אור ברסלב

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן ה

סימן ד

בש"ע ס"ב. אין דנין בער"ש ובער' יו"ט ואם הזמינו לבעל דין לבוא לב"ד אין צריך לבוא וכו' הנה מר"ן לא כתב דאין צריך לבוא אלא ער"ש ויו"ט והטעם הוא משום דטרוד כמ"ש הסמ"ע סק"ג ודע דיש עוד ימים טובים לאדם ואין צריך לתבוע בהם הביאם הרב גוא"ל ז"ל בסי' זה סק"ד ואלו הם שמנה ימים לחתן קודם החופה ושבעת ימי המשתה ויום האירוסין ויום אחד קודם המילה ויום אחד אחר המילה והוסיף עוד הרב הנז' וכתב דהכל לפי ראות עיני הדיין ע"ש והרב מאמ"ר קדישי"ן כתב משם כנה"ג וז"ל לחתן אין קובעין לו זמן אחד ועשרים יום שבעה ימים קודם החופה ושבעת ימי החופה ושבעה לאחר ימי החופה ובשב"י כתב רק שלשה ימים קודם החופה ואבי הבן של מילה אין קובעין לו זמן ביום המילה וביום שלפניו ואני כתבתי שאין קובעין לאבי הבן כל שמונה ימים עד המילה ויום שלאחריו וכן נהגתי עיין שו"ת שלי ולארוס במקום שנהגו לעשות סעודה ביום האירוסין אין קובעים לו זמן יום אחד קודם האירוסין ויום האירוס' עכ"ל הרב מאמ"ר קדישי"ן וק"ל:

שם ס"ב אין דנין בע"ש ואם הזמינו לבוא לב"ד א"צ לבוא ע"כ הנה הטעם מבואר ומפורש משום דהואיל וטרחת שבת עליו אין כופין אותו לבוא לדין ומזה נשמע דמי שברור לנו שאין עליו טרחת שבת כמו אדם הסמוך על שולחן אחרים וידוע שאין עליו טרחא הדין הוא שכופין אותו הדיינים אם ירצו להביאו לדין אם הדיינים אינם טרודים והגם דזה מוסכם מן מן הסברה עכ"פ הרי מפורש יוצא ג"ך מדברי הש"ע לקמן סי' שע"ח ס"ח ששם פסק הש"ע ז"ל היה אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב מפני שרץ שלא ברשות בד"א בחול אבל בע"ש בה"ש פטור מפני שרץ ברשות ודוקא בסתם דתלינן דרץ לצורך השבת אבל אם ידוע דאינו רץ אלא לשאר חפציו ולא שייך ביה צורך שבת חייב כמו בחול ע"ך מכאן מבורר דמי שיודעין בו שאינו מתעסק לצורך טרדת השבת הוי ע"ש לגביה כשאר ימי החול ופשוט וק"ל:

סמ"ע סכ"ה ובערב שבועות וכו' מה שראוי לכתוב כאן כבר נכתב בטעות לעיל בסימן ב' סק"ה קחנו משם וראוי הוא לכאן וק"ל:

בש"ך סכ"ה וי"א וכו' ואם עברו ודנו בלילה לאור הנר נראה דיש לסמוך על דברי הסמ"ע ואפילו הש"ך יודה בזה כ"ך הרב מימ"ר קדישין יעו"ע:

סמ"ע סק"ו וי"א דאין לקבול בב"ה בניסן עיין בטור או"ח סי' תקמ"ה שסתם המחבר וכתב דמותר לקבול בשביל חובותיו בחול המועד והוא מהמרדכ"י ג"כ ולא כתב עליו מור"ם מידי וכו' עכל"ה עיין להמג"א ס' תקל"ט סק"ה שתירץ לקושייא זאת דשם הגיה מור"ם וכתב בפירוש דמותר לקבול במשפט בשביל חובותיו וכאן כתב דאין לקבול כלל בניסן ותירץ דהתם מיירי במשפט הגויים דהיינו שהיה נושא חובות בגויים מותר להביאם במשפט הגוים דליכא לא טרדת הדיינים ולא טרדת הלוה ובכאן מיירי בלווים ישראל והדיינים ישראל ובסוף דבריו כתב דהסמ"ע בחו"מ ס"י נתקשה בדברי מור"ם אלו וכתב דהסמ"ע לא עיין בדברי המרדכי יעו"ש ובראותי זה אני בחופזי תמהתי תמיהא גדולה דלדידיה דהר' מג"א יוצדק האי תירוצא הואיל ובאותה הג"ה דס' תקל"ט מוזכר בה מותר לקבול במשפט לכך יוצדק פירוש המשפט הוא משפט הגוים לא כן כאן בחו"מ לא הוזכר מלת משפט כלל ויוצדק תירוצו יפה אבל הסמ"ע לא הקשה מההיא דס' תקל"ט אלא מסו"ס תקמ"ה ושם מר"ן כתב בסתם מותר לקבול בשביל חובותיו סתם יעו"ש ומשמע דאפילו יהיה הלוה ישראל והדיין ישראל עכז"ה מותר וא"כ יוצדק קושיית הסמ"ע למה מור"ם לא הגיה כלום כמ"ש כאן ועמדה קושייא זאת לנגדי עד אחרי זאת ראיתי להרב מחצי"ת השק"ל בס' תקל"ט שכתב דהרב א"ר זלה"ה כתב דאדרבא המג"א לא דק דהסמ"ע לא כתב דבריו אלא על הג"ה דסי' תקמ"ה וכמ"ש ושמחתי וע"ש להרב מחצי"ת השק"ל שדחה דברי הרב א"ר ז"ל ויישב דברי המג"א בטטו"ד יעו"ש וראיתי להרב באה"ט סק"ו שתמה על תירוץ הסמ"ע יעו"ש ואנא בריה קלה אמינא אחר המחילה מכבודו דמילת אפילו דכתב מור"ם היא קאי אפילו על בני הכפרים שבאו למנין אין לקבול דלדעת מר"ן נראה דוקא למי שאינו. בעיר הא מי שהוא בעיר אפי' יהיה מבני הכפרים קובלים עליו על זה בא מור"ם ואמר דיש אומרים דאפילו נמצאו כאן אין לקבול ואזדא לה תמיהת הבאה"ט ודו"ק:

בש"ע ס"ד אין יושבין בדין מתחילת שעה ז' וכו' ודאי לא איתמר דין זה אלא במקום שנהגו להתפלל מנחה גדולה אבל בכגון בערי המערב דמנהג קבוע להתפלל בזמן מנחה קטנה דוקא פשוט דיכול להתחיל אפילו לכתחילה לדון משעת מנחה גדולה עד סמוך לזמן הקטנה ופשוט וק"ל.

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה