אור ברסלב
פניני הלכה - פסח פרק ו - מכירת חמץ › ד - דיני המכירה

פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד

פרק ו - מכירת חמץ · ד - דיני המכירה

ג - למי נועדה כיום מכירת חמץ

ראוי שכל יהודי שרוצה למכור את חמצו שיקרא את שטר ההרשאה שעליו הוא חותם, כדי שיבין שהוא ממנה את הרבנות למכור את חמצו וידע שהמכירה מוחלטת. ומכל מקום אם לא קרא וסמך על הרב, מכירתו כשרה, שכן אם בפסח יבוא הגוי לקחת את החמץ והרב יאמר לו שאכן החמץ שייך לגוי ועליו לתת לו את חמצו - יתן, נמצא שהמכירה כשרה.

ויש לכתוב בשטר המכירה את שם המוכר ואת כתובתו בכתב קריא, כדי שידע הגוי מי מוכר והיכן הוא גר, וכך יוכל הגוי אם ירצה לבוא לביתו כדי לקחת את חמצו (ע' ספ"כ יא, ז-ח ובהערות).

לכתחילה היה ראוי לתת לגוי את המפתח של המקום שבו מונח החמץ, כדי שבכל שעה יוכל הגוי להכנס לקחת את חמצו. אולם למעשה אין נוהגים כן, אלא משתדלים לציין בשטר המכירה היכן המפתח מונח או היכן אפשר להשיג את בעל הבית שיוכל לפתוח לגוי את ביתו או לתת לו את המפתח כדי שיוכל להכנס ולקחת את חמצו שקנה. וזה היסוד החשוב ביותר, שידעו כל המוכרים, שאחר המכירה אכן החמץ שייך לגוי וצריך לאפשר לו להכנס לבית ולקחת את חמצו בכל שעה שירצה (מ"ב תמח, יב).

לכתחילה היה ראוי לציין בשטר ההרשאה שחותמים המוכרים אצל הרב את כל מיני החמץ הנמכרים, ולכתחילה ראוי לציין גם את מחירם. ויש מדקדקים בזה. אולם למעשה הדבר קשה מאוד לביצוע, ולכן המנהג הוא לכתוב שכל החמץ שברשותו כלול במכירה, והמחיר הוא לפי המקובל בשוק וכפי שיקבעו אותו שמאים (עי' באו"ה תמח, ג, ד"ה 'בדבר מועט').

וטוב לכתוב היכן בדיוק יהיה החמץ מונח. כגון: "בארון המטבח העליון משמאל", או "בחדר הימני בארגז שיסומן לכך".

נהוג לכתחילה למכור או להשכיר לגוי את המקום שעליו החמץ עומד, כדי שעל ידי כך החמץ יהיה מונח ברשותו של הגוי והמכירה תראה ככל המכירות שבהם הקונה מעביר את קניינו לרשותו.

מי שאינו יכול לבוא לרב כדי לחתום על שטר הרשאת המכירה, יכול למנות שליח שיחתום במקומו, וטוב שיאמר לשליח היכן מתכוון להניח את החמץ והיכן אפשר להשיג את המפתח, כדי שיוכל לציין זאת בשטר.

ניתן גם למכור את החמץ בטלפון או בפקס או באינטרנט. ואף שבדרך כלל המוכר חותם ועושה קניין כדי לחזק את השליחות, מכל מקום אין קניין זה מעכב, שהעיקר הוא הקניין שנעשה בעת שהרבנות מוכרת את החמץ לגוי, וקניין זה חל עבור כל המבקשים מהרבנות למכור את חמצם (ספ"כ יט, ד, ט-י).[5][5]. כתב בספ"כ יא, יב. שאפשר לחתום על מכירת חמץ אצל כמה רבנים, אף שכל אחד מהם מוכר לגוי אחר, והראשון שימכור מכירתו חלה. ולכתחילה לא יעשה כן, מפני שעל ידי כך המכירה נראית כהערמה, ורק כשחושש שבמקום אחד אולי לא ימכרו בשמו יבטח את עצמו בעוד מקום. ועיין בפס"ת תמח, ו. עוד כתב שם יא, כ, שמי שנאנס ולא יכל למכור, יכול חבירו למכור עבורו בלא רשותו, שבשעת הדחק מועילה מכירה כזו, מפני שזכין לאדם שלא בפניו. וכן דעת פוסקים רבים כמובא בפס"ת תמח, כא.

במטבחים של מוסדות ציבור ימכור המנהל או מישהו מטעמו את החמץ.

אין למכור את החמץ הבלוע בכלים, שכמה וכמה דינים נקבעו בזה כדי להבהיר לכל שמדובר במכירה אמיתית, ואם כותב שמוכר את החמץ הבלוע בכלים נראית המכירה כחוכא ואיטלולא, שאין לחמץ הבלוע בכלים שום שווי, ואין בעולם גוי שמעוניין לקנות את החמץ הבלוע בכלים. וכן הדין לגבי חמץ שדבוק על הכלים, שאין גוי שמעוניין בו. לכן טוב שלא לציין זאת בשטרות המכירה.[6][6]. למכור את הכלים עצמם לגוי לא כדאי, מפני שאחר הפסח יצטרכו לטובלם, כדין כלי מאכל שנקנו מגוי, וכ"כ החת"ס או"ח קט וכן דעת רוה"פ. (אמנם בערוה"ש יו"ד קח, נב, כתב להקל בזה). ולכן רצו למכור את החמץ הבלוע והדבוק בכלים, וכ"כ בס' בדיקת חמץ וביעורו ח, יח-כא, אלא שכתב למכור רק את הכלים שיש בהם חריצים שקשה לנקותם משאריות חמץ, והוסיף שיש מחמירים למכור גם את הבלוע בכלים. והאמת שאין בזה צורך, מפני שאחר שמבטלים את החמץ אין בזה שום חשש. ואפילו כשיש ממשות חמץ על הכלים, כל זמן שאין שם חמץ בשיעור כזית לדעת רוה"פ אין צריך לבערו, שלדעתם רק על שיעור כזית חלה חובת ביעור, וכפי שבאר שו"ע הגר"ז תמו, קונ"א א'. אלא צריך להניח את הכלים במקום סגור שלא יבואו להשתמש בהם בפסח, ואחר הפסח לפני שישתמשו באותם כלים צריך להסיר מהם ממשות חמץ שעבר עליו הפסח. ולכתחילה כדי לצאת גם ידי הסוברים שצריך לבער פחות מכזית (מ"א תמב, יב), צריך להסיר כל ממשות חמץ שעל הכלים לפני הפסח. וכיום שיש חומרי ניקוי מצוינים, ניתן להסיר כל ממשות חמץ, ואפילו אם לא הצליחו להוריד לכלוך מסוים ודאי פגמוהו עד שאינו ראוי למאכל כלב, ואזי אפילו אם יהיה בו שיעור כזית אין צריך לבערו. לכן אין צורך למכור את החמץ שעל הכלים וק"ו שאין למכור את הבלוע בכלים.

תוכן העניינים

פניני הלכה - פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה