פסקי הרא"ש על בבא קמא· רבנו אשר ב"ר יחיאל
פרק ג · הלכה ב
הרי אמרו לרכובה שלש וכו'. כתב רב אלפס ז"ל דתשלומים הללו הם דמי בושתו וצערו. ומייתי ראיה מעובדא דחנן בישא לקמן (דף לז.) דלא חייביה אלא פלגא דזוזא דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע. אלמא סכום סלע הוא תשלום השנוי סתם והוא בושת וצער דשני דברים הללו ישנו ברוב היזק שאדם עושה לחבירו. ואם יש ריפוי ושבת הכל לפי הענין ובזה לא יוכלו חכמים ליתן קצבה. וכתבו התוספות היינו לגדול שבישראל. ולאחר הכל לפי המבייש והמתבייש. דומיא דההיא דתנן לקמן בפרק החובל (דף צ.) סטרו נותן לו מאתים זוז ומוקי לה בגמרא בגדול שבישראל: