פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד
פרק ז - תערובת חמץ · ו - דיני תערובת החמץ מהתורה
דין תערובת חמץ מהתורה מורכב, ונחלקו בו תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים, וכיוון שאינו נוגע כל כך למעשה, נסכם את דיניו בקצרה כדעת רוב הראשונים.
קבעה התורה שהאוכל כזית חמץ בפסח נענש בכרת. ואם החמץ התערב במאכלים אחרים, כל זמן שטעמו מורגש, האוכלו עובר באיסור תורה, ונחלקו אם מתחייב גם בעונש מלקות. לרי"ף, רמב"ם ורמב"ן, אינו מתחייב במלקות, ואילו לדעת המאור והעיטור מתחייב במלקות.
ואם היה בתערובת כזית חמץ בכדי שיעור אכילת פרס (נפח זית חמץ בתוך נפח של שלוש או ארבע ביצים), לדעת הרמב"ן ועוד ראשונים נענש בכרת, ולדעת הרי"ף והרמב"ם נענש במלקות בלבד.
ואם החמץ התערב במינו, למשל קמח שהחמיץ בקמח שלא החמיץ, כיוון שטעמם שווה, לדעת רוב הפוסקים הקמח החמץ בטל ברוב.
ולגבי איסור השהיית חמץ בפסח: אם כזית חמץ התערב במאכלים אחרים, כל זמן שאין יותר מפי שישים כנגדו, עובר עליו בשני איסורים: בל יראה ובל ימצא. ואם היה בתערובת יותר מפי שישים, החמץ מתבטל מהתורה. ואם החמץ התערב במינו, כגון קמח שהחמיץ בקמח אחר והם שווים בטעמם, אם הקמח הכשר מרובה, מהתורה החמץ בטל בו ואינו עובר באיסור. אבל מדברי חכמים צריך לבערו.[6][6]. ואם לא ביערו, כיוון שלא עבר עליו באיסור תורה של בל יראה ובל ימצא, מותר להנות ממנו אחר הפסח. ולגבי אכילה, לא"ר כיוון שעבר בהשהייתו על איסור חכמים אסור לאוכלו, ולמ"א אפשר גם לאוכלו, כמובא במ"ב תמז, קב