פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד
פרק טו - ההגדה · ה - כנגד ארבעה בנים דברה תורה
מצינו בתורה ארבע פעמים שצריך אדם להגיד לבנו עניין יציאת מצרים ופסח, ובכל פעם נקטה התורה לשון אחרת, ומזה למדנו שיש לבאר את סיפור יציאת מצרים באופן המתאים לכל בן לפי כישרונו ותכונותיו.
פעם אחת נאמר (דברים ו, כ): "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם". ומזה שהבן שאל באופן מפורט, "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", משמע שמדובר בבן חכם. ומהמשך הפסוקים למדנו, שהתשובה לבן החכם צריכה להיות מפורטת, ויש לבאר לו בהרחבה את כל עניין יציאת מצרים ומצוות הפסח וייעודו של עם ישראל, ולכן התשובה הכתובה לבן החכם היא הארוכה והמפורטת ביותר.
במקום אחר נאמר (שמות יב, כו): "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". ומתוך שהבן קורא למצוות 'עבודה', ועוד מוסיף ואומר "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", ואינו כולל את עצמו במצוות, מובן שמדובר בבן רשע שאינו חפץ במצוות. ואע"פ כן צוותה התורה להתייחס אליו ולבאר לו עניין סגולת ישראל, שבא לידי ביטוי בקרבן הפסח.
ועוד נאמר (שמות יג, יד-טו): "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה". וכיוון ששאל "מה זאת" משמע שהוא תם שאינו יודע לפרט את שאלתו, וצוותה התורה לבאר לו לפי יכולת הבנתו את המאורעות המרשימים שהיו ביציאת מצרים, את המכות החזקות שקיבלו המצרים, ואת קשיות ליבו של פרעה, שנשברה על ידי מכת בכורות. ואלו הדברים שהתם קולט יותר.
וגם כשהבן אינו מתעורר כלל לשאול, צריך לספר לו ביציאת מצרים, שנאמר (שמות יג, ז-ח): "מַצּוֹת יֵאָכֵל... וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". וכיוון שלא שאל שום שאלה, צריך לעורר את התעניינותו על ידי דברים מוחשיים. ולכן אומרים לו 'בעבור זה', היינו בזכות המצות המרור וקרבן הפסח עשה לנו ה' את הניסים והוציאנו ממצרים. ולכן בליל הסדר מניחים את הקערה על השולחן, כדי שכל מאכל ומאכל שבקערה ימחיש את אחת המשמעויות שבאות לידי ביטוי בליל הסדר.[3][3]. מעניין לשים לב כי התשובה לבן הרשע נאמרה בשמות פרק י"ב באופן ישיר למצוות הקרבת הפסח במצרים ולדורות, והקרבת קרבן והזאת דמו מעוררת אצל הרשע שאינו קשור לאמונה את השאלה הגדולה ביותר, והתשובה אינה מתחמקת אלא עוסקת בסגולת ישראל עצמה, שהיא עניין גבוה ששורשו מעל השכל האנושי וענפיו מתגלים במציאות ההיסטורית. וההגדה לשאינו יודע לשאול נאמרה אחרי המצווה לאכול מצות בפסח בשמות יג, ח, שכפי הנראה על ידי אכילת המצות ותוך כך הסברת עניין יציאת מצרים נוכל לקשר אותו אל זיכרון יציאת מצרים עד שיגיע להבנה טובה. (השאינו יודע לשאול אינו טפש, אלא אינו מתעניין). ותשובת התם נאמרה בהקשר למצוות קדושת הבכורות, כי אינו נבון כל כך, ולכן צריך לחנך אותו ליראת שמיים, וכבוד לקדושה, וזה נעשה על ידי ההתבוננות בחוזק היד ובמכת בכורות, ומתוך כך מקבל את המצוות שבאו לקדשנו ולהבדילנו מן העמים. ושאלת החכם ותשובתו לא נזכרה בקשר למצוות הפסח דווקא, אלא בדברים פרק ו' העוסק ביסודות האמונה והייעוד של ישראל, וכיוון שיסוד הכל ביציאת מצרים, הבינו חכמים ששאלתו על מצוות ליל פסח, ומתוך כך מבארים לו את כל יסודות האמונה.