אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קמט

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קמט

סימן קמז

ש"ע ס"ג. הבן שהוא סומך וכו' עיין להרב משחד"ר בנמוקי מהרמ"א ז"ל ובנמוקי מהרש"א זלה"ה ובס' גושפנקא דמלכה דף פ"ב יע"ש:

ש"ע ס"ח. האחים שאוכלים וכו' עיין במשחד"ר בנמוקי מהרש"א ז"ל ודו"ק:

סעיף ט' במור"ם ודוקא שלא הזיק גופה ש"ק אבל חפר וכו' הוי חזקה וכו' ע"כ הנה ראיתי להסמ"ע סקי"א שכתב לא פסק מר"ן כסברא זו של הרמ"ה מדמצינו לו דפסק אפילו בנה והרס וכו' א"כ שמע מינה אפילו הזיק גופיה של קרקע לא החזיק יע"ש ומינה יצאה לו תמיהא על מור"ם דלא כתב דבריו בלשון י"א יעו"ש וא"כ לכאורה נראה דדברי מור"ם אלו אינם הלכה נגד מר"ן לפי דברי הסמ"ע אלו אלא דראיתי להש"ך סק"ח שכתב וז"ל ועיין בב"ח שכתב דבנה והרס לא דמי לחפר בורות ע"ש ועיין אגודת אזוב עכ"ל א"כ מדברי הב"ח אלו נראה דיש לפסוק כמור"ם הואיל וסתם דבריו נראה דגם הוא סבר כסברת הב"ח דיש חלוק בין בנה וסתר לחפר בורות וכו' וא"כ הואיל ומר"ן לא גילה דעתו ומור"ם כתב דיש חלוק. אליו שומעין וכן נראה דעת הטו"ז והרב נתיבות המשפט דדברי מור"ם הלכה ומורין כן וא"כ יש לנו לדעת מהו הדין באדם דעלמא שהחזיק בקרקע אשת איש וחפר בה שחין אם עלתה לו חזקה או לא דהא דברי מור"ם אלו לא איירי אלא בבעל וא"כ יש לנו לספוקי באדם דעלמא דקי"ל אין לו חזקה בנכסי אשת איש כמ"ש הש"ע לקמן סי"א מהו הדין בחפר בה בורות וראיתי לברר זה ממאי דאיתא בבתרא ד"ן ע"ב דשם נאמר במשנה ז"ל ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו ע"כ והקשה בגמרא על זה וז"ל והאמר רב. אשת איש צריכה למחות במאן אלימא באחר והאמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל. אמר רבא לעולם בבעל וכגון שחפר בה בורות שחין ומערות ע"כ מכאן מוכח דדוקא בבעל הוא דמהני חפירת בורות אבל באחר לא מהני דאם חפירת בורות מהנייא באשת איש בין לבעל בין לאדם דעלמא א"כ למה ליה לרבא לומר לעולם בבעל. הו"ל לתרץ בקיצור אמר רבא בחפר בה בורות שחין איירי ואזי היינו אומרים דכוונתו בתרוץ זה הוא בין לבעל בין לאדם דעלמא אלא ודאי דלא מהנייא חפירת בורות אלא לגבי הבעל ודבר זה הוא מילתא בטעמא דבשלמא לגבי הבעל הואיל ועקר ירידתו לפירות הוא דנחית ואזיל והזיק בה בחפירת בורות הו"ל למחות בו דאם היא לא תמחה בו מאן ימחה בו אבל באדם דעלמא שירד וחפר ודאי לא מהני ליה חזקתו דהא מה שלא מחיתה טעמא הוא משום דסמכא אבעלה שימחה וכמו שמפורש הטעם ברשב"ם שם על מימרת רב דאמר אין מחזקין בנכסי אשת איש יעו"ש והבאוהו הפוסקים יע"ש והגם דטעם זה לא נאמר אלא על מימרת רב דאמר אין מחזקין בנכסי אשת איש סתם וא"כ יכולני לומר דוקא במי שהחזיק בקרקע לפירות הוא דסמכא אבטל אבל בחפירה לא סמכא אבעל וה"ל למחות זה אינו דהואיל כשרואה אדם אחר אוכל פירות אמרינן לא החזיק דמסתמא סומכת על בעלה א"כ גם בחפירת קרקע ודאי דתסמוך עליו וכמו שנראה מדברי רבינו הטור ס"ו שכתב וז"ל ואפילו אחר המחזיק בשלה בחיי בעלה אינה צריכה למחות שהיא סומכת על בעלה שימחה ופירש ר"י אפילו כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהם אפילו הכי אינה צריכה למחות שעדיין סומכת עליו שימחה שעדיין יש לו תועלת בנכסים שאם תמות ירשה ע"כ הרי לפניך אפילו במקום שאין לבעל פירות. משום ירושה שירש אותה סומכת עליו וא"כ גם כאן במי שירד לנכסי אשת איש וחפר בה לא מבעייא אם קרקע זאת לפירות עבידא והבעל אוכל אותם בודאי דלא החזיק דאמרינן סמכא עליו אלא אפילו אם הקרקע לא עבידא לפירות או כתב לה שאין לו בפירותם עכ"ז משום שמא ירשנה אמרינן עליו סמכא שימחה במחזיק א"כ פשוט דבאחר שהחזיק בנכסי אשת איש אפילו חפר לא עלתה לו חזקה:

אחרי מופלג ראיתי בס' תוש"י להרב יוא"ל זלה"ה סמ"ט שכתב בסוף הפסק וז"ל וכן מה שרצה החכם כמוהר"ר רפאל בירדוגו הי"ו לזכות מחמת חזקה שהחזיק שני חזקה הוא והקונה ממנו ואפע"ג דאין מחזיקין בנכסי אשת איש משום דבחפר בה שחין ומערות איכא למ"ד דהויא חזקה ובמכרה לאחר איכא למ"ד דחשיב כחפר בה שחין ומערות וזהו דאיכא פלוגתא הוא בבעל המחזיק אבל באחר שהחזיק בנכסי אשת איש כו"ע יודו אם חפר בה שחין או שמכרה לאחר דהויא חזקה ולמד זה ממה שמצא חילוק אחד דס"ל לאחד מן האחרונים שזה שחפר בה שחין הויא חזקה היינו בכתב לה הבעל דין ודברים אין לי בנכסייך דלית ליה להבעל שייכות בנכסיה אבל אם לא כתב לה דאית ליה שייכות בנכסים אינה מקפדת עליו אפילו חפר בורות ומינה למד דבאינש דעלמא דאין לו שייכות שהחזיק כו"ע יודו דבחפר בה החזיק אלו דבריו ואני אומר שנעלם ממנו הטעם דאין מחזיקין בנכסי אשת איש דעלמא דאינו מטעם הבעל שאין לו חזקה בנכסי אשתו מטעם שאינה מקפדת עליו ובזה יש לחלק אם אוכל פירות ואינו מפסיד הקרקע להיכא שמפסיד הקרקע דאיכא למימר שהיא מקפדת והויא חזקה אבל באינש דעלמא המחזיק בנכסיה שאינה חזקה הטעם מבואר בש"ס ובפוסקים לפי שהיא סומכת על בעלה ולא מטעם קפידא אתיא עלה עכ"ל וששתי שנתכוונתי לדעת עליון הרב יוא"ל זלה"ה ואתייא מבנייא ג"כ לדעת שני המאורות הגדולים מוהר"ר יוא"ל ומוהרר"פ זיע"א סברי כדברי מור"ם דבחפר החזיק ולא כדברי הסמ"ע דס"ל דמור"ם לא ס"ל כמר"ן ודו"ק:

סמ"ע ס"ק. כב' תחזור וכו' שאין טענת כותי להשביע עליה וכו' עיין מ"ש לעיל בס' צ"א ומה שהבאתי שם משם הרב מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה דאם בא להוציא אפי' מכותי צריך לישבע נגד טענת כותי וא"כ כאן למה לא הצריכוהו שבועה ואולי דאין זה מקרי מוציא דקרקע בחזקת מרא קמא שהוא זה המערער שבא להוציאה קיימא ודו"ק ולענין גלגול שבועה עיין פת"ש סצ"ד ודו"ק:

ש"ע סי"ט. אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' וי"א דאין חזקה וכו' עיין להרב בית יהודה סכ"ד דשם פסק כדעת מר"ן בש"ע ולא כמור"ם אלא ראיתי לו שהוסיף וז"ל ואפילו לדעת ההג"ה בנדון זה דירשו היורשים אנן טענין ליהו דהא מצי אבוהון למטען שקנאה מהאפוטר' דמהני ביה חזקה לדעת הש"ע ס"ה נ"ז סכ"ד עכל"ה ועיין לקמן סכ"ט שחזר מר"ן ופסק כדין זה ודו"ק:

ש"ע ס"ך. הא דאין וכו' במיגו דלא היתה של אביך מעולם וכו' ובזה צריך המחזיק לישבע הסת הואיל ולא מהימנן ליה בטענתו אלא משום מיגו ואפילו לא תהיה טענת היורש ברי עיין בש"ך לעיל סקכ"ו סוף ס"ק נ"ו יעו"ש ועיין מ"ש הש"ך לקמן בסימן זה סקכ"א יע"ש אך מדברי הסמ"ע כאן ס"ק ל"ה לא משמע כדברי הש"ך ע"ע וק"ל:

ש"ע סכ"ד. החזיק שני חזקה וכו' י"א דהוי חזקה ע"כ הגם דמר"ן כתב דין זה בשם י"א ומור"ם כתב עליו וי"ח וכן נראה לי ע"ש עכ"ז אין לנו אלא דברי מר"ן דהא מצינו שחזר מור"ם וסתם כהאי דינא נמי לקמן סל"א בדין הקדש שיש לו גזבר ע"ש ובסמ"ע סקמ"ז וכן פסק מוהררי"ע זלה"ה בס' ב"י סכ"ד כדעת מר"ן יעו"ש ודו"ק:

ש"ע סל"א. במור"ם ראובן ושמעון וכו' אינם יכולים למכור כוחן לאחרים וכו' ולא שום שררה ע"כ עיין בטוא"ח סקנ"ג ס"ב דפסק כן. וכן בב"י חו"מ סו"ס רמ"ז יעו"ש ועיין להרב כמוהר"ר, יוא"ל זלה"ה בתוש"י ח"א סמ"ג דחילק הרבה חלוקים דדוקא באם מכר השררה לבדה אבל מכר הקרקע עם השררה כמו שחל המכר על הקרקע כך יחיל על השררה גם חלק לפי מה שכתב הטו"ז דדוקא אם לא היה ברצוי הקהל מהני יע"ש גם להוסיף לחלק ג"כ לפי דברי הטו"ז דדוקא בשררה שכבדוהו הקהל אבל בשררה שהיה מקנת כספו יכול למכור כגון בה"ך של יחיד יעו"ש ועיין בס' כר"ח סקכ"ז דמשם נראה דאפילו דיחיד לא מהני בה מכירה משום דהוי דבר שאין בו ממש יעו"ש גם הוסיף הרב יוא"ל זלה"ה לומר דאם מכר השררה לבדה בקוש"ח חל הקנין יעו"ש וקי"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה