פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קא
ש"ע ס"א. בא לפרוע וכו' אבל מחרימין וכו' עיין מש"ל בס' צ"ט על דברי הסמ"ע סק"א דשייך הוא לכאן יעו"ש:
שם. ואפילו חזינן שיש בידו מעות וכו' אין להקשות דהא כבר פסק בס' צ"ט ס"א דאם נראה לו מעות בין קודם שבועה בין אחר שבועה ואומר של אחרים הוא אינו נאמן דחזקה כל מה שיש בידו הוא שלו שאני התם דאם לא יגבו לו ב"ד מאותו ממון יפסיד המלוה אבל כאן שאין פסידא שהרי הלוה יש לו קרקע או מטלטלים יכול לומר המעות של אחרים ודו"ק אחרי מופלג ראיתי להרב מו"ד זלה"ה בס' כר"ח סכ"ב שהקשה כן משם כנה"ג יעו"ע ואיהו מדידיה תרץ כמ"ש וששתי וק"ל:
ש"ע ס"ו. י"א המוכר סחורה לחבירו אינו מורידו לשומא וכו' זה זמן רב שמעתי מעטרו"ס לי הרב המופלא מו"ח כמוהר"ר יש"א ברכה זלה"ה דהראשונים מחלקים בדין זה ואומרים דוקא אם לא זקף עדיין סך ההלואה במלוה אבל אם זקפם הדר דינייהו כדין סתם הלואה דמורידו לשומא והן היום ראיתי לחילוק זה בס' צרו"ר החיי"ם דף צ"ח ע"ב וז"ל מכר סחורה וכו' כתב מוהר"י טולידאנו זלה"ה דוקא אם לא זקפן עליו במלוה אבל אם זקפן עליו במלוה האי דיניה כשאר בע"ח ויכול להורידו לשומא וכתב שכן היו דנים הלכה למעשה עכ"ל ולא ידעתי אני עני מאין נולד להם חלוק זה ואי לא מסתפינא אמינא דחלוק זה נולד להם מדין שביעית דקי"ל הקפת חנות אינו משמיט כמ"ש בס' ס"ו סי"ד ואם זקפם עליו במלוה משמטית יעו"ש והטעם הוא דכל זמן דלא זקפם לא יש שום נגישה דלא מקרי עדיין חוב וא"כ גם בכאן כל זמן שלא זקפם עדיין לא מקרי חוב ודעתיה לפרוע בזוזי אבל כשזקפם הוקבע שם חוב עליו ויהיה נידון כשאר חובות של הלוה זהו מה שנלע"ד:
ולענין הזקיפה בענין זה מתי נקראת זקיפה בודאי דלא בעינן עד שיכתוב עליו ההלואה בשטר אלא דיש לדון אותה במחלוקת שכתב מור"ם שם בס' ס"ו סי"ד דהיינו משעה שקבע לו זמן ולהי"א שם משעה שכתב בפנקסו כל החוב ביחד יעו"ש אחר זמן גדול בא לידי כתיבות הרב המבי"ן דכתב דב"ד אחרים של מקנאס היו דנים הפך אפילו זקפם אין מורידין לשומא יעו"ע:
סמ"ע ס"ק יו"ד. אינו מורידו וכו' ומהאי טעמא פסק מהר"ם יפה ז"ל וכו' עיין בספר כר"ם חמ"ר סקי"ג מה שכתב שם משם הרב יעב"ץ זלה"ה יעו"ש:
ש"ע סי"א. היה לו מטלטלים או קרקע ויש עליו לכותים וכו' אין שומעין לו וכו' ראיתי להרב צרו"ר החיי"ם ז"ל דף ק"א ע"ג שהביא פסק של הרב יעב"ץ זלה"ה דהיכא דידעינן שלא יפדוהו ויסתכן ודאי עדיף שיפרע לגוי וישבע לגוי כתקנת הגאונים כי לפי האמת ממון הלוה ואין למלוה אלא שעבוד וכל זה שעדיין לא בא הגוי לתובעו דבהכי מיירי הש"ע דקאמר יבואו הגוים וכו' אבל אם בא כבר הגוי ותפסו אפילו מדינא ח"ו דנימא דיפרע לישראל ומלאך אכזרי ישולח בו אלא יציל עצמו וישבע למלוה וכן דקדק מוהריק"ש בקצרה וק"ו הדברים שאם כל ישראל מצווים לפדותו בקום עשה מממונם מכ"ש שהמלוה עצמו חייב לפדות את הלוה בשב ואל תעשה שלא לתובעו לפי שעה עכ"ל והנה הגם דכתב הרב בדבריו שלא יפדוהו ויסתכן וכו' האי ויסתכן לא בעינן עד שתהיה סכנת נפשות דכל שיש ענוי בבית הכלא וצער הגוף כשבוי יחשב. דכן ראיתי להרב אחרון חביב מוהריב"ו זלה"ה בספר וי"ץ ח"א ס' דכל הנאסר ביד הכותים בבית האסורים כדין שבוי חשיב ליה יעו"ש באורך וכן האיר ה' אל עבר פני וראיתי להרב משכנו"ת הרועי"ם מערכת גימ"ל אות ה"א דשם ממש בא לידיהם כעין מה שנשאל הרב יעב"ץ זלה"ה והורה בפניהם דכותים קודמים והודה לו רבו וכך דנו להלכה ולמעשה וכן הסכים הרב מהרש"א זלה"ה בס' משחד"ר יעו"ש ומשם בארה דאפילו במקום דליכא סכנת נפשות אלא משום צער ועינוי ובטול תפלות ושמור שבתות עכ"ז הגוי קודם יעו"ש ועדיפא מכלהו עיין להרב משי"ש ח"ב סקס"ד דכתב עדיפא מזה יעו"ש ודו"ק: