אור ברסלב
פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה ד - הלכות החתונה ומנהגיה › י - צום ביום החתונה

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה· הרב אליעזר מלמד

ד - הלכות החתונה ומנהגיה · י - צום ביום החתונה

ט - זכר לחורבן

מנהג קהילות רבות מישראל, שהחתן והכלה צמים ביום חתונתם. וזאת, כדי שיכנסו לחתונתם מתוך כובד ראש והרגשת אחריות, ולא מתוך אכילה, שתייה ושכרות.

ועוד, שכידוע ביום זה נמחלין כל עוונותיהם של החתן והכלה, והרי הוא כיום הכיפורים שלהם. יום זה הוא היום האחרון של תקופת הרווקות, תקופת החיפוש והתהייה, ומיום זה ואילך אפשר לפתוח דף חדש ונקי, ולעשות תשובה שלמה. בשעה שהחתן עומד מתחת לחופתו, מבטו מקיף את כל חייו, העבר והעתיד, וכולו תקוות לעתיד טוב ומושלם, זה הזמן האידיאלי לחזור בתשובה שלמה, ולהחליט שמעתה ואילך, יהיה אדם טוב וישר ככל יכולתו. וזוהי תשובה עמוקה כל כך עד שנמחלים לו כל עוונותיו. וכדי שהתשובה תהיה שלימה נוהגים להתענות.

ואכן מטעמים אלו נהגו כל יוצאי אשכנז להתענות. ולגבי מנהג הספרדים כתוב בספר 'דרכי-טהרה' (לרב מרדכי אליהו עמוד ק') שיש מהספרדים שנהגו שהחתן והכלה יתענו, ויש שנהגו שרק החתן מתענה, ויש שלא נהגו להתענות כלל. וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו, ובלבד שיקפיד להיכנס לחופה בכובד ראש ומתוך חזרה בתשובה.

ויש ימים שקבעו חכמים שאין להתענות בהם, משום שהם ימים טובים ושמחים לישראל, וברור שגם חתן וכלה שיינשאו באותם הימים לא יצומו. ואלו הם הימים שאסור לצום בהם: ראשי חודשים, חנוכה, אסרו חג של שלושת הרגלים, ט"ו באב וט"ו בשבט, פורים ופורים קטן (היינו י"ד וט"ו באדר ראשון שבשנה מעוברת).[1][1]. בר"ח ניסן, לרמ"א תקעג, א, ומ"ב ט, יתענו, שכן מנהג חסידים להתענות בו, ולפמ"ג מי שאינו נוהג לצום תמיד בר"ח ניסן, אל יתענה בו ביום חופתו. וע' בס' ר"ח יד, יט. וע"ש בהערה לט, שאם החתונה בליל ר"ח, לערוה"ש אה"ע סא, כא, ימשיכו להתענות עד אחר החופה אע"פ שנכנסים לליל ר"ח בתענית, מפני שטעם הצום שלא יהיו בשכרות. ולקצש"ע קמו, א, לעולם תענית חתנים נמשכת עד צאת הכוכבים בלבד, מפני שהיא לכפרה.

יא -שמחת החתונה

שמחת החתונה, כלי הזמר שמלווים אותה והריקודים, הפכו לאחד מן האירועים המרכזיים ביותר בחיים היהודיים. אין ספור ניגונים ושירים הולחנו סביב החתונה. אכן שמחת החתונה היא מן היסודות של היהדות. שלא כמו הנוצרים שראו בחתונה כניעה ליצר השפל של האדם, היהדות מתוך גישתה החיובית לחיים רואה בחתונה את היום הגדול והשמח ביותר שיש בחייו של האדם. זהו היום שבו האהבה יוצאת לפועל במלואה, וזה היום שבו מניחים את התשתית לדורות הבאים שיוולדו, בעזרת ה', לזוג החדש. ולכן השמחה גדולה כל כך, והכל משתדלים להשתתף בריקודי המצווה. ועוד לפני החתונה משתדלים לבחור בתזמורת טובה שתדע לשמח ולהרקיד את הקהל.

כך כתב הטור (אה"ע סה): "מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם". ובמסכת ברכות (ו, ב) הפליגו חכמינו ז"ל בחשיבות המצווה לשמח חתן וכלה, ואמרו: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמישה קולות, [שחמישה קולות הוזכרו בפסוק שעוסק בשמחת החתונה], שנאמר (ירמיהו לג, יא): "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְ-בָאוֹת". ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות. ורבי אבהו אמר: כאילו הקריב קורבן תודה. ורב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים.

ולכאורה יש מקום לשאול, מדוע צריכים החתן והכלה שירקדו לפניהם וישמחום, הרי ממילא הם שמחים, ויתכן אפילו שהם מעונינים יותר להתייחד לבדם?

התשובה היא, שעניינה של החתונה הוא להפוך את השמחה הפרטית של בני הזוג ביום חתונתם לשמחה כללית, שמבטאת לא רק את האהבה הזמנית והפרטית של בני הזוג, אלא גם את המימד הכללי והנצחי. להדגיש שהאהבה הרבה יותר גדולה ונפלאה מההנאה הפרטית גרידא, יש בה ביטוי לאחדות הפנימית שבעולם, שבאה לידי ביטוי בהתלכדותן של שתי המשפחות, ומתוך כך חיים חדשים יבואו לעולם, לתפארת התורה, העם והארץ. ובזכות העלאתה של האהבה למימד הכללי שלה, יש לקוות שהאהבה הפרטית שבין בני הזוג תלך ותגבר עם השנים, ולא תדעך כדרך האהבות הגשמיות הקטנות. ולכן חשוב כל כך שהציבור ישתתף בשמחת החתונה, ויחד עם החתן והכלה ירוממוה אל המימד הכללי.

יב - שבת חתן

נוהגים לקרוא לשבת שלפני החתונה - 'שבת חתן'. בשבת זו החתן עולה לתורה, ועורכים לכבודו שמחה. פעם נהגו לערוך את השמחה בליל שבת, ובזמננו המנהג לערוך את השמחה בשבת בבוקר, לאחר התפילה (נישואין כהלכתם ו, א-ב).

מנהג זה בא להורות, שכל העלייה וההתקדמות שיש לחתן בחתונה, באה מכח התורה, ועל כן בשבת שלפני החתונה עולה החתן לתורה, ומתוך העלייה לתורה הוא ממשיך אל חתונתו.

ואכן מנהג זה קדום, אבל הספרדים נוהגים כיום לערוך את שבת החתן לאחר החתונה, יחד עם סעודות שבע ברכות. ואפשר לומר, שבעלייה לתורה בשבת שלאחר החתונה, מראה החתן, שהחתונה איננה פרישה מלימוד התורה, אלא להיפך, דווקא בזכות החתונה הוא יוכל להמשיך ולהתעלות במעלות הרוחניות, ועל כן מיד לאחר החתונה הוא עולה לתורה.

יג - סעודת שבע ברכות

כדי להשלים את הלכות החתונה, אזכיר בקצרה את עיקרי ההלכות הנוגעות לשבעת ימי המשתה ולסעודות שבע הברכות.

במשך שבעת ימי המשתה, בכל סעודה ניתן לברך את שבע-הברכות של החתונה, בתנאי שישתתפו בסעודה מניין של עשרה גברים, וביניהם 'פנים חדשות', דהיינו אדם חדש שעדיין לא השתתף בשמחת החתן והכלה, ובואו לסעודה מחדש את השמחה ומאפשר לברך שוב את שבע-הברכות. בשבת ויום טוב מברכים גם ללא 'פנים חדשות', מפני ששמחת היום מהווה תחליף ל'פנים החדשות'.

לגבי מקום הסעודה שניתן לברך בה את שבע-הברכות נחלקו הדעות. יש אומרים שרק במקום המיוחד לשמחת החתן והכלה מברכים את שבע-הברכות, אבל אם יצאו החתן והכלה לסעוד בביתם של אחרים - לא יברכו. והמקום שמברכים על פי דעה זו את שבע-הברכות הוא בדרך כלל ביתם של החתן והכלה, או מקום אחר שיועד לשם כך למשך כל שבעת הימים (שו"ע אה"ע סב, י).

ויש אומרים, שבכל מקום שקבעו סעודה לכבוד נישואי החתן והכלה ניתן לברך את שבע-הברכות. ולפי דעה זו ניתן לערוך את סעודת שבע-הברכות בכל יום במקום אחר, והעיקר שקביעת הסעודה תהיה לשם שמחת הנישואין (ט"ז אה"ע סב, ז).

למעשה, כל יוצאי אשכנז נוהגים כשיטה המקילה, ובכל יום עורכים את סעודת שבע-הברכות במקום אחר. ובין יוצאי ספרד רבים נהגו להקפיד לערוך את שבע-הברכות בביתם של החתן והכלה בלבד. ויש שמקילים לברך גם בבית הורי החתן או הכלה. וכיום הרבה בחורי ישיבות מיוצאי ספרד נוהגים למעשה כמנהג האשכנזים ועורכים את סעודות שבע-הברכות במקומות שונים. ויתכן שמאחר שאורחות החיים השתנו, אין מקובל כיום לערוך אותה השמחה באותו בית פעמים רבות. וממילא שמחת החתונה מתקיימת במקומות שונים. ובמיוחד שעל ידי כלי התחבורה יכולים בני הזוג לנסוע למקומות שונים, דבר שמאפשר ליותר קרובים וידידים להשתתף בשמחה - לכן נהגו רבים מיוצאי ספרד כמנהג אשכנז המיוסד על דעת הט"ז ועוד פוסקים רבים.[2][2]. ראיתי בספר "עלי הדס" ע' קפ, ובו אוסף מנהגי תוניס, שכתב: "...רוב רבני מחוזנו שעמדו על דין זה העלו להתיר אמירת שבע ברכות מחוץ לבית החתן, ובפרט בימינו שאין קובעים מקום לחופה כל שבעה. וכן פסק מה"ר כדיר צבאן בספרו נפש חיה (מע' ח' אות י'), וכתב בסיום דבריו: ואין לדמות למה שנהגו בחו"ל, שהחתן והכלה גרים עם הוריהם בחצר גדולה ורחבה ושם קובעים סעודות של ליל החופה או של שבת, שבאמת זה נקרא מקום החופה, עכ"ל. והסכים עמו לדינא הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א בהערה שם. ועוד הביא הגר"מ מאזוז עדות שכן נהג למעשה מה"ר משה כלפון הכהן בעל ברית כהונה. ועיין עוד בשו"ת שואל ונשאל (ג, אוה"ע תלח). וכ"כ באורך בספר תרחם ציון (סי' יב). וכן דעת כמה מגדולי אחרונים, כגון: הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ), הכנסת הגדולה (אה"ע סב, הגה"ט כז), הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים (אה"ע סב, יא), הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בסידור בית עובד (דיני ברכת חתנים אות חי, דף ר' ע"ב), ועוד".

יד - שבעת ימי המשתה

מצווה על החתן והכלה לשמוח שבעה ימים לאחר חתונתם, ויום החתונה נחשב ליום הראשון. ואם התחתנו לפנות ערב, אזי בשעה שיחשיך יתחיל היום השני. באותם שבעה ימים עורכים סעודות ומברכים בהם שבע-ברכות.

גם אם לחתן או לכלה אלו נישואין שניים, מכל מקום אם לאחד מבני הזוג אלו נישואין ראשונים, מצווה עליהם לשמוח שבעה ימים, ולברך שבע-ברכות (שו"ע אה"ע סב, ו; סד, ב).

תקנו חכמים שהחתן והכלה לא יעשו מלאכה במשך שבעת ימי המשתה, כדי שיהיו פנויים לעסוק בשמחת נישואיהן. ואם הם מועסקים בעבודה כל שהיא, עליהם לקבל חופש עד לסוף שבעת הימים.

נוהגים שהחתן והכלה מתלבשים בבגדים חגיגיים בכל שבעת הימים, ומותר להם לכבס ולגהץ בגדים חגיגיים לצורך שבעת הימים. עוד נוהגים שהחתן או הכלה לא יצאו לבדם לרחוב העיר, משום שהחתן והכלה דומים למלך ומלכה, ואין זה מכבודם להלך ברחוב יחידים. אבל כשהחתן והכלה הולכים יחדיו, לדעת רבים אינם צריכים ליווי.

כשהחתן נמצא בבית הכנסת, כל הציבור אינו אומר תחנון ווידוי, כמו בכל ימי-שמחה שאין אומרים בהם תפילות אלו. ובימים שיש בהם קריאה בתורה - מעלים את החתן לתורה.[3][3]. יש ספק כיצד סופרים את הימים, האם מקצת היום ככולו, ואם החתונה היתה ביום ראשון לפני השקיעה, הרי שבצאת הכוכבים כבר מתחיל היום השני, ועד שקיעת החמה של יום שבת אפשר לומר שבע ברכות. או שסופרים מעת לעת, ושבעת הימים נמשכים עד סמוך לשקיעה ביום ראשון הבא. ולעניין שבע ברכות, כיוון שהוא ספק ברכות, אומרים מקצת היום ככולו, ורק עד שקיעת החמה של שבת אומרים שבע ברכות. אבל לעניין וידוי ותחנון הולכים לפי השיטה שהם שבעה ימים תמימים, ואין אומרים וידוי ותחנון ביום ראשון עד סמוך לשקיעת החמה (מ"ב קלא, כו, שארית יוסף ח"ג ע' קלב)

תוכן העניינים

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה