פסקי הסידור· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
תפלת הדרך
תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ
צָרִיךְ לְאָמְרָהּ מִשֶּׁהֶחֱזִיק בַּדֶּרֶךְ חוּץ לָעִיר בְּיוֹם רִאשׁוֹן כְּשֶׁנּוֹסֵעַ מִבֵּיתוֹ. וְטוֹב לוֹמַר מְעֻמָּד, אִם אֶפְשָׁר בְּקַל. וּבִשְׁאָר הַיָּמִים שֶׁמִּתְעַכֵּב בַּדֶּרֶךְ עַד שׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ — יֹאמַר אוֹתָהּ בְּכָל בֹּקֶר, אֲפִלּוּ בַּמָּלוֹן, וְיַחְתּוֹם: "בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" בְּלִי הַזְכָּרַת הַשֵּׁם.
וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר מִיָּד — אוֹמֵר "וְתַחֲזִירֵנוּ לְשָׁלוֹם".