אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קכח

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קכח

סימן קכו

ש"ע ס"א הפורע חובו של"ח וכו' אין הלוה חייב לשלם וכו' עיין להרב בנ"י חי"י סימן זה שנסתפק אם זה הפורע יכול לחזור על המלוה כיון שאינו יכול להפרע מן הלוה ופסק מסברא דידיה דכיון דזיכה למלוה בעד הלוה אינו יכול לחזור וכתב דאחר כן מצא להרב בנ"י אהר"ן דפסק כן יעו"ש:

וכתב עוד דהוא הדין אם המלוה רוצה לחזור איהו ולתבוע מן הלוה ומה שיקבל יתן אותו לפורע דאין הלוה חייב כלום דיכול לומר לו משעה שפרעך פלוני בעבורי נפטרתי אני יעו"ש:

וראיתי להרב צרו"ר החיי"ם בדף ק"א ע"ב וז"ל שכתב עוד נמצא כתוב בכת"י הרב יעב"ץ ז"ל הא דפורע חוב חבירו שלא מדעתו היינו מאליו ומעצמו אבל אם אמר המלוה קח השטר או המשכון ותפרע לו עבורי לא מיקרי פורע חובו של"ח מהרי"ט ע"כ שוב ראיתי שהיא סברת מהריט"ץ סרי"ח יעו"ש:

ולענין אם פרע חוב המלוה והמלוה עומד ושותק ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן שכתב משם מהרשד"ם דאפשר שחייב לשלם יעו"ש ועיין בס' וי"ץ סל"ה ובס' קמ"ב יעו"ש:

שם במור"ם. אבל אם יפרע לכותי חייב לכו"ע ע"כ עיין בס' כר"ם חמ"ר סקע"ג ששם הביא פסק כמוהר"ר יעב"ץ ז"ל דפסק הכי יעו"ש ועיין ג"כ בס' ויאמ"ר יצח"ק סל"ה יעו"ש:

שם במור"ם. וי"א דוקא כשפורע לישראל אבל אם יפרע לכותי חייב לכו"ע וכו' עיין להרב שע"ר שלמ"ה זוראפה זלה"ה סקמ"ט דשם כתב דדברי מהרי"ל אלו דכתב מור"ם לדעת מר"ן לא ס"ל כן ואפילו מור"ם עצמו הגם דהביא סברת מהרי"ל לא ס"ל כוותיה הואיל וכתב על דברי מר"ן וכן נראה לי עקר ודלא כיש חולקים ומר"ן מיירי בין בישראל בין בכותי הואיל וסתם דבריו. א"כ אפילו הביא אח"ך סברת י"א שהם דברי מהרי"ל הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כסתם יעו"ש שהאריך ולבסוף העלה וז"ל וא"כ הסכמת מר"ן ומור"ם והש"ך והסמ"ע ורשד"ם ואוה"ל יוס"ף ומוהריב"ן ז"ל וכל הנך רבוותא הנ"ל דבין פורע בין נתפס בין גוי בין ישראל פטור דלא כי"א ומהרי"ל ומוהרש"ץ הנ"ל והו"ל יחידאי וקמאי ואינך פוסקים רבים ובתראי והלכה כרבים ובתראי עכל"ה ואני בעוניי תמיהא לי על דבריו וראיותיו שמביא דכל הני פוסקים ס"ל דלא כי"א שפסק מור"ם חדא במה שכתב דמר"ן בודאי לא ס"ל כסברת מהרי"ל הואיל והוא עצמו בב"י הוא המוליד והוא המביא סברת זאת שכתב בשם מ"ך דמחלק בין פורע לישראל או לעכו"ם והשמיטה ולא העלה על שולחנו ודאי דלא חש לה כלל ואינה הלכה עכ"ד ותמיהא מילתא איך פסק בסכינא חריפא דהכי הוא ודבר זה הוא מחלוקת הרבה פוסקים וכמו שראיתי בס' ישמ"ח ל"ב בחלק אהע"ז ס"ך דשם קבץ כתות החולקים וז"ל מר"ן דאייתי סברא אחת בב"י ולא פסקה בש"ע כתב הרב י"ד אהר"ן וכו' והרב"ד וכו' וז"ל ואף שלא הביא דבריהם בש"ע הרבה דינים מחודשין מביא בב"י ואינו מביאם בש"ע ומשום הא ליכא למימר דלא ס"ל כוותייהו דאם איתא הו"ל לגלויי דעתו בב"י ע"ש וכ"כ הרב עב"י סמ"ו והרב נחפ"ה בכס"ף ח"א סכ"ה וכן כתב הרב הגדול מוהרר"ג איספיראנסא ז"ל ועיין להרב זי"ע סי"ו יעו"ש:

איברא דחזיתיה למוהר"ש הלוי ז"ל דספוקי מספקא ליה דאפשר שמצא הרב ז"ל דסברא זו אינה מוסכמת ועל כן לא כתבה בשולחנו וכו' וכ"כ הרב י"ד אליה"ו ז"ל והרב ז"א ח"ב יעו"ש והכי חזינא למופת הדור הרב חיד"א זלה"ה בברכ"י יוס"ף או"ח סימן ש"ב דאייתי דברי הי"א ז"ל הנז' ואייתי תשובת מהר"ש הלוי ומוהג"א הנז"ל שראה אותם בב"י וכתב שהוא חלוק גדול אבל הלב מהסס הרבה לומר דסמך על הב"י ומה זו סמיכה בדינים והם טפי מכל הדינים שכתב בש"ע וכעת לא מצאתי ברור בדעת מר"ן בש"ע בהשמטת דינים שהם מוסכמים ע"כ עכל"ה של הרב ישמ"ח ל"ב ז"ל ועיין עוד שם שהרבה להביא עוד בזה פוסקים אחרים הרבה דאלו מיימינים ואלו משמאלים יעו"ש אתייא מבינייא דדבר זה הוא מחלוקת הפוסקים והיאך הרב שע"ר שלמ"ה פסיק ותני דהואיל ולא העלה סברא זו בש"ע ודאי לא חש לה ואדרבא אנא אמינא דבדין זה אפילו כת הסוברים דס"ל דאם מר"ן השמיטה איכא למימר דלא חש לה בזה כו"ע מודו דהכי נקטינן לפי מאי דקי"ל אנן גרירי בתר מור"ם היכא דלא גילה מר"ן דעתו וא"כ בכאן הואיל ואיכא למימר דהאמת הוא כסברת האומרים דאפילו לא העלה אותה על השולחן הכי קים ליה למר"ן ואין סתירא מדלא העלה על שולחנו ואפילו אם תמצא לומר דמדלא העלה אותה על השולחן ודאי לא חש לה עכ"פ אין לנו לומר דודאי לא ס"ל הכי אלא דיינו לומר דמר"ן ספוקי מספקא ליה ולא גילה דעתו קרינן ביה וא"כ הואיל ומור"ם גילה דעתו וכתב סברת מהרי"ל ודאי הכי נקטינן ועיין להרב שד"ה האר"ץ בחלק חומ"ש ס"ד שכתב וז"ל ואני אומר כי אנו בני א"י דאזלינן בתר פסקי מר"ן הכי נקטינן כסברת הרב"י יעו"ש ועיין בספר וי"ץ בלקוטיו שכתב משם כמוהר"ף בירדוגו זלה"ה דאנן בתר הוראת מר"ן אזלינן אפילו בפסקיו בב"י אבל לא בבד"ה ע"כ ובודאי מה שכתב דאזלינן בתר הוראותיו שבב"י הוא ודאי על מה שמאסף ומביא דהואיל ואסף אותם בביתו הנאמן ולא חלק עליהם דעתו למסמך עלייהו הלכה למעשה וכבר כתוב אצלי בתשובתי הוכחות אמיתיים דדברי הרבנים הנז' הם אפילו יהיו דברי הרב"י נגד מור"ם בש"ע אזלינן בתר מר"ן בב"י יעו"ש וכך ראיתי הדברים אח"כ בס' ויאמ"ר יצח"ק ח"ב יעו"ש א"כ מכ"ש בנדו"ד דמר"ן בב"י הביא סברת המ"ך סתם ולא חלק עליה ומור"ם העלה במפה ודאי דהכי נקטינן:

ומה שהוסיף הרב שע"ר שלמ"ה להוכיח דגם מור"ם לא ס"ל הכי מדהביא סברת מהרי"ל אחר דברי מר"ן בשם י"א שמע מינה דסברא זאת פליגא אסברת מר"ן דאל"כ הול"ל ודוקא בפורע ישראל אבל עכו"ם וכו' אחר המחילה מכבודו אין זה ראיה כלל ונעלם ממנו מה שכתבו האחרונים כולם דהיכא דמר"ן ומור"ם מביאים סברא יחידאה הגם שאין עליה חולקים כותבים אותה בשם י"א וסברא זאת כתבוה קמאי ובתראי ואחת מהנה עיין בסמ"ע בסי"ז סק"ב ובסל"ה סק"ט ובש"ך סמ"ב סק"ך ובס' נ"א סק"ה ועוד רבות אין מספר וא"כ הואיל וסברת מהרי"ל זאת מצאוה מר"ן מור"ם ולא ראו סברת החולקים לכך כתב מר"ן בב"וי ומור"ם בהג"ה בשם י"א:

ובזה נסתר ג"כ ראייתו השנייה דכתב מר"ן ודאי לא ס"ל כסברת מהרי"ל הואיל ומור"ם כתב אחר דברי מר"ן ז"ל וכן נראה לי עיקר ודלא כיש חולקין וכו' ואח"כ כתב וי"א וכו' דאם האמת הוא דמור"ם ס"ל כדעת מהרי"ל הו"ל אחר שיביא סברת מהרי"ל יכתוב וכן נראה לי וכו' דממנה נשמע דסבר כסברת מהרי"ל וסבר כדעת הפוסקים דס"ל דפורט חוב לישראל פטור ע"כ דבריו יעו"ע ואנא אמינא דבדברינו הראשונים אין כאן קיום לדבריו דמר"ן ומור"ם לא ראו ולא שמעו מסברת הפוסקים החולקים על מהרי"ל ולכך לא כתבו שום חולק על זה המ"ך לא בב"י ולא בד"מ וא"כ הואיל ולפי דעתם אין חולק בדבר למה יצטרך מור"ם לכתוב על סברת מהרי"ל דמחלק בין עכו"ם לישראל דכן עקר הואיל ולא מצא חולק עליה לא צריך לומר דכך ס"ל ולא הוצרך להכריע אלא בעיקר פורע חוב לישראל חבירו דר"ת פליג לכך הוצרך להכריע דלא כר"ת ותול"מ:

ומעתה הואיל ודברי הרב הנז' אין בהם כדי אחיזה למיסמך עלייהו דמר"ן ומור"ם פליגי על סברת מהרי"ל תו אין אנו צריכים עוד לסתור דבריו שכתב דהסמ"ע הכי גם הוא ס"ל ואדרבא המעיין בדברי הסמ"ע שכתב בסימן זה יראה דאדרבא אזיל ומודה דגם הוא סבר כסברת מהרי"ל וכמו שכתב הרב עצמו שמדברי הסמ"ע סק"ד הכי מוכח כסברת מהרי"ל ומה שהביא ראיה מדברי הסמ"ע דסי' שפ"ח סקי"ח שם אין משם ראיה ומה שיש לדקדק וליישב על דברי הסמ"ע שם בעה"ו יתבאר כי שם ביתו גם מה שכתב דהרב מהריב"ן בס' כ"ט סבירא ליה דאין חלוק בין פורע לישראל או לכותי לא ידעתי מהיכן מצא מציאה זאת ואם משום דלא הזכיר חלוק זה הרב בתשובתו הרי שם מבואר בתשובתו דלא היה דינו מדין פורע לגוי אלא מדין הנתפס ומה לו להביא בתוך דבריו דברים ללא צורך ובפרט אדרבא לע"ד נראה דהמדקדק שם בדבריו מדקדוק חלוקיו ותירוצים השייכים לדבריו יראה דאדרבא אזיל ומודה דסברת מהרי"ל אמת ויציב יעו"ש סוף דבר לע"ד נראה דאין לי לסמוך על פסק הרב הנז' ולפטור הפורע חוב העכו"ם דאין לנו להוציא פסק מר"ן בב"י ומור"ם מפשטן ותו לא מידי:

שוב אחרי זאת אנה ה' לידי וראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד ז"ל ושם בס' קס"ז וקע"ג נמצאו שני תשובות להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ושם בסקע"ג כתב וז"ל והנה כתב מר"ן בס' קכ"ח בב"י בשם מ"ך דהני מילי בבע"ח ישראל אבל בבע"ח כותי חייב לשלם ואע"פ שיש חולקים כמ"ש הכנה"ג מ"מ אין לנו אלא דברי מר"ן ע"כ דבריו ובס' קע"ג כתב וזל"ה ולא יהיה אלא פורע חובו של"ח הכא שאני הואיל והוא עכו"ם לאו בר אפיוסי הוא כמ"ש במפה סקכ"ח ס"א עכ"ל וששתי שראיתי אילן גדול הראוי לסמוך עליו דפסיק הכי ודו"ק:

ש"ע ס"ב. מי שנתפס על חבירו וכו' אין חבירו חייב לשלם ע"כ עיין להרב זי"ע ז"ל סט"ל שהקשה, סברת הפוסקים דפסק מר"ן ס"א דהפורע חובו של"ח פטור הואיל ומחשבי ליה למבריח ארי א"כ התינח בפורע מדעתו אבל בנתפס על חבירו למה יהיה חבירו פטור מאי שנא מההיא דפרק הכונס דף נ"ח דשם הקשה על מאי דאמרה שם המשנה דאם נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית דלמה ישלם מה שנהנית הרי בעל הגינה לא מחשיב כמבריח ארי הואיל ויש בה תרתי דהיינו לא הציל בעל הגינה מדעתו אלא בע"כ וגם אית ליה פסידא דהואיל ויש תרתי חייב אבל מבריח הוא מדעתו ולכך פטור ומזה הוקשה לו דגם הנתפס הרי תרתי איתנהו דנתפס בע"כ וגם אית ליה פסידא בתפיסתו זהו תוכן קושייתו:

ועוד הוסיף וכתב וז"ל ובשלמא לר"ת דלא חשיב פורע חובו של"ח מבריח ולא נכלל בגדר מבריח וחייב חבירו לשלם לו ניחא בנתפס כדאמרן דאמר ליה משמיא אנסו לך ולא נתכוונת לגמול חסד עמי אבל לסברת החולקים דפטרי מדין מבריח קשה כדאמרן ע"כ ותרץ על זה והנראה לע"ד שמה שאמרו בש"ס שלא מדעתו ואית ליה פסידה לא הוי מבריח ארי וחייב לשלם היינו דוקא בדבר שחייבוהו ב"ד לעשות כגון שותף שנתפס בעד שותפו כדין ערבנים וכן ערב שנתפס לשלם מה שנתערב בהאי גוונא הוא דאמרינן שלא מדעתו ואית ליה פסידא חייב חבירו לשלם כיון שפורע מחמת שחייב מן הדין והוה ליה שלא מדעתו וההיא דנפלה לגינה נמי יש לומר דגם שם חשיבא כדין הואיל ומחויב מן הדין להציל הו"ל אונס כדין דמשמיא אנסו לך כדין וכיון דאית ליה פסידא נוטל מה שההנהו אבל בנתפס על חבירו אע"פ דבריא בחיובא הוא מכל מקום כיון שהתפיסה שלא כדין שהרי אינו לא שותף ולא ערב פטור הלוה עכל"ה:

ולע"ד בהשקפה ראשונה תמהתי במה שכתב ולדברי ר"ת דלא חשיב וכו' ניחא דלא תקשה לדידיה מאי שנא נתפס מנפלה לגינה וכו' ולא תקשה כי אם על סברת החולקים דפסק מר"ן ובאמת יש לתמוה דהגם דר"ת סבר הפורע חובו של"ח לא חשיב ליה לדין מבריח וחייב א"כ גם נתפס יהיה חייב ומה שרצה לחלק בין פורע חובו דחייב משום שנתכוון לגמול ובין נתפס דלא נתכוון לגמול אלא משמיא אנסוהו הרי גם בנפלה לגינה לא נתכוון לגמול חסד אלא החסד נעשה ממילא בע"כ כמי בנתפס וא"כ גם לר"ת יש להקשות מאי שנא נתפס מההיא דגינה שהקשו בגמרא:

ואחרי העיון מצאתי להרב גושפנק"א דמלכ"א בדף מ"ח דשם הרב הביא דברי הרב הנז"ל ותמה עליו שני תמיהות חדא הוא מה שכתבתי לע"ד וששתי ושניה לה הקשה על דבריו שכתב וההיא דנפלה לגינה וכו' גם שם חשיבא כדין הואיל ומחויב מן הדין להציל וכו' על זה הקשה א"כ לפי דבריו אלו מה מקשו התוספ' בפרק שני דייני גזרות ד"ה חנן אומר וכו' והקושייא על דברי הרב זי"ע ז"ל מן התוס' מבוברת יעו"ש ולדידי נלע"ד דקושיותיו חזקים יעו"ש והרב הנז' תרץ מדידי' דשאני בהמ' שנפל' הואיל ורגלי הבהמ' כרגלי הבעלים וחייב בנזקי בהמתו אלא משום דנפלה באונס לא חייבו אותו אלא במה שנהנית לא כן נדפס וכי הלוה הזה חייב בנזקי הזה אם הזיק ויכול לומר מן השמים אנסוך יעו"ש:

ולע"ד נראה לתרץ דאין כאן קושיא דעד כאן לא אמרינן דמבריח שהבריח אם יש בו תרתי דהיינו בע"כ והפסיד הממון חייב אלא במבריח ארי מנכסי חבירו שעושה הנאה בנכסי חבירו וחבירו שמח כגון ההיא דנפלה לגינה דניחא ליה לבעל הבהמה ולכך מקשה תלמודא דלא מחשיב מבריח ארי גמור בעל הגינה הואיל ויש בה תרתי לחייב בעל הבהמה אבל זה הנתפס מה הנאה נעשית לו לזה הלוה בתפיסתו של זה ומה הנאה מטייא ליה לומר לו קום ופרע לזה הנתפס מה שההנך הואיל ועשה לך טובה וכי נחת רוח היתה לו בעבור זאת ולכך הוי פטור הואיל ולא הסיר מעליו שום נזק דפירעון דביני וביני לא מחשיב הסרת הנזק והגם דבפורע חוב הגוי פסקו דחייב לשלם אפילו פרע מדעתו וא"כ מכ"ש זה הנתפס זה אינה קושייא וכמ"ש הסמ"ע סק"ו יעו"ש:

ואל תקשה ג"כ דלפי טעם זה דלא עשה לו טובה לכך בנתפס פטור א"כ למה הוצרכו לתת טעם הרבנים דס"ל דפורע חובו של"ח דפטור משום דהוה מפייסנא ליה ומחיל וכו' תפוק ליה משום דלא עשה לו שום טובה כדאמרן דהואיל ופירעון דביני ביני לא הוי טובה כלל ואיהו מדעתיה הלך ופרע עבורו ולא מטיא לזה הלוה שום הנאה מטעם זה הו"ל רבנן לפוטרו אלא דהוצרכו לאותו טעם משום דהואיל וסוף סוף נתכוון לעשות עמו חסד לפרוע לו חובו הרי נתכוון לטובת הלוה ומטעם זה חייבנו בפורע לגוי הואיל ולטובת הלוה נתכוון לכך נתנו טעם דבפורע חוב ישראל יכול לומר הוה מפייסנא ליה ומחיל לא כן בגוי אינו מתפייס כי אם ברצי כסף ועל זה חייבוהו הואיל וזה הפורע נתכוון לגמול חסד בדבר שלא היה בו פטור וה:

וחלוק זה הוא רמוז בדברי התוספ' פרק הכונס דף נ"ח ד"ה נפלה לגינה וכו' בדברי ר"י שמעקרא עשה הישוב בין פורע חובו להנהו דהקשה מנייהו כמו שאמרן יעו"ש והגם דחזר אח"כ וכתב אי נמי כדמפרש טעמא בירושלמי דמפייס הוינא ליה וכו' יש לומר דלא הוסיף כך אלא לרוחא דמילתא ובפרט התם בפורע מדעתו קא מיירי ועמדה לנגדנו דסו"ס הואיל ועשה עמו חסד יש לנו לחייבו מדי דהוה פורע לגוי וכמ"ש הסמ"ע לזה הוסיפו ועוד נראה משום דהוה מפייסנא ליה אבל בנתפס דלא עשה מעצמו שום חסד יש לנו טעם הראשון הואיל ולא הצילו משום הזק ולא עשה לו שום טובה ללוה לדין מבריח ארי מחשיב ליה הגם דתרתי אית ביה ודו"ק:

וראיתי להרב זי"ע ז"ל שם דנשאל ביהודי אחד שהוא היה בעירו עוסק בזיוף הכסף ופעם אחת זייף הכסף בכלי עופרת לשר אחד חוץ לעיר ועברו ימים ואותו השר תפס לאדם אחר מעירו של הזייף ומחשש שיגיעו הדברים למלך הוצרך להתפשר עמו וחזר אותו איש לתבוע בדינינו לזייפן והרב הנז"ל העלה לדינא דאין לך נתפס על חבירו גדול מזה הואיל ותפיסתו היתה שלא כדין הגם שהפסידו ברור פטור הזייפן אלא אח"כ כדי שלא יהיה זה הזייפן חוטא נשכר ולשבר מלתעות כפירים חייבו לשלם משום כל העם ישמעו וייראו ולא תעשינה ידיהם תושיה ועשה סמוכות לדבריו יעו"ש:

ואני בעוניי ראיתי להרב הנז' דחייב לזייפן מדין קנס הואיל ורגיל הוא בכך וכן יש לי לומר דיש קצת סייעתא מסימן שס"ג ס"ג הגם דשם דבממון ישראל איירי יש ללמוד קצת בדומה:

וכעין זה ראיתי בס' צרור החיים דף צ"ט וז"ל עשה זיוף בכסף ומכרו לישראל המוכר בחנותו הלוקח מכר לגוי ומצא זיוף ובזבז ממון המוכר חייב שהוא מטעה את הרבים ע"ס שכ"ו דאפילו גרמא בניזקין אי הוי שכיחא חייב כ"ש נדון זה ובזה לא שייך התראה שכבר מכר הזיוף לחבירו ומזיק הוא לשלם הפסדו וק"ל:

שם במור"ם. מלמד שהיה וכו' ראיתי להרב גושפנק"א דמלכ"א דף מ"ח דשם נשאל בראובן שהלך עמו שמעון להלות מעכו"ם סך מה והלוה העכו"ם לראובן ובשעה שהלוה היה שמעון עומד לימים עמד העכו"ם ליפרע מראובן ונמצא איש עני הוא וחזר העכו"ם ותבע שמעון בדיניהם ונתחייב שמעון לפרוע לעכו"ם וחזר שמעון לתבוע לראובן וראובן אומר כי העכו"ם העליל והוי דינך כדין נתפס על חבירו דסעיף זה ופסק דחייב לשלם מדין המלמד אצל בעל הבית וכו' דפסק מור"ם כאן ולא מבעיא לדעת הש"ך והטו"ז אלא אפילו לדעת הסמ"ע כאן עכ"ז במעשה דידיה חייב ראובן הואיל והיה עומד עמו בשעת הלואה והוא הוא שזרז העכו"ם ואמר לו שראובן בטוח ואל יפחדו ממני יעו"ש אך אחר זמן ראיתי בס' שע"ר שלמ"ה סקל"ט דשם חלק עליו באותו דין עצמו אלא דראיתי לו שם יש קצת שנוי בטענות שכתב הרב גושפנק"א דמלכ"א מסדור הטענות שכתב הרב שע"ר שלמ"ה יעו"ש:

וראיתי להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סקס"ו בראובן שתפסו המלך או אחד מעבדיו דקי"ל שלוחא דמלכא כמלכא והטיל עליו סך קנס ולא נמצא אתו מה לשלם ונתפסו קרוביו ומיודעיו לשלם בעדו ותבעו הקרובים לראובן לשלם להם מה שהפסידו בשבילו ופסק דחייב ומה שפסק הרמב"ם ומר"ן דהנתפס על חבירו אין חבירו חייב לשלם אלא מם קצוב הרי הרב מהראנ"ח ח"ב, סצ"ו פירש שאין כוונה הרמב"ם לאפוקי מס שאינו קבוע אלא כוונתו לומר דוקא במס שהוא קצוב על חבירו דחבירו היה משועבד בו ונתפס אחר בשבילו ופרע זה הוא דחייב חבירו לשלם לו לאפוקי אם אינו קצוב על איש זה אלא על כללות העיר ונתפס אחד ופרע אין אחד חייב לשלם לו וכו' וכתב הרב המגי"ד דטעמא דאלו דחייב חבירו לשלם לו מפני שמחוקי המלך לשלם ולמשכן על אלו וכ"ך מהרא"ש דבחובות המלך שדרכו לתפוס אלו על אלו הוי דינא ד"ד אף שאין החוב אמיתי ובזמן הזה דרך למשכן הקרובים בין בישראל בין באומות וכן כתב מהרש"ך דבזמנינו זה דמחוקי המלך ממשכנים אנשים על חבריהם על איזה מבית המלך חייב לשלם כשנתפס בשבילו ולא עוד אלא גם מנהגי הק"ק עושים כן ואין כוונתם לגוזלם חס ושלום אלא להראות להם ממונם יעו"ש עיין מדינים אלו בתוש"י סכ"ט וי"ץ קס"ג משי"ש כק"ג וקמ"ח ודו"ק:

רפאל אנקאווא סי"ט

הלכות ערב

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה