פניני הלכה - פסח· הרב אליעזר מלמד
פרק א - משמעות החג · א - חג המצות וחג הפסח
שני שמות מוזכרים לחג בתורה: חג המצות וחג הפסח,[1][1]. שמות כג, טו: "את חג המצות תשמר..." ובעוד שלוש פעמים במקרא. ובשמות לד, כה: "...זבח חג הפסח". כנגד שתי משמעויותיו של החג, חג המצות כנגד גילוי האמונה, וחג הפסח כנגד סגולת ישראל.
ביציאת מצרים נתגלתה הנהגתו של ה' בעולם באופן הבולט והמוחשי ביותר, ולכן יסוד האמונה בה' נעוץ ביציאת מצרים. ולכך רומזת המצה כפי שאנו אומרים בהגדה: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם".
גם עניינו של עם ישראל נתגלה ביציאת מצרים, שבכל המכות בלט ההבדל שבין מצרים לישראל, שהמצרים הוכו ובני ישראל ניצלו. והשיא הגיע במכת בכורות, שפגע המשחית בכל בתי מצרים, ועל בתי ישראל פסח. עניין זה בא לידי ביטוי בקרבן הפסח.
ושני היסודות הללו, אמונה וישראל, קשורים ותלויים זה בזה. שלא כמו העמים האחרים שנוצרו מתוך מגמות אנושיות, עם ישראל נוסד ביציאת מצרים כדי לקבל את תורת ה'. וכל מצבם של ישראל תלוי בקשר לעניין האלוקי, שבשעה שעושים רצונו של מקום ומגלים שמו של ה' בעולם, זוכים לכל הברכות שבתורה, ובשעה שאינם עושים רצונו של מקום, באות עליהם כל הקללות שכתובות בתורה.
ומנגד, גילוי שמו של ה' בעולם תלוי בישראל, כמו שנאמר (ישעיהו מג, כא): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". ולכן מחשבתן של ישראל קדמה לבריאת העולם, שכל העולם נברא כדי שישראל יגלו בו את העניין האלוקי. וזהו שאמרו חכמים (שבת פח, א): "תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". ביותר התגלתה סגולת ישראל, בזה שבחר בנו ה' להיות עמו ובניו, למרות היותינו עבדים שפלים שקועים במ"ט שערי טומאה.
נמצא אם כן ששני השמות של החג שני פנים הם של עניין אחד, והוא: גילוי שם ה' בעולם על ידי ישראל.