פסקי הסידור· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
שחרית לשבת
שַׁחֲרִית לְשַׁבָּת
וּלְאַחַר הַהַפְטָרָה מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ כוּ' נֶאֱמָן (וְרַחֲמָן) אָתָּה כוּ'. וּבְשׁוּלֵי הַגִּלָּיוֹן: כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת, מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין חֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה. וְכֵן הוּא בְּרַמְבַּ"ם בְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה וּבְאַבּוּדַרְהַם. וּכְמוֹ כֵן הַנּוּסָח תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח הוּא מִטַּעַם הַנַּ"ל. וּבְרַמְבַּ"ם כָּתוּב נוּסָח אַחֵר בְּזֹאת הַבְּרָכָה.
יָחִיד הַמִּתְפַּלֵּל אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר יְקוּם פּוּרְקָן זֶה [בַּתְרָא] וְלֹא מִי שֶׁבֵּרַךְ:
נָכוֹן לֵידַע הַמּוֹלָד קֹדֶם שֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ:
אָב הָרַחֲמִים אוֹמְרִים בְּכָל שַׁבָּת לְבָד כְּשֶׁמְּבָרְכִין הַחֹדֶשׁ וּכְשֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ. כְּשֶׁמְּבָרְכִין רֹאשׁ חֹדֶשׁ סִיוָן אוֹמְרִים אוֹתוֹ: