אור ברסלב
פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה ז - ברית מילה › י - מנהגי הברית והסעודה

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה· הרב אליעזר מלמד

ז - ברית מילה · י - מנהגי הברית והסעודה

ט - התשלום למוהל

יש להשתדל שישתתפו בברית המילה לפחות מניין, דהיינו: עשרה גברים מעל גיל בר מצווה, כדי להעיד עדות גדולה על האב, שהכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, וכדי להודות לה' בפני עשרה על הולדת הבן (שו"ע יו"ד רסה, ו).

נוהגים לעמוד בעת המילה, כדי לכבד את כניסתו של הרך הנימול בבריתו של אברהם אבינו, וכן נאמר (מלכים ב' כג, ג): "וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית".

ומנהג טוב הוא, שהמוזמנים ילבשו בגדים נאים לקראת הברית, וכמובן שההורים עצמם צריכים ללבוש בגדים מכובדים לכבוד המצווה. ואפילו בתשעת הימים הראשונים של חודש אב, שהם ימי אבל לאומה וממעטים בהם בשמחה, ילבשו המוהל, הסנדק ואבי הבן בגדי שבת (רמ"א או"ח תקנא, א). ואם יום הברית נפל בתשעה באב עצמו, ילבשו בגדים חגיגיים, אבל לא ממש לבנים כבגדי השבת (שו"ע או"ח תקנט, ח).

מיד לאחר הברית מקיימים סעודה, וההבדל בין סעודה זו לכל סעודה אחרת, שסעודה זו היא סעודת מצווה, ומצווה להשתתף בה. וכתב הרמ"א (יו"ד רסה, יב) שכל מי שמוזמן לסעודת הברית ואינו בא להשתתף בה, הרי הוא כמנודה לשמים. אבל אם נמצאים בסעודה בני אדם שאינם הגונים, אינו צריך לאכול עמהם.

ולכן נוהגים שלא להזמין את האורחים בלשון הזמנה, כגון: "אתה מוזמן לסעודת הברית". אלא כשרוצים להזמין ידיד או קרוב לברית, מודיעים לו שהברית תתקיים ביום פלוני בשעה פלונית, והוא צריך להבין מעצמו שהוא מוזמן. וזאת כדי שאם המוזמן לא יוכל לבוא לסעודת הברית, לא יחשב הדבר כסירוב להשתתף בסעודת מצווה, ולא יהיה חלילה כמנודה לשמים (פתחי תשובה יו"ד רסה, יח).

אבל אם המוזמן צריך ללכת למטרה חשובה כתפילה במניין או פרנסה - אינו נחשב כמסרב להשתתף במצווה. וכן יש אומרים שאם כבר יש מניין אנשים בסעודה, אינו מחויב להשתתף, שהרי המצווה תתקיים בלעדיו (עיין אוצר הברית ח"א ע' קסג). ברם, אם מדובר באורח שלא יבין את הנוסח הזה של ההודעה, העלול להתפרש בעיניו כזלזול, יש להזמינו בלשון מפורשת.

כדאי להוסיף ולהסביר, שבדרך כלל כל סעודה היא סעודת רשות, כלומר אין מצווה לאכול, אבל אם האוכל מועיל לאדם ומאפשר לו לעשות פעולות טובות, נמצא שיש באוכל תועלת, אך בעצם התענוג מהאוכל אין מצווה, ולפעמים הוא אף מזיק. אך לא כן הדבר בסעודת מצווה. בסעודה זו, התענוג מהאוכל הוא גם חלק מהמצווה. ובמיוחד בולט הדבר בסעודת הברית, שלאחר הסרת הערלה, המבטאת את התאוות החומריות המיותרות, נשאר החומר זך ונקי, בריאה אלוקית, שאפשר ומצווה ליהנות ממנו. הסיבה שאנו חוששים מפני ההיגררות אחר התאוות החומריות, היא מפני הערלה והזוהמה המעורבת בתאוות אלו, אולם בסעודת הברית, המסמלת יותר מכל את זיכוך החומר, מצווה להשתתף, ולשמוח וליהנות גם מטעמו של האוכל.

יא - כיבודים

כדי לעזור מעט להורים להתכונן לברית, אמנה כאן את רשימת הכיבודים שיש בברית, כדי שההורים יוכלו לתכנן את מי לכבד בכל תפקיד ותפקיד. וזאת כדי למנוע אי נעימות ועלבונות. לעיתים האב מגיע לברית ועדיין הוא אינו יודע את מי יכבד להיות סנדק, ומי יכבד בכסא של אליהו וברכות וכדומה. וכיוון שהוא נרגש הוא עלול להחליט בחיפזון לכבד את מי שעומד סמוך אליו, וישכח את אלו שבאמת היה צריך לכבד, ותגרם עגמת נפש. לכן חשוב לדעת מהם הכיבודים שבברית, וכן מהו הכיבוד הראשון במעלה ומה נחשב פחות ממנו, כדי שלא להפוך את היוצרות, ולגרום למכובדים עלבונות.

נתחיל בכיבוד החשוב ביותר: 'הסנדק'. הסנדק הוא זה שהילד מונח עליו בשעת הברית, ומתפקידו גם לעזור למוהל. בסנדקאות מכבדים בדרך כלל, את הסבא או תלמיד חכם. וכן רבים נוהגים, שאב אחד לא מכבד את אותו אדם לשמש פעמיים כסנדק של בניו (רמ"א יו"ד רסה, יא, ברכ"י שם). הטעם לכך, מפני שמקובל שמי שזוכה להיות סנדק, מתברך בעושר או בברכות אחרות, ואין ראוי וצודק שהאב יעניק זכות מיוחדת זו לאדם אחד פעמיים. ובמקצת מקומות נהגו שלא להימנע מלכבד אדם אחד להיות סנדק אצל שני ילדיהם (ונו"ב קמא יו"ד פו, יחו"ד ג, עז).

לאחר הסנדק מבחינת החשיבות, ישנם שלושה כיבודים הדומים בחשיבותם, ואמנה אותם לפי סדר הברית: הראשון הוא המכובד בכסא של אליהו, כלומר זה שמניח את הילד על כסא של אליהו לפני הברית. לאחר הברית יש לכבד עוד שני אנשים, האחד בברכות, הוא אשר אומר את ברכות המילה על היין, ומכריז את שם הילד ומברך אותו, והשני מכובד בעמידה לברכות, דהיינו בהחזקת התינוק בעת אמירת הברכות. כאמור, מבחינת החשיבות, אין הבדל משמעותי בין שלושת הכיבודים הללו, ולשלושתם תפקידים מרכזיים בברית, ולכל אחד מהם מעלה מיוחדת. ורגילים לכבד בברכות תלמיד חכם או חזן שיודע לומר יפה ובכוונה את הברכות.

עוד לפני הברית ישנו כיבוד חשוב, אשר נותנים אותו לזוג, בעל ואשה, והוא המכונה 'קוואטר'.[2][2]. כיבוד זה נקרא 'קוואטר', מפני שנהגו שהמביאים את התינוק לברית קונים לו חיתולים וכרית מיוחדת לברית, וחיבור שמם הוא 'קוואטר'. ויש אומרים על שם קטורת, שהמביאים את התינוק כמקטירים קטורת (ערוה"ש רסה, לה) קוואטר הוא המביא את הילד אל הברית. האשה לוקחת אותו מהאם ומוסרת לבעלה, והוא מכניסו לאולם הברית. יש שנוהגים לכבד בתפקיד קוואטר זוג שעדיין לא נתברך בילדים, כדי שבזכות מצווה זו יזכה להיפקד בבנים. כאשר רוצים לכבד זוג שעדיין לא התברך בילדים, יש לפנות אליהם ברגישות רבה, מפני שפעמים הם מתביישים ונפגעים מכיבוד זה.

כאשר רוצים לכבד אנשים נוספים בברית, מכבדים אדם נוסף שייקח את התינוק מכסא של אליהו וייתנו לסנדק. ואם צריך לכבד עוד אנשים נוהגים למסור את התינוק בין המכובדים עד שמביאים אותו לסנדק.

תוכן העניינים

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה