פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן לב
ש"ך סק"ג בהג"ה. ולענ"ד לכאורה נראה ראיה לדברי התוס' מהא דאמר בפרק ז"ב וכו' ואי תימא דבדיני שמים חייב הא התם דיני שמים הוי וא"כ לא הוי מול הטענה דדברי הרב נגד הקב"ה משום דדיני שמים הוי אלא ודאי אין שליח לד"ע אפילו בדיני שמים עכל"ה נראה דכוונתו לומר דבשלמא אי אמרי' דשליח לדבר עבירה פטור אף מדיני שמים א"כ בזה יבוא ראיית הגמרא דאין טוענים למסית מנחש הקדמוני דהכוונה דהואיל והנחש היה יכול ליפטר בטענת דברי הרב א"כ היה לו להקב"ה לטעון לנחש כדי להפטיר אלא בודאי מכאן יש ראיה דאין טוענים למסית אבל אי אמרת דשליח לדב"ע חייב בדיני שמים א"כ מה ראי' מביא למסית נימא דשאני נחש דלא טען לו הקב"ה משום דלא מהני ליה דסו"ס שליח לדע"ב נידון בד"ש אלא ודאי דמשמע פטור אף מדיני שמים ומכאן יש ראיה דהואיל והוא מסית לא טענין ליה ואני הפעוט לא נחה דעתי בזה דא"כ דדין הנחש מיקרי דין שמים א"כ היאך יליף דין של עוה"ז דמסית דלא טענין ליה מדין דנחש שהוא דין שמים נימא עד כאן לא טענין למסית אלא ליפטר מעונשי שמים בזה הוא דלא טענין ליה כדי שלא יהיה חוטא נשכר ולא יהיה נעשה לו שום דין לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אבל מסית דעונשו בעה"ז נימא דטענין ליה כדי לפוטרו מעונשי עוה"ז וכדקיימא לן ושפטו והצילו העדה ואי משום דגם בו אמרינן שלא יהיה חוטא נשכר עכ"פ הרי עדיין עתיד ליענש על זה בעונשי שמים ואי משום דחיישינן שמא בעה"ב יטעון זה המסית על עבירה זאת הוא בעצמו טענה דטענו לו הבית דין וימצא חוטא נשכר בעונשי עוה"ז ובעונשי עוה"ב זה לא יתכן דמחשש ספק זה לא קטלינן ליה אנן דאפשר דשמא יעשה תשובה ויתכפר לו ולא יתקרי חוטא נשכר או שמא אפילו ימות רשע שמא לא יטעון כי השי"ת עצמו ישכל וא"כ הדרינן למאי דאתן עלה היאך לפי דעת הרב המגיה ז"ל יליף בגמרא דין עוה"ז מדין עוה"ב אלא ודאי פשוט דדין הנחש דין עוה"ז יתקרי לאו דין שמים וכפשטיה דלישנא דמדרש רבה דאמר דדנו ע"פ שבעים ואחד ודו"ק: