פסקי הסידור· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
תפלות
[תְּפִלּוֹת]
בְּכָאן [בְּמוּסָף, אַחֲרֵי "לַה' חַטָּאת"] אֵין צָרִיךְ לִכְרֹעַ.
תְּפִלַּת מִנְחָה — "וַיְדַבֵּר" וּקְטֹרֶת, וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְלִין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית, וּקְדֻשָּׁה — "נַקְדִּישָׁךְ" בַּנֻּסָּח הַקָּצָר.
תְּפִלַּת נְעִילָה — אוֹמְרִים "אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן". בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — אוֹמְרִים קְדֻשַּׁת "כֶּתֶר" כְּמוֹ בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת.
וְאוֹמְרִים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" בִּנְעִילָה, אֲפִלּוּ אִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת, וּבִמְקוֹם "כָּתְבֵנוּ" אוֹמְרִים "חָתְמֵנוּ":