פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד
פרק יג - הלכות ערב פסח ומנהגיו · א - איסור עשיית מלאכה בערב פסח
בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם שהביא קרבן לבית המקדש - נאסר באותו יום בעשיית מלאכה, מפני שהוא לו כיום טוב, ואין ראוי לעשות מלאכה בזמן שקרבנו קרב על המזבח. וכן הדין בערב פסח, שכל ישראל צריכים להקריב את קרבן הפסח, והרי הוא כיום טוב לכל. אלא שהואיל וזמן קרבן פסח מחצות היום בלבד, גם איסור המלאכה חל מחצות היום בלבד. והיו מקומות שנהגו להחמיר על עצמם שלא לעשות מלאכה מבוקר יום י"ד, ובאותם המקומות היה למנהגם תוקף מחייב. ואף לאחר חורבן הבית התקנה לא זזה ממקומה, ואסור לעשות מלאכה חשובה מחצות יום י"ד. ועוד טעם לזה, כדי שלא יהיה אדם טרוד במלאכתו וישכח לבער את חמצו ולהכין את המצות והיין ושאר צרכי החג לקראת ליל הסדר.
ובכל ערב שבת תיקנו חכמים שלא לעשות מלאכה חשובה, כדי שיהיו פנויים להכנות לשבת, אלא שבערב פסח דין זה חמור יותר. שבערב שבת אמרו חכמים שכל העושה מלאכה אינו רואה ממנה סימן ברכה, ואילו בערב פסח אף היו מנדים את מי שעשה מלאכה. ובערב שבת אנו פוסקים למעשה שהאיסור חל מעת מנחה קטנה, היינו שעתיים וחצי זמניות לפני שקיעת החמה, ואילו בערב פסח האיסור חל מחצות היום.
למעשה, המנהג הרווח לעשות מלאכה עד חצות היום, ואף בירושלים המנהג הרווח להתיר מלאכה עד חצות היום.[1][1]. הטעם משום קרבן מבואר בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו, וכ"כ התוס' והרמב"ם ורוה"פ. ומדברי התוס' נראה שהאיסור מהתורה, אבל הרמב"ם ושאר הפוסקים כתבו שהוא מדברי חכמים. ואחר שנחרב הבית נראה שכולם מודים שהאיסור מדברי חכמים. והעיקר כטעם הראשון, ולכן אם חל ערב פסח בשבת, ביום שישי מותר לעשות מלאכה עד מנחה כדין כל שבת, ולמרות שההכנות לפסח וביעור חמץ מתבצעים ביום שישי. וכ"כ בבאו"ה תסח, א. ועיין בחזו"ע ח"ב ע' פב, ובהלכות חג בחג יד, ח. ודין איסור מלאכה בערב שבת מן המנחה מבואר בפסחים נ, ב. ועיין בשו"ע רנא, א, שנחלקו אם הכוונה מנחה גדולה או קטנה, וכתב במ"ב ג' שהמיקל לא הפסיד.לגבי המנהג כיום בער"פ לפני חצות, עיין מ"ב תסח, יב, כה"ח לב. ומעצם זה שנסתפקו על המנהג בירושלים, עולה בבירור שאין מנהג קבוע לאיסור, כי במקום שיש איסור אף לאורחים אסור לעשות מלאכה, וק"ו שלא יהיו מבני המקום שיעשו מלאכה. וגם בשאר המקומות, לא שמענו על מקום שכיום נוהגים בו איסור לפני חצות.אמנם גם כשאין נוהגים איסור, לדעת השו"ע תסח, ה, עפ"י הרמב"ם, רק לשלושה בעלי מלאכה מותר להתחיל לעבוד עד חצות והם: החייטים, הספרים והכובסים, שמלאכתם לקראת החג. ושאר המלאכות אם התחיל בהן קודם בוקר י"ד והן לצורך הפסח - יכול לגומרן עד חצות, ואם לא התחיל - אסור להתחיל בהן. ולדעת הרמ"א עפ"י רוב הראשונים, וביניהם רש"י, ראב"ד, רא"ש, ר"ן ועוד, דין זה נכון למקום שאין נוהגים לעשות מלאכה (כפי שנהגו במקום הרמ"א), אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות (כמו אצלנו) - הכל מותר. וכן נוהגים אשכנזים. ואף במנהגי הספרדים יש דעות, ויש שהורו כרמ"א, עיין כה"ח לב. וספקא דרבנן לקולא.