פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד
פרק א - משמעות החג · ד - ביציאת מצרים נעשה החומר מרכבה לשכינה
סדרו של עולם הוא, שהצדדים החומריים בולטים בו תחילה, ובקלות הם באים לידי ביטוי מלא וחזק, ואילו המגמות הרוחניות נסתרות, ולוקח זמן רב עד שעומדים על משמעותן. ולכן טבעי היה שבתחילה גברו המצרים על ישראל, שכן כוחם של המצרים כבר יצא אל הפועל במלואו, ואילו עם ישראל עדיין היה כעובר שלא נולד. וכיוון שכוחם של ישראל לא יכול היה לבוא לידי ביטוי, ניצלו המצרים את חולשת ישראל ושעבדום כדי להרבות כבודם ותאוותיהם.
אלא שאין הרוחניות יכולה להתגלות בעולם בלא בסיס חומרי, ואת הבסיס החומרי לקיומינו הלאומי נטלנו ממצרים. ובמשך כל אותו הזמן שהמצרים שעבדו את ישראל, וחשבו לעצמם שהם מתגברים עלינו לגמרי, באמת אנחנו שאבנו וקלטנו את כוחם, כמו שנאמר (שמות א, ז): "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". וככל שניסו לשעבד ולהכניע אותנו יותר, כן הוספנו להתרבות, כמו שנאמר (שמות א, יב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". עד שמנינו ששים ריבוא (גברים מגיל עשרים). ומבאר המהר"ל (גבורות ה' פרקים ד' וי"ב), שזה המספר ההכרחי להקמתו של עם ישראל, וכשמנינו ששים ריבוא התגלה בתוכנו העניין האלוקי, האימפריה המצרית התמוטטה ויצאנו ממצרים לקבל את התורה בסיני.
ולא רק לברכת הפריון זכינו במצרים, אלא אף זכינו בצאתנו ממצרים לרכוש רב, תמורת שנות עבדותנו הרבות, וכך יצא עם ישראל לדרכו עם בסיס חומרי הגון. וזהו שנאמר (שמות ג, כא-כב): "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת, וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם".
וכך מגיע היה למצרים, שאילו בחרו להיות צדיקים - היו מטפחים את ישראל, ומסייעים בידינו להתרבות ולהתעשר, ואף הם היו זוכים לברכה כפולה עבור כך, וכפי שיוסף הצדיק תרם לשגשוגה של מצרים בשנות הרעב הקשות. אלא שבחרו ברע, ושעבדו את ישראל באכזריות, לפיכך נענשו בעשר מכות, ונתקדש שם ה' בעולם, שנעשה דין ברשעים ויצאו ישראל לחירות עולם.