פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן סט
בש"ך סק"ג. דשמא חתם וכו' ועל מ"ש והטעם וכו' כתב הגאון וכו' ובא אחד וחתך וכו' לעניות דעתי נראה לי דזה דוחק דהא כשרוצה שום אדם לחתום על איזה דבר איני כותב מלת אני קודם שמו ודו"ק:
ש"ע ס"ב. אם נתקיים בב"ד וכו' אם נתקיים בב"ד או שעדים מעידים וכו' לכאורה נראה דנתקיים בב"ד היינו סתם קיום ע"פ עדים וא"כ היינו הך אלא כמה מיני קיום יש בב"ד אפילו שלא ע"פ עדים כגון הוחזק בב"ד וכמ"ש הר"ן סוף בב"ב דפירשה כגון הודה הלוה בב"ד וכיוצא ועיין הש"ך סקי"ג מאי דפירשה וק"ל:
שם. ואם כתוב בו נאמנות וכו' ואם לא היתה בו נאמנות רק היה כתוב בו שהוא בקש"מ במדל"ב ראיתי בספר כר"ם חמ"ד ח"א ס' צ"ח ששם כתוב וז"ל כתב יד שכתוב בו אני החו"ל מעיד על עצמי בקש"מ בדל"ב שנכנסתי ער"ק בעד פלוני לפרוע סך כו"כ ומעכשיו נשתעבדתי לו לפרוע הסך הנז' וכו' ולראיה ח"פ יחצאל ן' גוני ועכשיו תבעו המלוה לפורעו כמ"ש בכת"י וטען יחצאל תנאי היה בינינו שלא אפרע מכיסי אלא אשתדל לגבות לך מן החייב ולהביא לך דכיון דעשיתי כל מאמצי כחי ולא יכולתי נפטרתי ומ"ש לך בכת"י הוא לפנים כדי שיראה דחייב אולי יכנע לבבו בחושבו שאצטרך אני לפרוע מכסי וישתדל לפרוע והמלוה טוען להד"מ שאינו כ"א חיוב גמור ולא היה תנאי. הדין עמו וחייב יחצאל לפרוע מכיסו מאחר שהודה בכת"י שנתחייב בקנין הודאתו כמאה עדים והו"ל כאלו יש כאן עדים וקנין ואינו נאמן לומר פרעתי ומינה נמי דאינו נאמן לומר תנאי היה בינינו דהא ליכא מיגו לומר פרעתי ואם ירצה יחצאל להשביע את שכנגדו שלא היה שום תנאי יש לאל ידו אמנם לגבות ממשעבדי א"ל דין שטר דעדים מפקי קלא והכא ליכא ודמייא האי מילתא להא דאיתא ס' ס"ט ס"ב הכא נמי דכוונתו דאלו פרעו לא היה מניחו בידו כיון דיש בו קנין דאלימא מילתא מוהריב"ע ומוהר"ש הצרפתי ומוהריב"ץ זלה"ה עכ"ל. ולכשאני לעצמי נראה דהני רבוותא יסברו לסברת מהר"א ן' חיים זלה"ה שהביא כאן הש"ך סקי"ז דדמיין אהדדי כמו שאם כתוב בו קנין דאלמוה כשטר הוא הדין אם היה כתוב שיהא לו דין שטר הואיל וקבלו עליו כשטר דין שטר יש לו וא"כ לדעת הש"ך דפליג על מהרנ"ח הוא הדין לית ליה סברת הני רבוותא אלא דלבי מהסס ואומר דיש לחלק דבשלמא בכותב קבלתי עלי בשטר בקבלה לחוד איכא למימר דלא חשיב שטר אבל אם כתב בקש"מ ובדל"ב הוי כאלו כתב שטר גמור ולאו בקבלה בלחוד אך לפי הטעמים דמנייהו פליג הש"ך על מהראנ"ח גם כאן יוצדקו לכן צל"ע להתיישב ודו"ק. שוב ראיתי להר' משד"ר דכתב דאם היה בנדר ושבועה דין שטר יש לו ע"ע ודו"ק:
שם. ואם כתוב בו נאמנות וכו' דע דאפילו נאמנות בשטר לא מהנייא אלא אם היתה הנאמנות בשעת מתן מעות או לאחר מתן מעות ובקנין וכמ"ש מר"ן בס' ע"א ס"ב אלא דבשטר ראיתי להסמ"ע שם בסקכ"ט והש"ך סקל"ט שכתבו דכל שטר הבא לפנינו בנאמנות מסתמא אמרינן דכן היה הדבר או בשעת מתן מעות או בקנין יעו"ש:
אכן בכת"י יש להסתפק אם אמרינן כך דדינו כשטר דאמרינן מסתמא כך היה בשעת מת"מ או בקנין או לא וראיתי לברר זה מדברי הש"ך סק"ז שם כתב על מה שפסק מר"ן ס"ב דנאמנות לא מהני אלא בקנין או בשעת מתן מעות כתב איהו דמר"ן איירי אפילו בסתם נאמנות בעינן קנין או מת"מ והוקשה לו מדברי מר"ן דסס"ט דפסק כאן דאם כתוב בו נאמנות ולא חלק אם היה בקנין וכו' ותירץ וז"ל ולפי"ז צ"ל דהמחבר בס' ס"ט שלא חלק היינו משום ששם כתב ואם כתוב בו נאמנות וכו' וכשכתוב בו נאמנות אמרינן מסתמא היה כן בשעת הלואה או שהקנה בקנין וכדלקמן סט"ו סקל"ד עכ"ל הרי מדברי הש"ך מוכח דדינם שוה וכן ראיתי הדבר מפורש בס' וי"ץ ס"מ שכתב בפשיטות משמו ומשם חכמי הדור אחרים דמן הסתם אמרינן אם היה בכת"י נאמנות אמרינן שהיה בשעת מתן מעות או בקנין והביא ראיה מדברי הכנה"ג הגהו"ט משם הרדב"ז יעו"ע:
אלא דשם הטיל בה תנאי דאם הוא במקום דיכולים לומר דלא היה תנאי הנאמנות בשעת מתן מעות או לא היה קנין בזה צריך שיתברר הדבר הלאו הכי יד בעה"ש על התחתונה יעו"ש ברוחב בס' מי"ם שכתב הכי כדי שלא תקשה דברי הרדב"ז שהביא כנה"ג בהגה"ט אות כ"ד עם דברי הרדב"ז שכתב שם אות כ"ב יעו"ש:
ודע לך דמ"ש בסימן זה הש"ך סקי"ט וז"ל נאמנות וא"ץ קנין על הנאמנות בעה"ת והטו"ר ומשמע דאפילו האמינו שלא בשעת ההלואה ודוקא בסתם נאמנות אבל בנאמנות כבי תרי צריך קנין שלא בשעת הלואה כדלקמן סע"א ס"ב וכ"ך הב"ח ע"כ. כל דבריו אלו אינם אלא לדעת הבעה"ת והטו"ר אבל אליבא דמר"ן הרי שם בס' ע"א סק"ז כתב בפשיטות דמר"ן אפילו בסתם נאמנות מצריך להיות בשעת מתן מעות או קנין יעו"ש ועיין ג"כ עליו שם בס' ע"א סקל"ה וסקל"ו ע"ש ודו"ק:
הן היום נראה בעליל ספר הבהיר משפטי"ם ישרי"ם להרב הגדול מוהר"ב זלה"ה וראיתי לו בח"א סק"מ שהביא דברי הש"ך שכתבנו ובסוף פסקו כתב וז"ל ונראה דקושייא זו מעיקרא ליתא דזה שכתב מר"ן בס' ס"ט בכת"י לא לענין שיהיה נאמן בלא שבועה אלא לענין שלא יהיה נאמן לומר פרעתי דזה ודאי לא בעי קנין ולא שעת הלואה וכו' אלא נשבע המלוה ונוטל סגי ע"י נאמנות אפילו בלא קנין וכו' ונראה שגם הש"ך יודה לזה דלענין שלא יהיה נאמן לומר פרעתי אין צריך קנין לדעת מר"ן אלא שהוצרך לתרץ כן לחושבו שמר"ן איירי לענין נאמנות שלא יצטרך המלוה לישבע אם אמר לו השבע לי ולקוצ"ד אינו כן ומ"מ בהא כ"ע מודו דאין נאמן לומר פרעתי בכת"י שיש בו נאמנות וכו' ואף מי שירצה לפסוק כדעת הש"ע יש לפסוק דאין נאמן לומר פרעתי והארכתי בזה יען ראיתי בפסק אחד למוהר"ם ן' חמו זלה"ה שפסק בכת"י בנאמנות שלא בשעת הלואה ולא היה קנין שיכול לומר פרעתי ואחר המחילה לא דק בזה וכן המנהג פשוט דלעולם בכת"י שיש בו נאמנות אינו נאמן לומר פרעתי ושוב ראיתי להרדב"ז שכתב כדברי מהר"ם ן' חמו זלה"ה אלא שמדברי הב"י וש"ע שאנו רגילין לסמוך עליהם נראה כמו"ש ופשוט ע"כ דברי הרב מהר"ב זלה"ה בקיצור:
שוב בא לידי ספר מש"ה וראיתי לו במערכת נו"ן אות אל"ף שגם הוא האריך הרחיב בענין נאמנות הכת"י ע"ע ודו"ק ועיין גם בס' משחד"ר בנמוקי מהר"ם ס' ס"ט ובכלל דבריהם דברינו ודו"ק:
במורם. וי"א דאינו יכול לומר פרעתי וכו' עיין להש"ך סק"ז דמסיק דהדין הוא כסברת מר"ן דנאמן לומר פרעתי אלא דבסוף דבריו מסיק ותני וז"ל וכל זה בסתם אבל כשדיין רואה איזה אומדנא שלא היה מניח הכת"י בידו אם היה פרוע הכל לפי ראות עיני הדיין וכמ"ש הריב"ש והר"ב עכ"ל וכן ראיתי להרב מהר"י אדרבי זלה"ה בס' דר"ב סי' שס"ב שכתב שאם מנהג הסוחרים שכתב יד אינו נאמן לומר פרעתי הוי כשטר ע"ך ודבריו אלו הם כדברי מהרש"ך שהביא הש"ך בסק"ח דכתב דיש להורות כדעת מר"ן אם לא היכא שיש מנהג וכן נראה מדברי הרב יוא"ל זלה"ה בס' תושי' סק"ד בדין האליטר"א וממנו נלמוד למקום שאין מנהג להניח הכת"י אחר הפירעון וכן נמי יש ללמוד מספר משכנו"ת הרועים אות כא"ף סנ"ג וכ"ך הרב מהריב"ו ח"ב סמ"ג דהואיל ובעיר זבלטא"ר אינם מניחים הכת"י אחר פירעון הוי כשטר ודינו ישבע המלוה ויטול כדין שטר שאין בו נאמנות אם לא היה בו נאמנות יעו"ש ועיין עוד ג"כ בנמוקי מהרמ"א סס"ט גם הוא וק"ל:
ש"ך סקט"ז. או שטוען אמנה וכו' ומשמע מדברי הסמ"ע שהעתיק וכו' וצ"ע וכו' עיין להרב מאמ"ר קדישי"ן שיישב קושיית הש"ך זה על הסמ"ע יעו"ע. ובאמת תמיהא לי על הש"ך דלא מחלק כאן דהואיל דחזקה הוא שאין אדם מתעסק וכותב להפסיד עצמו וכמ"ש בדברי הרשב"א שהביא הסמ"ע ודאי לא מהנייא ביה מיגו דפרעתי וא"ך ודאי אין להניח דברי הסמ"ע שהביא אותם על פסק הש"ע מכח פקפוקו של הש"ך וק"ל:
ש"ך סקי"ז. ואם כתוב בו נאמנות וכו' עיין בתשובת מהר"א ן' חיים וכו' ולפע"ד וכו' עיין בס' משחד"ר בנמוקי מהר"ם דכתב דלמהראנ"ח לא פסיקא ליה ואין להניח ודאי דהש"ך משום מצדד אצדודי דמהראנ"ט עו"ש:
ועוד עיין עליו שכתב דאם באו הדברים בכפל שקבל עליו בשטר וחזר עוד וכתב שיהיה קיים עליו כשטר ודאי דמהני דלישנא יתירא לטפויי עיין עליו ברוחב כי קצרתי וק"ל: