע קושייתו על הטור ולא קבע קושייתו על הברייתא עצמה דתניא דינא דחמש גינות כרישא והוסיפה וכתבה וכן חמש חצירות וכו' הו"ל להקשות למה קתני תרתי הרי בחדא סגי ותיתי האחרת מינה:
אלא כדי לתרץ כל זה הוא דידוע דדרך הפוסקים חביב ליהו לפסוק הדין משם האמורא אם ימצא מפורש דבריו שאמר כך בגמרא יותר חביב ליהו לפסוק מדבריו יותר מלפסוק מדברי המשנה או ברייתא וזה ידוע דאחרון אחרון חביב לסמוך על דבריו יותר והנה מצינו במימרא דרב יהודה אמר הכי אמר רב יהודה לברייא דנהרה תתאי מסייעי לעילאי עילאי לא מסייעי לתתאי וחלופא במייא דמיטרא ע"כ הרי לך במימרת רב יהודה בדין חמש גינות כתבו בפירוש אבל דין של חצירות לא כתבו בפירוש אלא כתב וחלופא במייא דמיטרא אך הברייתא היא כתבה בפירוש חמש גינות המקלחות וכו' ועל כן אותו דין דס' ק"ע הואיל ומצינו לרב יהודה שכתבו בפירוש בדבריו לכן הגם שהטור כתב כלשון הברייתא עכ"ז רמז לן הרב"י דרב יהודה אמר כן בפירוש כי ניחא ליה לכתוב האמורה אמר כן והוא דין מבורר יותר:
לא כן בס' קס"א דרב יהודה לא כתב כן בפירוש אלא אמר וחלופא במייא דמיטרא ובברייתא מצינו שכתב הדין מפורש בלשונה לכן כתב הרב"י דזה מפורש בברייתא ומה שהוקשה לן למה הטו"ר בס' קס"א לא העתיק לשון הברייתא דכתבה מתקינת ובס' ק"ע העתיק מילת מתקינת גם זו אינה קושייא דהא מצינו להטו"ר דלא מילת מתקינת לבד הוא ששנה אלא הרי מצינו לו שתפס דרך לעצמה שהרי לשון הברייתא הוא בקיצור חמש חצירות שהיו מקלחות לביב אחת ונתקלקל הביב כולם מתקינות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקינת עם כולם ומתקינת לעצמה ע"כ. ולשון הטו"ר לא כן הוא אלא נקט דרך לעצמו וז"ל חמש חצירות השופכות מים לביב אחד ונתקלקל הרי כולם צריך לסייע לתחתונה לתקנה נמצאת העליונה מסייעת לכולן ואין שום אחת מסייעת לה והתחתונה אינה מתקנת אלא נגד חצירה עכ"ל הרי לך כמה שנוי ואריכות. דהברייתא כתבה מקלחת והטור כתב שופכות והאריך בלשון הרבה לפרשו ולא נקט בקיצרי כלשון הברייתא אלא מוכרח לומר דהטור הואיל ובס' זה דס' קס"א התחיל כאן לפסוק דינם אלו לא רצה להביא לישנא דברייתא בקצרה אלא רצה להביא הברייתא ופירושה לכך נקט ותפס דרך לעצמה ופירשה כמו שפירש"י מקלחות שופכות מתקינות מסייעות והאריך להרחיב להבין הדין אבל שם בסק"ע לא העתיק אלא כלשון הברייתא בקיצור יען סמך על מ"ש כאן בס' קס"א וא"כ אין כאן שום קושייא למה בס' קס"א כתב מסייעת ולא כתב מתקנת דזה אינה קושייא יען דהואיל דמינקט הברייתא ופירושה הוצרך לכך:
ובזה סרה ג"כ קושייתינו שהקשינו על הב"ח למה קבע קושייתו על הטור ולא קבעה על הברייתא משום דבברייתא איכא למימר אפשר מאן דתני רישא לא תני סיפא אלא שני תנאים כל אחד תני דין לעצמו ורבי חייא ורבי אושעייא סדרו דברי שני תנאים מאי דתני זה ומאי דתני זה אבל הב"ח בראותו דהטור בס' ק"ע לא האריך לפרש דינא דחמש גנות השנוים בברייתא כמו שהאריך לפרש דין דחמש חצירות בס' קס"א ש"ע דסמך על אותו דין ועל זה הוקשה לו הואל וכתבו שם למה חזר וכפלו כאן בס' ק"ע כל עיקר הרי ילמד תתתון מעליון דהיינו דין זה ילמד מדין דס' קס"א וק"ל:
ומעתה הבוא נבוא למה שראיתי להרב גאון יעקב זיע"א דמייתי מלשון הברייתא דאמרה העליונה מתקנת עם התחתונה מדהוה לה לכתוב בקיצור מתקינת לתחתונה וכתב עם התחתונה כוונתו לומר עם היינו טפל וכו' באמת הגם שאין לנו פה לדבר נגד הגאון זלה"ה דכל רז לא אניס ליה בכל מין חכמה עכ"ז תורה היא וללמוד אני צריך כי לא ידעתי היאך יוצדק לכתוב מתקנת לתחתונה דלקוצ"ד נראה דצריך לומר עם דהוי פירושו עמו דהיינו שניהם יחד עליון ותחתון אבל לשון מתקנת לתחתונה אינו נאמר אלא אם יהיה התקון כולו על העליונה בזה יוצדק לומר העליונה מתקנת לתחתונה דהיינו מתקנת לה מאי דצריך לה כולו ובאמת לא כן הוא אלא מתקנת עמה דוקא וא"כ מוכרח לומר עם התחתונה דהיינו בצירוף שניהם יחד:
גם מה שכתב דכוונת עם היינו טפל ומייתי לה סייעתא מקראי מקרא דכתב הקים תקים עמו וממקרא דוחי אחיך עמך שהוא טפל לך וכו' אמת שכן מצינו בב"מ דס"א דהכי דריש רע"ק מפסוק זה חייך קודמין לחיי חברך יע"ש אך מה נענה כנגד זה במה שמצינו בקדושין כ"ב דדרשו בעבד עברי כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וכו' מכאן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו יע"ש, ומצינו שם בתוספות ד"ה כל הקונה וכו' כתבו דאם אין לאדון כי אם כר אחד צריך למוסרו לעבד יע"ש וא"כ מה נענה בזה אלא דקושייא זו דשו בה קמאי וכתבו דתיבת עמך נדרשת לפעמים הוא טפיל לך ולפעמים אתה טפיל לו דהיינו נדרשת לכאן ולכאן כל מקום לפי מקומו דהתם הואיל וכתב כי טוב לו משמעותו הוא עיקר ואתה טפל אבל וחי אחיך איכא למדרשה אתה טפל לו עכ"פ מילת עמך אין ממנה שום החליט דמשמעות אלא נדרשת לפי מובן הכתוב עיין בס' עדות ביהוסף שהביא כאן משם תורת חיים יע"ש הרי לך דלא דרשו עמך לטפל לך או לטפל לו אלא במקום דכן משמע מן הכתוב אבל במקום דלא מכרעה מילתא בודאי לא דרשינן כנדו"ד דהתחתון משתמש בחפירה שכנגד חצירו והעליון ג"כ משתמש עמו בה ואם היום הגיע נזיק לתחתון מחר או מחרתו בודאי יגיע לו הנזק ולפעמים תמצא נזקם יגיע ביום אחד כתחתון כעליון כגון ביום הגשמים א"כ מה הכריע יש לומר דהואיל והתנא נקט בלשניה עם נפרש אותו היינו טפל אפי' נניח דלשון חז"ל במה"ס צ"ל שוה למדרשיה כמו שדרשינן לקראי הפך ממאי דקי"ל לשון תורה לחוד ולשון חז"ל לחוד עכ"פ הרי כאן בדינא דברייתא אין כאן הכריע:
גם יש להקשות למה הגאון כשהביא ראייתו מפסוק וחי אחיך עמך וכו' למה לא עמד לנגדו פסוק כי טוב לו עמך וכו' הו"ל ליישבו כדי שלא יקשה לן על דבריו גם הו"ל לישב פסוק והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' דלא יתכן חלילה למדרש בה טפיל לך גם הוא לישב מקרא תהלים בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים היתכן שהזקנים יטפלו לנערים ודו"ק אכן מה שנראה לפי האמור דלא דרשי מילת עמך אלא במקום דבאה יתירא בקרא דהכי משמעות הגמרא בין בההיא דקדושין דדריש כי טוב לו עמך כוונתו היא ודאי מכח יתירא דעמך דריש וכמו שתראה בפשיטות בדברי התוספות בכתובות דף ע"ג ע"א ד"ה לא גרסינן וכו' יע"ש וגם כאן בפסוק וחי אחיך עמך מכח יתירא דריש לה וכן הקים תקים עמו מכח יתירא ובמקום דליכא יתירא ליכא למדרשיה אפי' בקרא אלא נניח כפשטיה מכ"ש בלשון הברייתא כנדו"ד דאמר התחתונה מתקנת עם העליונה וכו' אין כאן שום יתור ואי משום דהו"ל לכתוב מתקנת לתחתונה כמו שדקדק הרב זלה"ה אין מזה הוכחה דעד כאן לא מצינו בגמרא דדרשי לעמך ועמו אלא במקום יתירא לגמרי אבל במקום לשתוק ולכתוב כנדו"ד לא דרשו לה ומה גם כבר מילתינו אמורה דלא יוצדק כאן לומר מתקנות לתחתונה דאין זה לשון יפה כמש"ל:
גם יש לדקדק לדעת הרב גאון יעקב זיע"א אם באמת כדבריו דמסייעת לא מתקינות שוה בשוה אלא סיוע בעלמא וגם בסיוע של העליונות לתחתונות אין סיועם שוה אלא לא ראי זה כראי זה כל אחד נותנת לפי קרוב הזיקה כמ"ש איהו ז"ל א"כ היאך תנא דברייתא ורב יהודה הניחו הדבר סתום ולא פירשו כמה יסייע כל אחד כי כן דרך חז"ל בכל מקום ומקום לתת השיעור כמו שמצינו שאמרו כמה תהיה הסלע חסירה ויהיה בה אונאה כמה דמי בשר בזול כמה מפסיד עלייה לביתה כמה מוצא לו חסרונות לחטים כו"כ לאורז כו"כ המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע וכו' וכן בנזקין עשו חכמים שעור הרחקה לכל דבר ודבר כידוע וכן באסורין נתנו שעור לכל דבר ודבר וא"כ למה בדין זה רבנן דברייתא ורב יהודה והאחרונים הבאים אחריהם סתמו לן סתומי על מי סמכו להניח הדבר סתום והוא צריך פירוש אחר פירוש:
על כן הואיל ועמדו לנגדי הני תמיהות ונוסף על זה שבאמת זכיתי וראיתי בספרי הפוסקים אחרים שפירשו דברי הש"ע כמו שפירשתי אני עני הילך מה שכתב הרב זבו"ל חלק ראשון דף נ"ד וז"ל עיין מ"ש הש"ע סקס"א ס"א שהתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצירה. פירושו דאף נגד חצירה אין לה אלא סיוע לבד דכולם חייבים לסייעה שוה בשוה נגד חצירה ולמעלה מנגד חצירה אין לה אפילו סיוע כלל יע"ש הרי מכאן אתה למד דעליון משלם התחתון שוה בשוה והואיל וראיתי שיש לי אלן גדול על מי לסמוך על כן מלאני לבי לכתוב כל זה להתלמד להלכה למעשה ודו"ק:
הצעיר ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט