אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קלח

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קלח

סימן קלד

סמ"ע סק"ד וז"ל וחלוקים הם דוקא בחלוקים על הנכסים שבבית וכו' אבל לענין קנית דבר הפקר וכו' שוים הם ע"כ לא ידעתי לכווני דברי הסמ"ע אלו דמשוה דין זה לדינא דסימן ר"ס ס"ד דהרי כאן איירי בלקח חבירו אצלו בחנם בלי שכירות דאם לקחו בשכירות אפילו על הנכסים שבבית הוי בחזקת שניהם וכמו שמפורש הדבר בדברי הרשב"א הביאו הרב"י וא"כ הואל ובלקח חבירו אצלו בחנם קא מיירי א"כ היאך השוה דינם לההיא דסימן ר"ס ס"ד דבדבר הבא מן ההפקר ומציאה שוים הם הרי התם בשכירות קא מיירי ולכך יד שניהם שוה אבל לקחו אצלו בחנם נהי דלגבי המציאה שקנאה על ידי גנב שם מסופק הסמ"ע והניח בצ"ע אבל עכ"פ לגבי דבר הפקר מפשט פשיטא דלא קנה זה הדר בחנם הואיל ואין לו זכות בחצר וצל"ע בדברי הסמ"ע אלו ודו"ק:

ש"ע ס"ב. ואם זה אומר כילה שלי וכו' שיש לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים ע"כ ראיתי להרב גושפנקה דמלכה דכ"ה שכתב וז"ל שמעתי מקשים משם ת"ח אחד אשכנזי על דעת מר"ן בחומ"ש סקל"ח ס"ב שכתב ואם זה אומר כולה שלי ישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות משלשה חלקים וכו' וקשה אמאי אצטריך לישבע שיש לו בה מאחר דהאחד מודה לו שחציה שלו ואין אנו יכולים לומר דמאי דאמר ושאין לו בה פחות משלשה חלקים הויה כוונתו שאין לו בה כלל ומקרי משתבע על האמת כשאומר אין לו בה פחות משלשה חלקים דהיינו שאין לו כלום שהרי אית ליה חציה וא"כ ודאי מאי דקאמר שאין לו פחות מג' חלקים כוונתו לומר שאין לו פחות אלא ג"ח וכמ"ש רש"י במציעא ד"ה ע"ב דב"ה על דאית ליה משתבע וכו' וז"ל דבשלמא אם היה לי שליש או רביע והוא נשבע שאין לו בה פחות מחציה נשבע בשקר שהרי יש לי בה שליש שהוא פחות מחציה ואין לו בה חציה אבל כשאין לו בה כלום נשבע הוא באמת ע"כ וא"כ הכא דאית ליה חציה אמאי אצטריך לישבע דאית ליה בה ואין לו בה וכו' די ליה לומר שאין לו בה פחות מג"ח זהו תוכן הקושיא ונראה דלא נקט מר"ן אלא משום הך שכנגדו שאומר חציה שלי דצריך לומר שיש לו בה ואין לו בה פחות מרביע דביה חיישינן שמא בשבועתו יהיה כוונתו שאין לו בה כלל ולכך נקט אשכנגדו דאומר כולה שלי אע"פ שאינה צריכה עכ"ל ואנא בריא קלא אמינא אחר המחילה דנראה דאין זה תרוץ דהיאך נאמר דרך אגב נקטה מר"ן בדבר שקבעו להלכה ומריהטת לישנא משמע דכל אחד צריך להזכיר כך בשבועתו על כן נראה שאין תרוץ הרב עולה יפה ובעקר הקושייא נלע"ד לתרץ בהקדים דקדוק אחד על דברי רש"י שכתב דאם יש לו שליש ורביע ודאי אפילו ישבע סתם שאין לו בה פחות מחציה הויא שבועתו אמת דהיאך נאמר שאין לו בה כלום היתה כוונתו הרי אנן קא חזינן שיש לו בה אלו הם דברי רש"י. ולענ"ד קשה דאפילו במקום שיש לו רביע עדיין איכא למימר דנשבע הוא באמת ופירושה דמילתא הוא דהנה ידוע דפחות ממחצה הוא נאמר על דבר שהוא יותר מרביע והוא פחות ממחצה מעט דרך משל אם תחלק הטלית לשנים עשר חלקים על שלשה חלקים בשם רביע יכונה ועל ארבעה חלקים בשם שליש יכונה ועל חמשה חלקים ממנה בשם פחות מחציה יכונה וא"כ זה שיש לו רביע או שליש אם יבוא לישבע שאין לו בה פחות ממחצה יכולני לפרש דהיינו שאין לו בו חלק הקרוי פחות ממחצה שהוא חמשה חלקים אלא חלק הקרוי שליש דהיינו ארבעה חלקים או שלשה שהם רביע וא"כ קשה סו"ס מי שיש לו שליש ורביע אם ישבע בסתם שאין לו בה פחות ממחצה עדיין יכול להיות נשבע באמת הוא על דרך שאמרנו ואפשר דמכח סברא זאת מא'ן ימא'ן הרב"י בדברי רש"י וס"ל דאפילו במקום שיש לו שליש עכ"ז צריך לישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות ממחצה וכו' דבזה יהיה פירושו שבועה שיש לי בה ומה שאני נשבע שיש לי בה אין לי בה פחות ממחצה והוא על דרך אם תמצא לומר שכתב הרב"י משם רש"י יע"ש וא"כ על זה הוכרח מר"ן בכאן לומר דצריך לישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות משלשה חלקים משום דגם בזה יוצדק דשמא לא יש לו כי אם מחצה שמודה לו חבירו ומאי דנשבע שאין לו פחות מג"ח תהיה כוונתו דלא יש לו בטלית דבר הקרוי עליו שם פחות משלשה חלקים דהיינו שמנה חלקים מן הטלית דהוא קרוב לשלשה חלקים ועל זה נשבע באמת הוא שאין לו וכוונתו היא שאין לו כי אם מחצה שחבירו מודה לו ותו לא מידי זה נ"ל דרך ברור והנלע"ד כתבתי וידוע הוא דדברי רש"י זלה"ה בגמרא אינם לפי פסק ההלכה כמ"ש מר"ן חידא בס' שם הגדולים יע"ש על כן מר"ן בש"ע קבע הלכה דגם בזה צריך לישבע שיש לו בה ודו"ק:

ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט

הלכות חזקת קרקע

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה