אור ברסלב
פעמוני זהב סימן ערב

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן ערב

סימן ער

ש"ע סי"ג היה אחד טעין וכו' אחד טעון ואחד ריקם וכו' ואם היה אחד ריקם ואחד רכוב זה פשוט דמעברין הריקן ויקדים הרכוב דכן יש לנו ללמוד מדברי הסמ"ע סקכ"ג דבאומרך מעברין הריקן מלפני הטעון שמתעכב הרבה בהליכתו מכ"ש מלפני הרכוב שאין מתעכב כל כך והוי כרוכב שמעברין אותו מלפני הטעון ודו"ק:

שוב ראיתי להטור שכתב כן בפשיטות דדין הריקן הדין הוא שמעברין אותו מלפני הטעון ומלפני הרכוב יע"ש וק"ל.

ובעקר הדין לפי מה שפירש הסמ"ע כאן דמיירי שהיו עוברים זה בצד זה. עיין להרב מאמר קדישין שהקשה לפירושו זה דהואיל והם היו בשיירא אחת עוברים מה ריוח אם יקדים זה או זה הרי צריכים הם להמתין זה לזה כמ"ש הסמ"ע עצמו בסקנ"ב בדין העגלות יע"ש ומכח זה הוצרך הרב לומר דהאמת הוא כפירוש הע"ש יע"ש. ולי ההדיוט נראה דאין על הסמ"ע שום קושייא דאיכא לפרושי דמיירי באופן שאין להם להמתין זה לזה וכגון אם הגיעו על אם הדרך והיה המקום צר ובצאתם מן המצר זה ילך דרך מזרח וזה דרך מערב דבאופן לא היתה להם לויה אחת וכמה מציאות יש מזה ולא שקלינן מציאות מעלמא ובאופן זה דבר מר"ן אליבא דהסמ"ע ודו"ק:

ש"ע סי"ד וכן שני ספינות וכו' טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה. קרובה ורחוקה תדחה קרובה וכו' פשט הלשון מורה דהטעונה לעולם לא תדחה הגם שהיא קרובה דכך מורה הלשון של הש"ע דהכי קאמר דאם היתה אחת טעונה ואחת אינה טעינה הטעונה קודמת ואם לא היו באופן זה אלא שתיהן טעונות או שתיהם ריקנות אזי נלך להבחין בין קרובה לרחוקה דון מינה אבל בטעונה ושאינה טעונה אין לנו לילך להבחין בין קרוב לרחוק אלא לעולם טעון קודם. וכן מפורש יוצא מדברי הטור יותר יע"ע ודו"ק:

ש"ע סט"ו שיירא שחנתה במדבר וכו' מחשבין לפי ממונא וכו'. עיין כרם חמר ח"א ס' ששם פסק אחד של רבני פאס יע"ה וממנו תלמד לנדו"ד וק"ל:

הל' הפקר ונכסי הגר

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה