פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה· הרב אליעזר מלמד
ה - איסורי עריות · י - ממזר
כפי שלמדנו, התוצאה המעשית החמורה ביותר שעלולה להיגרם ממעשה של זנות היא הולדה של בן או בת שהגדרתם ההלכתית היא 'ממזר'. ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "איזהו מעוות שאינו יכול לתקון? זה הבא על הערווה והוליד בן ממזר" (חגיגה ט, ב).
כי לא רק שאותם אנשים עשו עוון חמור שעל פי התורה עונשו חנק, ובלא עדים והתראה עונשו כרת, כלומר מיתה בידי שמים, אלא אף הבנים הנולדים מזה אסור להם להינשא לשום אדם מקהל ישראל. ואמנם לגר או לגיורת מותר להתחתן עם ממזר, אבל בכל אופן הילדים שיוולדו להם יהיו גם הם באותה צרה, ולא יוכלו להינשא לשום אדם מזרע ישראל. במילים אחרות, כל זמן שאחד ההורים הוא ממזר, גם הילדים שיוולדו יהיו ממזרים. ולכן מסתבר שגר או גיורת לא יסכימו להינשא לממזר, כדי שלא לפסול את זרעם.
בשום אופן איננו מתיימרים לדעת את הטעם המוחלט למצוות התורה, שהרי גבהו מחשבותיו של הבורא ממחשבותינו. אבל בכל אופן אפשר לנסות ולהסביר באופן פשטני, שעל ידי הגזירה הנוראה הזו של ממזרות, נאבקת התורה בכל תוקף בבעיית הזנות. שהרי אין דבר נורא והרסני לגבי שלמות המשפחה וחינוך הילדים מאשר הזנות. וכמובן שכדי לחזק את האהבה המשפחתית צריך בעיקר לעודד את המידות הטובות של אהבה, סבלנות וכבוד. אולם בכל אופן יש לאדם בנוסף ליצר הטוב גם יצר רע, ולעיתים הוא נוטה להתפתות לתאווה רגעית כלשהי, שבסופו של דבר עלולה להחריב את משפחתו. ואזי רק עונש חמור ביותר, שמביע את החומרה שבעצם המעשה הפגום, יכול להרתיע אותו ממעשה הבגידה.
אכן אפשר לומר שבאופן כללי העונש הקשה הזה מרתיע ביותר, ואמנם לעיתים נדירות ישנם אנשים שסובלים ממנו מאוד, אבל התועלת הכללית הנובעת ממנו לחברה כולה אינה ניתנת לשיעור. כמובן שזהו רק טעם אחד פשוט, וכל מי שמאמין בתורה מבין שישנם גם טעמים עמוקים יותר הקשורים בסוד השתלשלות הנשמות.
עוד כדאי להוסיף כאן, שהפגם הנורא שישנו בממזר הוא דווקא לעניין הנישואים, אבל לגבי כל שאר התורה שווה הממזר לכל יהודי. ואף יכול הוא להתעלות במעלות הקדושה ולהגיע לדרגה גבוהה. וכן אמרו חכמים בסוף מסכת הוריות, שיש להקדים ולכבד ממזר שהוא תלמיד-חכם יותר מכהן גדול שהוא עם-הארץ.
יא - ממזר עם שפחה
על פי ההלכה, דרך אחת בלבד ישנה לממזר להוליד בנים שיוכלו בסופו של דבר להתחתן עם כל יהודי או יהודיה וזרעם יהיה כשר.
וכדי להסביר את הדבר, נחזור על מה שלמדנו. ממזר הוא בן שנולד על ידי גילוי עריות, כמו למשל מזנות של אח עם אחותו, או זנות של אשת-איש עם אדם זר. וכל זמן שהאשה עדיין לא קיבלה גט ובעלה בחיים, אפילו שהיא בתהליכי גירושין, עדיין היא נחשבת לאשת-איש, ואם ייוולד לה ילד מאדם זר, ילד זה יהיה ממזר.
הבעיה ההלכתית הקשה שעומדת בפני הממזר היא, שאין לו כמעט שום אפשרות להתחתן, מאחר שעל פי התורה אסור לו לשאת בת ישראל. ורק אם ימצא אשה ממזרת, שאף היא נולדה באיסור, יהיה מותר להם להתחתן. אבל חשוב לדעת שהדבר לא יועיל לבניהם, שכן כל בניהם ובנותיהם יהיו מיוחסים אחריהם ודינם כממזרים. וכן הדבר לגבי נישואין עם גיורת, שגם לה מותר להינשא לממזר, אבל כאמור, הפסול יעבור לבניהם.
ורק דרך אחת עומדת בפני הממזר, שעל ידה יוכל להכשיר את זרעו, והיא על ידי שפחה. והכוונה כאן לגויה שבאה להיות שפחה אצל יהודי, שבשעה שהיא מקבלת על עצמה להיות שפחה אצל יהודי, עליה לעבור תהליך של גיור חלקי הכולל טבילה וקבלת מצוות, ומאז עליה לשמור כמעט את כל המצוות. ואם תשתחרר, לא תוכל לחזור לעמה הקודם, ובו במקום תיחשב ליהודיה.
ואם כן, מצד אחד יש לה דין גויה, וכל יהודי שהוליד ילד מגויה, אין הילד יורש ממנו כלום, והוא נחשב כאמו הגויה לכל דבר, כי הלאומיות נקבעת, כידוע, על ידי האם. ואם כן, גם במקרה הזה של הממזר והשפחה, הילד לא יירש כלל את הממזרות הואיל ואין הוא מתייחס לאביו, והוא נחשב עבד כאמו. ומאידך, אם השפחה היתה גויה רגילה, כמובן שאסור היה לממזר להתחתן עמה, וגם הבנים הנולדים לה היו גויים גמורים. אבל כאן, מאחר שהשפחה כבר התחילה תהליך של גיור, התירו לממזר לישא אותה, והבנים שיוולדו להם נחשבים כעבדים שמחויבים ברוב המצוות, ומיד לאחר שנולדו ניתן לשחררם, ועל ידי כך הם ייחשבו כיהודים כשרים, כדין כל עבד כנעני שיצא לחופשי. בספרי התשובות מסופר על כמה ממזרים שבאופן זה הצליחו להכשיר את זרעם.
יב - גר נאסר בקרוביו מדרבנן
אחת ההלכות המעניינות בדיני עריות, היא ההלכה העקרונית לגבי גר, שמצד דין תורה, גר שנתגייר הרי הוא כקטן שנולד, וכל הקשרים המשפחתיים שהיו לו עם הוריו ואחיו בטלים, ואין הוא נחשב יותר כקרוב להם.
ומצד דין התורה יוצא מכאן דין מעניין, שאם למשל יתגיירו אם ובנה, הואיל ונתגיירו אין הם נחשבים יותר לקרובים, ומותר להם להינשא זה לזה. וכן אח ואחות שהתגיירו, מצד דין התורה, מותר להם להינשא.
אבל באו חכמים ואסרו את הדבר הזה, כדי שלא יאמרו הגרים, באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. שהרי גם כל יתר הגויים מצווים לשמור על חלק מדיני העריות, על פי שבע מצוות בני נח. ואם כן, כשהיו גויים אסור היה לבן לשאת את אמו, ואיך יתכן שלאחר שיתגייר, פתאום יהיה הדבר מותר. ולכן קבעו חכמים, שגם לאחר הגיור, נשארים על הגר כל איסורי העריות שהיו לו בשעה שהיה גוי.
כדרך אגב, כדאי להזכיר כאן את ששת איסורי העריות המוטלים לא רק על ישראל אלא גם על כל בני נח, ואלו הם: אם, אשת האב, אחות מצד האמא, אשת-איש, משכב זכור, ומשכב עם בהמה.