פסקי הסידור· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
ברכת אירוסין ונשואין
בִּרְכַּת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין
יְבָרֵך עַל הַכּוֹס, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר: "בָּרוּךְ כוּ' אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת כוּ'".
יִשְׁתֶּה הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ הֶחָתָן אֶת הַכַּלָּה בְּטַבַּעַת, וְאוֹמֵר: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל".
וְקוֹרִין הַכְּתֻבָּה. וִיבָרֵךְ שֵׁנִית עַל הַכּוֹס, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר [ו' בְּרָכוֹת].
וְשׁוֹתִין הֶחָתָן וְהַכַּלָּה שֵׁנִית.
וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן — אוֹמֵר הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס.