אור ברסלב
פניני הלכה - תפילת נשים פרק כב - תפילה וקידוש בשבת › י - אכילה ושתייה לפני הקידוש בשבת בבוקר

פניני הלכה - תפילת נשים· הרב אליעזר מלמד

פרק כב - תפילה וקידוש בשבת · י - אכילה ושתייה לפני הקידוש בשבת בבוקר

ט - אכילה ושתייה לפני הקידוש בליל שבת

ביום שבת, איסור אכילה ושתייה לפני הקידוש חל מהזמן שראוי לקידוש. אשה שאינה רגילה להתפלל שחרית בשבת (ע' לעיל ב, ב-ה), אסור לה לאכול ולשתות משעה שתקום משנתה עד שתאמר ברכות השחר והתורה ותצא ידי חובת הקידוש.

ואשה שרגילה להתפלל בכל שבת תפילת שחרית, זמן הקידוש שלה חל אחר תפילת שחרית, ומשעה שתסיים את תפילת שחרית אסור לה לאכול ולשתות לפני שתצא ידי חובת קידוש. וגם לפני התפילה לא תאכל ותשתה. ואף שמצד חובת הקידוש אין עליה איסור, מכל מקום ישנו איסור אחר, שלא לאכול ולשתות לפני התפילה, מפני שאסור לאדם להקדים את צרכי גופו לכבוד שמים. אבל מים או תרופה מותר לשתות, מפני שאין בשתייתם גאווה אלא צורך.

אשה שיודעת שדעתה לא תתיישב עליה בלא שתשתה קפה או תה, רשאית לשתותם לפני התפילה, מפני שאין בשתייתם גאווה אלא צורך, כדי שדעתה תתיישב ותוכל לכוון בתפילה. ואם היא יכולה, עדיף שתשתה את הקפה או התה בלא סוכר וחלב. ומי שחוששת שאם לא תאכל דבר מה תהיה רעבה מאוד ולא תוכל לכוון בתפילתה, רשאית לאכול מעט עוגה או פירות לפני התפילה.[3][3]. כפי שלמדנו לעיל ב, ב-ה, מעיקר הדין נשים צריכות להתפלל בכל יום תפילה אחת או שתיים, לפיכך נכון שכל אשה תתפלל תפילת שחרית בחול ובשבת. אולם נשים רבות נוהגות לסמוך על דעת היחידים שסוברים כי לפי הרמב"ם אשה יכולה לצאת ידי חובת תפילתה בברכות השחר והתורה, ונשים שטרודות בטיפול בילדיהן נוהגות כך לכתחילה, מפני שהן פטורות מתפילה. לפיכך, ישנו חילוק בין אשה שרגילה להתפלל שחרית בשבת למי שאינה רגילה, וכן מבואר בשש"כ נב, יג. ואף אם היא רגילה להתפלל שחרית רק בשבתות, יכולה להתכוון שלא לצאת ידי תפילתה בברכות השחר שתאמר סמוך לקימתה, ואזי תוכל לשתות לפני התפילה (שש"כ שם הערה מד, וע' בהליכות ביתה טו, כה). ולפי אגרות משה או"ח ד, קא, ב, יש לאשה נשואה דין מיוחד, שכיוון שהיא צריכה לסעוד עם בעלה, היא נגררת אחריו בחיוב הקידוש. ואם הוא עוד לא סיים את תפילתו, מותר לה לאכול ולשתות, כי עוד לא התחייבה בקידוש. והגרש"ז אויערבאך השאיר דבריו בצ"ע (שש"כ שם הערה מו). ובשעת הצורך אפשר לסמוך על האגרות משה.והרגילה להתפלל שחרית, רשאית לשתות קפה או תה לפני התפילה, ואם היא רעבה מאוד עד שלא תוכל לכוון כראוי בתפילתה, רשאית לאכול גם מעט עוגה. ואמנם לפי המ"ב בבאו"ה סי' רפ"ט, גם מי שאוכל לפני תפילת שחרית חייב בקידוש. והסכימו לדעתו באג"מ או"ח ב, סו"ס כ"ח, ובילקוט יוסף רפט ה. אולם לעומתם כתבו בשו"ת קרן לדוד פד, וחלקת יעקב ד, לב, ועוד אחרונים, שחיוב הקידוש חל רק אחר התפילה, וכן משמע מלשון השו"ע. לפיכך מי שמותר לו לאכול לפני התפילה יאכל בלא קידוש. וכך נוהגים וכך כתבתי למעלה (פניני הלכה שבת ח"א ה, 9). ולעניין אכילה של גברים לפני התפילה, כתבתי בפניני הלכה תפילה יב, ז, בסגנון יותר מחמיר, משום שדין הגברים בזה יותר חמור, כמבואר לעיל ח, הערות 5, 6.

בשעת הדחק, אשה שאינה יודעת לקדש, כי אינה יודעת לקרוא את נוסח הקידוש, והיא צמאה, וקשה לה להמתין עד שתשמע קידוש מבעלה, רשאית לומר ברכות השחר והתורה ולשתות לפני הקידוש. ואם תהיה רעבה, רשאית בשעת הדחק גם לאכול. וזאת משום שיש מי שסובר שנשים פטורות מקידוש היום (מהר"ם חלאווה), ובשעת הדחק אפשר לסמוך על דעתו.[4][4]. דעת מהר"ם חלאווה, שנשים פטורות מקידוש היום. ובנוסף לכך, לדעת הראב"ד והעומדים בשיטתו, אין איסור לאכול לפני קידוש היום. בנוסף לכך, יש מבארים את דעת הרמב"ם, שאמנם אסור לאכול ולשתות לפני קידוש, אבל מים מותר לשתות לפני קידוש. לפיכך, בשעת הצורך, יכולה לשתות לפני קידוש, ובשעת הדחק, רשאית אף לאכול, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ד כח, ג, ובשש"כ נב, יג, ובילקוט יוסף רפט, ו.

אשה נשואה שבעלה התפלל השכם בבוקר וחזר מהתפילה ורוצה לקדש ולאכול עימה, למרות שהיא מתכוונת ללכת אח"כ לתפילת שחרית, מותר לה להשתתף בקידוש ולאכול עימו, מפני שסדר החיים המשפחתי התקין על פי ההלכה, שאשה אוכלת עם בעלה. ותקפיד לברך לפני כן ברכות השחר והתורה (ע' לעיל ח, י, ובהערה 3 בדעת האג"מ).

קטנה שהגיעה לגיל חינוך, לכתחילה יש להרגילה שלא לאכול לפני הקידוש, ואם תהיה רעבה או צמאה, מותר לתת לה לאכול ולשתות לפני הקידוש (שש"כ נב, יח; ילקוט יוסף רעא, יז).

יא - הבדלה

נשים חייבות במצוות ההבדלה כגברים. ואע"פ שהיא מצוות עשה שתלויה בזמן, לדעת רוב הפוסקים, הבדלה כלולה במצוות 'זכור', שמצווה לזכור את השבת בכניסתה בקידוש וביציאתה בהבדלה. וכיוון שמצוות 'זכור' הושוותה ל'שמור', כפי שלמדנו לעיל בהלכה ח', ממילא נשים חייבות בקידוש ובהבדלה. ואף לסוברים שמצוות הבדלה מדברי חכמים, תקנוה חכמים גם לנשים כדוגמת הקידוש.

ויש מי שאומר, שההבדלה היא מצווה בפני עצמה שתקנו חכמים, והיא איננה חלק ממצוות 'זכור', וכיוון שהיא מצווה שתלויה בזמן, נשים פטורות ממנה (אורחות חיים). כדי לחוש לדעה זו, עדיף לכתחילה שאשה תשמע הבדלה מגבר, שהוא חייב בוודאי במצוות הבדלה. אך אם אין שם גבר שצריך להבדיל, תבדיל לעצמה, כדעת רוב רובם של הפוסקים. וכשתבדיל תברך את כל ארבע הברכות.[5][5]. לדעת הרמב"ם והשאילתות והסמ"ג והחינוך ורוב הפוסקים, מצוות הבדלה מהתורה, שבכלל "זכור" לזכור את השבת בכניסתה בקידוש וביציאתה בהבדלה, ואזי גם נשים חייבות בה מהתורה כדוגמת חיובן בקידוש. ואף לדעת הרא"ש והראשונים, הסוברים שהבדלה נתקנה על ידי חכמים, רבים מפרשים שחכמים תקנו את ההבדלה כעין קידוש, וכשם שנשים חייבות בקידוש חייבות בהבדלה. וכך כתבו המאירי והנימוקי יוסף בשם הריטב"א והמגיד משנה. ואמנם, דעת האורחות חיים, שהבדלה מדברי חכמים ואינה קשורה למצוות "זכור", וכיוון שהזמן גרמא - נשים פטורות ממנה. והרמ"א רצו, ח, חשש לדעתו וכתב, שלפיכך, לא יבדילו הנשים לעצמן אלא יצאו בשמיעה מגברים. אלא שהב"ח והמ"א ועוד אחרונים כתבו, שאשה שתרצה, יכולה להבדיל לעצמה ויש לה בזה מצווה, שכן דעת הרמ"א עפ"י הרבה ראשונים, שנשים רשאיות לברך על מצוות שהזמן גרמן (לעיל ב, ח). נמצא אם כן, שלשיטת הרמ"א, אם ירצו יוכלו להבדיל. ואף שלדעת השו"ע אין לנשים לברך על מצוות שהזמן גרמן, מ"מ כאן שלדעת רוב רובם של הפוסקים נשים חייבות בהבדלה, ויש אומרים שחייבות מהתורה, יכולות להבדיל לעצמן, ואין בזה חשש ברכה לבטלה. ואמנם מדברי המ"ב בבאו"ה משמע שאם מבדילות לא יברכו על הנר, כי ברכה זו אינה בכלל ההבדלה. וכ"כ בשש"כ נח, טז. אולם רבים מהאחרונים תמהו עליו, וסוברים שברכת הנר בכלל ההבדלה, ונשים המבדילות יברכו את כל ארבע הברכות, וכ"כ באג"מ חו"מ ח"ב, מז, ב; וביחו"ד ד, כז, ובציץ אליעזר יד, מג

תוכן העניינים

פניני הלכה - תפילת נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה